8 תשובות
טוב לא באמת מישהו יקרא את האגדה הזאת.. ערס זה בנאדם נשמה ששם ז על הכול לפעמים מנייאק לפעמים לא והוא עם תספורת "ריש" וזהו בסך הכול ערסים הם בני אדם אחלה.. ולא. אנלא ערס
שואל השאלה:
מאיזה אתר זה?
מאיזה אתר זה?
אנונימי
ממש לא הגזמתם. הוא היה יכול לבדוק את זה בעצמו באינטרנט אבל הוא רצה משהו מדויק וספציפי לא תהרחבה, תקראו טוב אנשים.
חחח "בוא לבר" הרגת אותי עכשיו
אנונימי
ערסוואת
ערס זה מצויי בשלב ההתפתחותי הנמוך ביותר, מין שילוב של כל סוגי הערסים. ערס זה מכונה גם: מגה-ערס, מנ-מנ-מניאק, בריון (כינוי זה נחשב לעיתים כמחמאה), צ'חצ'ח (אחד הכינויים בםחות נפוצים) ועוד כינויים לפי מקומות בארץ. יש להזהר כי זהו הערס המסוכן ביותר. מדענים טוענים שהוא ההתפתחות האבולוציונית הכי קרובה לאצה מכל בעל חיים אחר! כדי להיות ערסוואת יש לעשות את הדברים הבאים: לעשן (סמים, סיגריות, גרבילים, נרגילות ערסי ואנאבי), לקנות בהצלחה פלאפל לאחר אסיפת שמונה שקל, להרביץ למורה עם כיסא על הראש, לרסס על קיר בית ספר "סרון עני הואב הוטח", לפלח סוכריית גומי, להתפלח לאוטובוס, להרביץ לחנון/פריק/מטאליסט/אימו, באמצע השיעור ואז לצעוק "מה עשיתי?!? סס אמאש'ך!", להיות הבעלים הגאה של תיק אישי הגדול מהתחת של המורה לתנ"ך, להקלע לוויכוח נצחי עם ערסוועת אחר אשר מתנהל בצורה הבאה: "ת'רחק ממני!" - "אל תגע בי!" - "ססעמא ש'ך", וחוזר חלילה. הערה: המשפטים עשויים להשתנות מעט בהתאם לאזור המחייה ולטמפרטורת המקום.
דרך זיהוי הערסוואת - לא קשה, הוא מכוער. נוסף על כך, חוקרים באנדרגראונד של מוסקבה משערים כי ניתן לזהות את הערס על-ידי מספר הטבעות על כף ידו ולפי מספר העגילים: רק ערסים המקורבים למנהיג החמולה מורשים להסתובב עם מעל 2 עגילים באוזניים ו/או עגיל בגבה. הערסוואת לעולם יעשן מלבורו/מלבורו לייט. אמנם בדרום הארץ נצפו הערסוואתים מעשנים גם "פרלמנט רגיל קצר", winstone, וl&m. כשהערסוואתים נמצאים בתקופת התיכון, הם תמיד ישבו בבית הספר ב"חמולה" של שש עד שמונה ערסים, כשתמיד בת זוגתו (הפקאצה בשמה המדעי), תשב על ברכיו. דרך זיהוי נוספת היא הטלפון הנייד. מכשיר טכנולוגי הראשון והאחרון אותו הערסוואתים גילו. הסלולרי, או כפי שמכנים אותו הערסים "הפלאפון", חייב להיות מוחזק בידו (לרוב בזמן שמשמיע מוזיקה מזרחית דכאונית), לעיתים מוחזק עם קופסת סיגריות וצרור מפתחות מצלצל. שיחתו מתחילה ב "האלו איפה אתה?", ותמיד יסתיים ב "יאללה דבר איתי".
תכונה נוספת חשובה של הערסוואת: הערסוואת מסתובב ב"חמולות", קבוצות. אם הערס מסתובב לבד, הוא מאבד את כל תכונותיו. קיים קשר מספרי בין מספר חברי החמולות לבין מספר שרשראות הזהב שיש לכולם ביחד - מספר שרשראות הזהב גדול פי 2. לדוגמה, בחמולה של 5 ערסוואתים, יש 10 שרשראות זהב, כאשר למנהיג יש 6 שרשאות ולכל אחד מהערסוואתים יש שרשרת אחת. חשוב לציין כי המנהיג מחזיק במכונית מסוג bmw 318i. חוק לא כתוב בכל חמולה הוא "הכאת החנון". זוהי הבחינה הסופית לכניסה לחמולה ואם הערסוואת-לעתיד נכשל בה, כל תגיו, שרשראותיו, סכיניו, וצבע עורו נלקחים ממנו ע"י המנהיג והוא מקבל עונש הכולל חיים למשך חודש תחת גג אחד עם המורה לתנ"ך. בנוסף הערסים מתפללים כל יום לאל שלהם - הלוגו המפורסם של bmw, וסמלם המפורסם הוא חי, צומח, דומם חי-השרשרת שלהם צומח-השערות בחזיהם ואיך לא הדומם-מוחם העצום. ערס צעצוע (mini ars באנגלית, arsus minor בלטינית) הוא כינוי לזן של בני אדם שחושבים שהם ערסים כבדים אך למעשה הם סתם אנשים רגילים שמדברים קשוח.
ערס זה מצויי בשלב ההתפתחותי הנמוך ביותר, מין שילוב של כל סוגי הערסים. ערס זה מכונה גם: מגה-ערס, מנ-מנ-מניאק, בריון (כינוי זה נחשב לעיתים כמחמאה), צ'חצ'ח (אחד הכינויים בםחות נפוצים) ועוד כינויים לפי מקומות בארץ. יש להזהר כי זהו הערס המסוכן ביותר. מדענים טוענים שהוא ההתפתחות האבולוציונית הכי קרובה לאצה מכל בעל חיים אחר! כדי להיות ערסוואת יש לעשות את הדברים הבאים: לעשן (סמים, סיגריות, גרבילים, נרגילות ערסי ואנאבי), לקנות בהצלחה פלאפל לאחר אסיפת שמונה שקל, להרביץ למורה עם כיסא על הראש, לרסס על קיר בית ספר "סרון עני הואב הוטח", לפלח סוכריית גומי, להתפלח לאוטובוס, להרביץ לחנון/פריק/מטאליסט/אימו, באמצע השיעור ואז לצעוק "מה עשיתי?!? סס אמאש'ך!", להיות הבעלים הגאה של תיק אישי הגדול מהתחת של המורה לתנ"ך, להקלע לוויכוח נצחי עם ערסוועת אחר אשר מתנהל בצורה הבאה: "ת'רחק ממני!" - "אל תגע בי!" - "ססעמא ש'ך", וחוזר חלילה. הערה: המשפטים עשויים להשתנות מעט בהתאם לאזור המחייה ולטמפרטורת המקום.
דרך זיהוי הערסוואת - לא קשה, הוא מכוער. נוסף על כך, חוקרים באנדרגראונד של מוסקבה משערים כי ניתן לזהות את הערס על-ידי מספר הטבעות על כף ידו ולפי מספר העגילים: רק ערסים המקורבים למנהיג החמולה מורשים להסתובב עם מעל 2 עגילים באוזניים ו/או עגיל בגבה. הערסוואת לעולם יעשן מלבורו/מלבורו לייט. אמנם בדרום הארץ נצפו הערסוואתים מעשנים גם "פרלמנט רגיל קצר", winstone, וl&m. כשהערסוואתים נמצאים בתקופת התיכון, הם תמיד ישבו בבית הספר ב"חמולה" של שש עד שמונה ערסים, כשתמיד בת זוגתו (הפקאצה בשמה המדעי), תשב על ברכיו. דרך זיהוי נוספת היא הטלפון הנייד. מכשיר טכנולוגי הראשון והאחרון אותו הערסוואתים גילו. הסלולרי, או כפי שמכנים אותו הערסים "הפלאפון", חייב להיות מוחזק בידו (לרוב בזמן שמשמיע מוזיקה מזרחית דכאונית), לעיתים מוחזק עם קופסת סיגריות וצרור מפתחות מצלצל. שיחתו מתחילה ב "האלו איפה אתה?", ותמיד יסתיים ב "יאללה דבר איתי".
תכונה נוספת חשובה של הערסוואת: הערסוואת מסתובב ב"חמולות", קבוצות. אם הערס מסתובב לבד, הוא מאבד את כל תכונותיו. קיים קשר מספרי בין מספר חברי החמולות לבין מספר שרשראות הזהב שיש לכולם ביחד - מספר שרשראות הזהב גדול פי 2. לדוגמה, בחמולה של 5 ערסוואתים, יש 10 שרשראות זהב, כאשר למנהיג יש 6 שרשאות ולכל אחד מהערסוואתים יש שרשרת אחת. חשוב לציין כי המנהיג מחזיק במכונית מסוג bmw 318i. חוק לא כתוב בכל חמולה הוא "הכאת החנון". זוהי הבחינה הסופית לכניסה לחמולה ואם הערסוואת-לעתיד נכשל בה, כל תגיו, שרשראותיו, סכיניו, וצבע עורו נלקחים ממנו ע"י המנהיג והוא מקבל עונש הכולל חיים למשך חודש תחת גג אחד עם המורה לתנ"ך. בנוסף הערסים מתפללים כל יום לאל שלהם - הלוגו המפורסם של bmw, וסמלם המפורסם הוא חי, צומח, דומם חי-השרשרת שלהם צומח-השערות בחזיהם ואיך לא הדומם-מוחם העצום. ערס צעצוע (mini ars באנגלית, arsus minor בלטינית) הוא כינוי לזן של בני אדם שחושבים שהם ערסים כבדים אך למעשה הם סתם אנשים רגילים שמדברים קשוח.
פרה-ערס
הפרה-ערסים הינם הערסים הקדמונים ומוצאם בפולין. עדויות ארכיאולוגיות מלמדות כי ישובם התקיים בין אפריל 1803 לבין תחילת מאי 1803. רמת משכלם ממוצעת של הפרה ערסים דמה לזו של פיתה עם חומוס. אולם, בקרב עדת המשכילים של הפרה-ערס היו מנהיגים יוצאי דופן כמו מוסא אל-בוחבוטאי שדמה בחוכמתו המפליגה לאותן לחמניות פריכות עם סומסום.
יצורים אלה נכחדו תוך זמן קצר ביותר וזו הסיבה העיקרית לקושי של העולם האקדמי לחקור את (חוסר) תרבותם והוויתם. סיבה זו נקשרת לעיתים דחופות לקשיים של גזע הפרה-ערס בכל הקשור לניווט, תקשורת מילולית והפעלת מכשירים למעט מספר מכשירים מתכתיים ששימשו אותם לצרכים פולחניים והוצאת עצבים (בזמן "קריז" או "חפפה"). יש הטוענים שבניגוד לערסים המודרנים הם היו חסרי תא וכפי שממצאים מסוימים מעלים, אף חסרי חוליות (למרות שדעה זאת הופרכה ברובה ע"י המופתי הגדול מירושלים).
הפרה ערסים סוגדים לאבי ביטר ולמלך מרוקו השמיני ומאמינים שהם המציאו את האיחוד הקדוש בין גבר לגבר (מה שמונגד לאינסתקטים של הערסים כיום). הם מתפללים תוך כדי שירת דיכאון כבדה שיכולה להפוך כל שמח ("עליז") לסטרייט.
נכון להיום מוזיאון ישראל ורשות החלל הפולנית מחזיקים במספר ממצאים ארכיאולוגים שהוכחו כקשורים לעדת הפרה-ערסים:
נרגילות אבן
גורסי פלאפל
דיסקוגרפיה באריזה מהודרת של אום כולתום ופריד אל אטרש
ערס-פלאפל
לערס זה הרגלי מחייה מיוחדים בהחלט, הוא נוהג לעמוד ליד הקיוסק שנמצא ליד בית ספר. כאשר תבוא לקנות לחמנייה, הוא וחבריו יגיעו אליך בשבריר שנייה, ויבקשו ממך שקל/סיגריה. (ידוע שערס הפלאפל מסוגל לנסות לאסוף תרומות משלושה אנשים בשלוש שניות בלבד!) ערס זה לא יעצור אחרי אסיפת שקל אחד, אלא בדרך כלל יאסוף עד לשמונה שקלים חדשים אשר יאפשרו לו לקנות פלאפל. ערסי פלאפל שונים יגיבו בצורה שונה לסירוב תרומת שקל, יתחננו, יהפכו לאלימים או מהר יפנו לאדם נוסף הנמצא בטווח הראיה שלהם. משפט ידוע של הערס המצוי והחצוי הוא "יש'ך אש"? או "מה השעה בובה"? במבטא מזרחי כבד ובעגה מיוחדת שלא תבייש אפילו את מרגלית צנעני במיטבה. משפט פיתה גורס - "אם תבקש מערס-פלאפל שקל לפני שהוא יבקש ממך, אולי לא תקבל שקל אך תמנע ממנו לבקש ממך ולהציג אותך כקמצן." שבתאי צבי בעצמו, אשר היה גם הוא ערס-פלאפל לתקופה קצרה, הגה משפט זה כמין הגנה עצמית מן ערס הפלאפל בקיוסק. בו הוא מסביר איך להמנע ממפגשים לא נעימים עם ערסי הפלאפל.
כאשר לא תחפוץ בלהביא שקל/סיגריה/כל דבר שהערס-פלאפל יבקש, הערס ינסה לבקש שוב ושוב ויפיץ שמועות ברחבי בית הספר שאתה קמצן אחושרמוטה. תופעת ה"תביא שקל" נדבקה לערסים עוד בעודם בני 5 כאשר ביקשו שקל בשביל הסיגריה הראשונה.
ערסס אמא'שך
ערס זה נקרא בשפה המדעית "arsus imashchus" והוא הערס אשר מסתובב בלהקות של 5-10 ערססים. את שמו קיבל ממנהגו הקבוע להתעצבן ולהגיד חלש "סס אמאש'ך". לערסס (שם קיצור) שיטת רבייה מפליאה, הוא נוהג, בשפה מדעית, לזיין את אמאש'ך ואפילו להכנס לתוכה במשפטו האלמותי "באמש'ך". ערס זה קשוח ואלים כאשר נמצא בחבורה ("חמולה" \ " קטלה ") אך נוטה להיות רק אלים מילולית ופחדן כאשר מבודד מקבוצתו הטבעית. ערס זה נמצא בדרג מאד נמוך בסולם האבולוציוני, לכן מנת המשכל שלהם נמוכה גם היא. חנונים נוהגים לספר בדיחות וירידות על ערסים אך מכיוון שערסים אלו לא מפותחים פיזית ומנטלית (למרות שנוהגים לשקר על התפתחותם הפיזי בחלציהם) הם נוהגים לחשוב שבדיחות אלה הם דברי מחמאה ובטוחים שהעולם אוהב אותם.
ערס ואנאבי (wanna-be)
זן של אנשים, נפרד מקבוצת הערסים, אשר מוגדר כ"חנונים-שרוצים-להיות-קולים-ומתחברים-עם-ערסים-אחרים-ומחקים-אותם-מתוך-תקווה-שיפסיקו-להיות-שק-החבטות-שלהם". בנוסף, זן זה של ערסים יכול להיקרא ז"למ (זמרים לא מוכשרים), רוב הז"למים מנסים לשיר מוזיקה מזרחית. הם לא טובים בזה.
הערס ואנה-ביז נוטים לאיים עליך כשהם מסתכלים עליך מלמטה, בהפרש של ראש אחד ממוצע, ומחזיקים באמתחתם מקל של סוכריה כדי להמחיש את חומרת האיום! הואנבי נוטה לאיים בתוכנות עתירות משכל כמו "אייסי (קיו)" ומסנ (ג'ר) בקללות כמו "אני ישבור לאמא שך את התחת" או "אמא שלך זיינה אותי אתמול" או "תגיד לאמא שלך שהיא חייבת לי עודף" או מתבלבלים לפעמים "תגיד לאמא שלך ששכחתי את החזייה שלי באוטו שלה" מאחר והם לא מוגדרים כערסים אותנטיים, הם אינם מסתבכים יותר מדי בפלילים, ולחלקם אין עבר פילילי בכלל. נוטים גם לקרוא לאמם כאשר הם נפגעים מילולית או פיזית.
הפרה-ערסים הינם הערסים הקדמונים ומוצאם בפולין. עדויות ארכיאולוגיות מלמדות כי ישובם התקיים בין אפריל 1803 לבין תחילת מאי 1803. רמת משכלם ממוצעת של הפרה ערסים דמה לזו של פיתה עם חומוס. אולם, בקרב עדת המשכילים של הפרה-ערס היו מנהיגים יוצאי דופן כמו מוסא אל-בוחבוטאי שדמה בחוכמתו המפליגה לאותן לחמניות פריכות עם סומסום.
יצורים אלה נכחדו תוך זמן קצר ביותר וזו הסיבה העיקרית לקושי של העולם האקדמי לחקור את (חוסר) תרבותם והוויתם. סיבה זו נקשרת לעיתים דחופות לקשיים של גזע הפרה-ערס בכל הקשור לניווט, תקשורת מילולית והפעלת מכשירים למעט מספר מכשירים מתכתיים ששימשו אותם לצרכים פולחניים והוצאת עצבים (בזמן "קריז" או "חפפה"). יש הטוענים שבניגוד לערסים המודרנים הם היו חסרי תא וכפי שממצאים מסוימים מעלים, אף חסרי חוליות (למרות שדעה זאת הופרכה ברובה ע"י המופתי הגדול מירושלים).
הפרה ערסים סוגדים לאבי ביטר ולמלך מרוקו השמיני ומאמינים שהם המציאו את האיחוד הקדוש בין גבר לגבר (מה שמונגד לאינסתקטים של הערסים כיום). הם מתפללים תוך כדי שירת דיכאון כבדה שיכולה להפוך כל שמח ("עליז") לסטרייט.
נכון להיום מוזיאון ישראל ורשות החלל הפולנית מחזיקים במספר ממצאים ארכיאולוגים שהוכחו כקשורים לעדת הפרה-ערסים:
נרגילות אבן
גורסי פלאפל
דיסקוגרפיה באריזה מהודרת של אום כולתום ופריד אל אטרש
ערס-פלאפל
לערס זה הרגלי מחייה מיוחדים בהחלט, הוא נוהג לעמוד ליד הקיוסק שנמצא ליד בית ספר. כאשר תבוא לקנות לחמנייה, הוא וחבריו יגיעו אליך בשבריר שנייה, ויבקשו ממך שקל/סיגריה. (ידוע שערס הפלאפל מסוגל לנסות לאסוף תרומות משלושה אנשים בשלוש שניות בלבד!) ערס זה לא יעצור אחרי אסיפת שקל אחד, אלא בדרך כלל יאסוף עד לשמונה שקלים חדשים אשר יאפשרו לו לקנות פלאפל. ערסי פלאפל שונים יגיבו בצורה שונה לסירוב תרומת שקל, יתחננו, יהפכו לאלימים או מהר יפנו לאדם נוסף הנמצא בטווח הראיה שלהם. משפט ידוע של הערס המצוי והחצוי הוא "יש'ך אש"? או "מה השעה בובה"? במבטא מזרחי כבד ובעגה מיוחדת שלא תבייש אפילו את מרגלית צנעני במיטבה. משפט פיתה גורס - "אם תבקש מערס-פלאפל שקל לפני שהוא יבקש ממך, אולי לא תקבל שקל אך תמנע ממנו לבקש ממך ולהציג אותך כקמצן." שבתאי צבי בעצמו, אשר היה גם הוא ערס-פלאפל לתקופה קצרה, הגה משפט זה כמין הגנה עצמית מן ערס הפלאפל בקיוסק. בו הוא מסביר איך להמנע ממפגשים לא נעימים עם ערסי הפלאפל.
כאשר לא תחפוץ בלהביא שקל/סיגריה/כל דבר שהערס-פלאפל יבקש, הערס ינסה לבקש שוב ושוב ויפיץ שמועות ברחבי בית הספר שאתה קמצן אחושרמוטה. תופעת ה"תביא שקל" נדבקה לערסים עוד בעודם בני 5 כאשר ביקשו שקל בשביל הסיגריה הראשונה.
ערסס אמא'שך
ערס זה נקרא בשפה המדעית "arsus imashchus" והוא הערס אשר מסתובב בלהקות של 5-10 ערססים. את שמו קיבל ממנהגו הקבוע להתעצבן ולהגיד חלש "סס אמאש'ך". לערסס (שם קיצור) שיטת רבייה מפליאה, הוא נוהג, בשפה מדעית, לזיין את אמאש'ך ואפילו להכנס לתוכה במשפטו האלמותי "באמש'ך". ערס זה קשוח ואלים כאשר נמצא בחבורה ("חמולה" \ " קטלה ") אך נוטה להיות רק אלים מילולית ופחדן כאשר מבודד מקבוצתו הטבעית. ערס זה נמצא בדרג מאד נמוך בסולם האבולוציוני, לכן מנת המשכל שלהם נמוכה גם היא. חנונים נוהגים לספר בדיחות וירידות על ערסים אך מכיוון שערסים אלו לא מפותחים פיזית ומנטלית (למרות שנוהגים לשקר על התפתחותם הפיזי בחלציהם) הם נוהגים לחשוב שבדיחות אלה הם דברי מחמאה ובטוחים שהעולם אוהב אותם.
ערס ואנאבי (wanna-be)
זן של אנשים, נפרד מקבוצת הערסים, אשר מוגדר כ"חנונים-שרוצים-להיות-קולים-ומתחברים-עם-ערסים-אחרים-ומחקים-אותם-מתוך-תקווה-שיפסיקו-להיות-שק-החבטות-שלהם". בנוסף, זן זה של ערסים יכול להיקרא ז"למ (זמרים לא מוכשרים), רוב הז"למים מנסים לשיר מוזיקה מזרחית. הם לא טובים בזה.
הערס ואנה-ביז נוטים לאיים עליך כשהם מסתכלים עליך מלמטה, בהפרש של ראש אחד ממוצע, ומחזיקים באמתחתם מקל של סוכריה כדי להמחיש את חומרת האיום! הואנבי נוטה לאיים בתוכנות עתירות משכל כמו "אייסי (קיו)" ומסנ (ג'ר) בקללות כמו "אני ישבור לאמא שך את התחת" או "אמא שלך זיינה אותי אתמול" או "תגיד לאמא שלך שהיא חייבת לי עודף" או מתבלבלים לפעמים "תגיד לאמא שלך ששכחתי את החזייה שלי באוטו שלה" מאחר והם לא מוגדרים כערסים אותנטיים, הם אינם מסתבכים יותר מדי בפלילים, ולחלקם אין עבר פילילי בכלל. נוטים גם לקרוא לאמם כאשר הם נפגעים מילולית או פיזית.
ערס - עבריין בערבית.
הערס, הידוע יותר בשמו המדעי "קוף ארצישראלי מצוי" (ars haplorhini palaestinae) מקטע בתהליך האבולוציוני בין הקוף לאדם אשר ניזון בעיקר ממנגל, פיצוחים, סמים, פיתה-חומוס-צ'יפס-סלט ופיתה עם מטבוחה\שוורמה, וחייב לבצע ונדליזם כדי להתקיים. זוהי חית טרף תוקפנית, אשר למרות שאינה נמצאת בסכנת הכחדה, היא בכל זאת מוגנת על פי חוק ואסור להורגה.
הערס החדש הינו חיה חברתית, הניזונה בדרך מגרעינים ובירה גולדסטר ללא אלכוהול. אצל הערסים קיים מנגנון הגנה מתוחכם הכולל מערכת בריתות מתוחכמת בדומה למערכת הבריתות במלחמת האזרחים הראשונה. הערסים, בדומה לאריות מבלים את רוב זמנם בצפייה בכדורגל.
הערס חי רק במדינת ישראל בשמורות טבע כגון ראשון לציון (עיר הבירה הקטנה של הערסים), יפו (עיר הבירה הגדולה ביותר של הערסים ומכנסת את כולם לשם), נתניה ("מרכז הערס - סניף הצפון") באר שבע, יבנה, בת ים, פתח תקווה, אור עקיבא (חור-עקיבא), קרית מלאכי, אור יהודה, רמת פנקס, נשר, חולון, אילת, ירוחם בית שאן ודרום תל אביב בעיקר בטרטוריית "שכונת התקווה", כפר יונה (עיר בירה רביעית בגודלה) הבדלה נפרדת לערים, הינה הערס הירושלמי. אלה מופרדים בד"כ משאר הערסים, שכן הם נראים כמו פוקימונים עלי-אדמות. סוגים של ערסים מתחלקים לפי מוצאם, התנהגותם, מצבם הכלכלי ועוד. תקופת ההריון של ערסית המצויה אינה ידועה, וככל הנראה זהה לזו של אדם (כשלנו לחקור זאת מכיוון שנקבות ערס הן נדירות למדי בהשוואה לזכרים).
לערסים דגל לאומי עם פסים ירוקים וסמל ייצוגם באמצע, הגראס. "יושב אני בכלא שש" שנכתב ע"י אלון חסון הינו הימנונם.
נקבת הערס גם היא משויכת לגזעים שונים (כונפה, פרחה, פקאצה, ועוד)
הערס הוא מאופיין בפרטי לבוש מגוונים ובעיקר בסמל "חיי" או "חמסה" ענקי (מנחושת יצוקה) המקנה לערס כוחות על טבעיים (בהם יראה מצד החנונים ושמירה על צבע עורו במשך כל השנה). ניתן גם לזהות אותו ע"י חיוך נוראי עם שיניים צהובות או עם הערס כבד יותר שיניים שחורות. יצור זה מזוהה, בנוסף על כל אלו, בקול נמוך מזה של בני האנוש, ולעתים אף מתחת לספקטרום הגלי שהאוזן האנושית מסוגלת לפרש. כל הערסים מהווים אחוּת אחת (אחושרמוטה בערסית חדשית), ולכן כל ערס קורא לחברו "אחי".
צבעו של הערס המצוי מגוון וכולל צבעים רבים, בעיקר במוקדי הפרווה שעל ראשו. משקלו משתנה בצורה קיצונית שכן על גופו חפצי מתכת מכל הסוגים ומקטגוריות שונות. בין קטגוריות אלה ניתן למנות מספר חפצים פופולריים במיוחד: עגילים, טבעות, אגרופנים, סכינים, רובי סער, וכלי תקיפה יבשתיים (כגון: חתולים) ואמפיביים נוספים (ע"ע ערס מארינז) נעלי קפיצים של נייק, כובע כשהמצחייה פונה כלפי מעלה, ג'ינס וסווצ'רט של בילבונג.
הערסים נוהגים לנוע בקבוצות, ולהתנייד בעזרת כלי רכב שגילם מהווה כפולה שלמה של 20. על מנת להתחשב בסביבתם הם משתדלים להסוות את נוכחותם על ידי הרכבת אגזוז לחץ לכלי רכבם המתפרק. למרות זאת, מסיבה הנשארת בגדר תעלומה למדע המודרני, נוכחותם תמיד בולטת בשטח. יבששסא"ק סבור כי הערס הממוצע יפחד תמיד מהפרצופנתי ומכל הקשור לכת הנתיזם. השמות של הערסים הם בדרך כלל: גו-לן, בועז, אבי (אחד הידועים), ולעיתים גם יוסי, ששון, צ'יצ'ו, דוד, ביטון, דודו, ואלירן (בכל "חמולה" של ערסים יש לפחות אלירן אחד). הם בדרך כלל מצויים במשפחות דתיות ולא מכירים את האימרה "לא תרצח".
ערסים נגד חנונים
בין הערס לחנון הייתה מלחמה תמידית. הנה צילום בלעדי ליחסים ביניהם (הערס הוא החום הגדול עם השערות):
מחזור חיים
כמו לכל בע"ח ובמיוחד לקרובי המשפחה של הערס חיפושית הזבל, הנעל והמקק, אשר אילו הדברים היחידים שנחשבים כקרוביו מפני שהם הכי מתקרבים אליו במנת משכל ובתשוקה לחומוס ושווארמה, יש לערס מחזור חיים עם צורות התפתחות שונות. לערס יש מחזור חיים מיוחד במינו מפני שלא כמו לשאר הבע"ח, לו יש רק שלוש צורות והם: עובר, זחל והשלב האחרון, גולם. הנה פירוט על כל אחת מצורות אלה:
עובר-שלב העובר הוא השלב הראשון והאחרון בו לערס כיימת מנת משכל נורמלית לגילו (0.00000000000001 iq) ובשלב זה עדיין לא נקבע אם העובר יהיה ערס, פקאצה או במקרה הטוב אדם נורמלי. שלב זה הוא השלב הקצר ביותר בחיי הערס.
זחל-שמו של שלב זה הגיע מקוון שהערס יודע רק לזחול. מכוון שערס אינו למד איך ללמוד דברים, שלב זה ארוך במיוחד. בשלב זה נראים סימנים ראשוניים להיותו ערס כגון זה שהוא מוחץ את קרוביו המקקים ומנסה להכין מהם קובבות אכילות, מסניף דברים כגון חול, חרא של הומלסים ועוד ורוצח דברים דוממים העומדים בדרכו. שלב זה של ערס איננו מסוכן אבל חשוב להיזהר מהקובבות שלו ומהחרא של ההומלסים.
גולם-שלב זה הוא השלב האחרון בחייו של הערס והוא ישאר בו עד מותו. בשלב זה הערס נהיה ערס בוגר, מפתח רצון עז לבירה וגרעינים, מבצע רצח סדרתי בכל מי שהוא רואה ובאמאמא שלו, מצתרף ללהקת ערסים באיזורו ומתלבש ומתנהג כשאר הערסים הבוגרים האחרים. בשלב זה הערס הוא גולם גמור ורמת הiq שלו הגיע אל מתחת לאפס. יש המשך
הערס, הידוע יותר בשמו המדעי "קוף ארצישראלי מצוי" (ars haplorhini palaestinae) מקטע בתהליך האבולוציוני בין הקוף לאדם אשר ניזון בעיקר ממנגל, פיצוחים, סמים, פיתה-חומוס-צ'יפס-סלט ופיתה עם מטבוחה\שוורמה, וחייב לבצע ונדליזם כדי להתקיים. זוהי חית טרף תוקפנית, אשר למרות שאינה נמצאת בסכנת הכחדה, היא בכל זאת מוגנת על פי חוק ואסור להורגה.
הערס החדש הינו חיה חברתית, הניזונה בדרך מגרעינים ובירה גולדסטר ללא אלכוהול. אצל הערסים קיים מנגנון הגנה מתוחכם הכולל מערכת בריתות מתוחכמת בדומה למערכת הבריתות במלחמת האזרחים הראשונה. הערסים, בדומה לאריות מבלים את רוב זמנם בצפייה בכדורגל.
הערס חי רק במדינת ישראל בשמורות טבע כגון ראשון לציון (עיר הבירה הקטנה של הערסים), יפו (עיר הבירה הגדולה ביותר של הערסים ומכנסת את כולם לשם), נתניה ("מרכז הערס - סניף הצפון") באר שבע, יבנה, בת ים, פתח תקווה, אור עקיבא (חור-עקיבא), קרית מלאכי, אור יהודה, רמת פנקס, נשר, חולון, אילת, ירוחם בית שאן ודרום תל אביב בעיקר בטרטוריית "שכונת התקווה", כפר יונה (עיר בירה רביעית בגודלה) הבדלה נפרדת לערים, הינה הערס הירושלמי. אלה מופרדים בד"כ משאר הערסים, שכן הם נראים כמו פוקימונים עלי-אדמות. סוגים של ערסים מתחלקים לפי מוצאם, התנהגותם, מצבם הכלכלי ועוד. תקופת ההריון של ערסית המצויה אינה ידועה, וככל הנראה זהה לזו של אדם (כשלנו לחקור זאת מכיוון שנקבות ערס הן נדירות למדי בהשוואה לזכרים).
לערסים דגל לאומי עם פסים ירוקים וסמל ייצוגם באמצע, הגראס. "יושב אני בכלא שש" שנכתב ע"י אלון חסון הינו הימנונם.
נקבת הערס גם היא משויכת לגזעים שונים (כונפה, פרחה, פקאצה, ועוד)
הערס הוא מאופיין בפרטי לבוש מגוונים ובעיקר בסמל "חיי" או "חמסה" ענקי (מנחושת יצוקה) המקנה לערס כוחות על טבעיים (בהם יראה מצד החנונים ושמירה על צבע עורו במשך כל השנה). ניתן גם לזהות אותו ע"י חיוך נוראי עם שיניים צהובות או עם הערס כבד יותר שיניים שחורות. יצור זה מזוהה, בנוסף על כל אלו, בקול נמוך מזה של בני האנוש, ולעתים אף מתחת לספקטרום הגלי שהאוזן האנושית מסוגלת לפרש. כל הערסים מהווים אחוּת אחת (אחושרמוטה בערסית חדשית), ולכן כל ערס קורא לחברו "אחי".
צבעו של הערס המצוי מגוון וכולל צבעים רבים, בעיקר במוקדי הפרווה שעל ראשו. משקלו משתנה בצורה קיצונית שכן על גופו חפצי מתכת מכל הסוגים ומקטגוריות שונות. בין קטגוריות אלה ניתן למנות מספר חפצים פופולריים במיוחד: עגילים, טבעות, אגרופנים, סכינים, רובי סער, וכלי תקיפה יבשתיים (כגון: חתולים) ואמפיביים נוספים (ע"ע ערס מארינז) נעלי קפיצים של נייק, כובע כשהמצחייה פונה כלפי מעלה, ג'ינס וסווצ'רט של בילבונג.
הערסים נוהגים לנוע בקבוצות, ולהתנייד בעזרת כלי רכב שגילם מהווה כפולה שלמה של 20. על מנת להתחשב בסביבתם הם משתדלים להסוות את נוכחותם על ידי הרכבת אגזוז לחץ לכלי רכבם המתפרק. למרות זאת, מסיבה הנשארת בגדר תעלומה למדע המודרני, נוכחותם תמיד בולטת בשטח. יבששסא"ק סבור כי הערס הממוצע יפחד תמיד מהפרצופנתי ומכל הקשור לכת הנתיזם. השמות של הערסים הם בדרך כלל: גו-לן, בועז, אבי (אחד הידועים), ולעיתים גם יוסי, ששון, צ'יצ'ו, דוד, ביטון, דודו, ואלירן (בכל "חמולה" של ערסים יש לפחות אלירן אחד). הם בדרך כלל מצויים במשפחות דתיות ולא מכירים את האימרה "לא תרצח".
ערסים נגד חנונים
בין הערס לחנון הייתה מלחמה תמידית. הנה צילום בלעדי ליחסים ביניהם (הערס הוא החום הגדול עם השערות):
מחזור חיים
כמו לכל בע"ח ובמיוחד לקרובי המשפחה של הערס חיפושית הזבל, הנעל והמקק, אשר אילו הדברים היחידים שנחשבים כקרוביו מפני שהם הכי מתקרבים אליו במנת משכל ובתשוקה לחומוס ושווארמה, יש לערס מחזור חיים עם צורות התפתחות שונות. לערס יש מחזור חיים מיוחד במינו מפני שלא כמו לשאר הבע"ח, לו יש רק שלוש צורות והם: עובר, זחל והשלב האחרון, גולם. הנה פירוט על כל אחת מצורות אלה:
עובר-שלב העובר הוא השלב הראשון והאחרון בו לערס כיימת מנת משכל נורמלית לגילו (0.00000000000001 iq) ובשלב זה עדיין לא נקבע אם העובר יהיה ערס, פקאצה או במקרה הטוב אדם נורמלי. שלב זה הוא השלב הקצר ביותר בחיי הערס.
זחל-שמו של שלב זה הגיע מקוון שהערס יודע רק לזחול. מכוון שערס אינו למד איך ללמוד דברים, שלב זה ארוך במיוחד. בשלב זה נראים סימנים ראשוניים להיותו ערס כגון זה שהוא מוחץ את קרוביו המקקים ומנסה להכין מהם קובבות אכילות, מסניף דברים כגון חול, חרא של הומלסים ועוד ורוצח דברים דוממים העומדים בדרכו. שלב זה של ערס איננו מסוכן אבל חשוב להיזהר מהקובבות שלו ומהחרא של ההומלסים.
גולם-שלב זה הוא השלב האחרון בחייו של הערס והוא ישאר בו עד מותו. בשלב זה הערס נהיה ערס בוגר, מפתח רצון עז לבירה וגרעינים, מבצע רצח סדרתי בכל מי שהוא רואה ובאמאמא שלו, מצתרף ללהקת ערסים באיזורו ומתלבש ומתנהג כשאר הערסים הבוגרים האחרים. בשלב זה הערס הוא גולם גמור ורמת הiq שלו הגיע אל מתחת לאפס. יש המשך