8 תשובות
אני אישית חושבת על האנשים החסרי אונים, שלקחו להם את החיים בלי זכות הבחירה.
כפיה של מוות כי הוא שונה.
כי הוא מוגבל או ציבעו או העדות שלו אחרת.
אני פשוט רואה דרך עיניי כשהם מושפלות מטה אל הקרקע, את האירועים המחרידים.

טוב, היו פעמים כשלא יכולתי לחשוב על כלום.
כאילו ראש ריק, ללא שום מחשבה מיותרת.

צפירה היא דבר מדכא, אך גם מפחיד מידי פעם.
ריט
אני חושב: "מתי תיגמר כבר הצפירה הארוכה הזאת ונוכל להמשיך לשמוע מוזיקה?"
אנונימי
על זה שאף אחד לא חושב על האנשים האלו מלבד דקה אחת בשנה.
ממש כל הכבוד!
אליש
אני אולי מנסה לחשוב ולהתחבר לאיזה דקה לכאב שלהם שאני אף פעם לא אבין, אבל תכלס? על כלום, אני מעדיפה לומר פרק תהילים לזכרם.
אנונימית ^_^
אני מקדיש את ה2 עוזב את עיסוקיי אם אני נוהג מחנה ויוצא בזמן מקדיש את הדקות האלו למחשבה קודם על סבא שלי שהיה ניצול שואה שאיבד את משפחתו פרט לאחותו מתייחד עם הקורבנות, נזכר מדי פעם (לא בכל יום זיכרון לשואה) בזמן הזה שכשהייתי חייל חצי שנה בצבא ערב יום השואה עם המדי א' בלי מעיל (כי זה היה ייצוגי) בקור קפוא של גבול הלבנון מצדיע עם כומתה על הראש במשמרת של רבע שעה מול גלעד שהקמנו במיוחד ואז נתקפתי בפטריוטיות ובמחשבה על אילו שהיו במקום זר ונוקר וקר. נחרט בזיכרון.
לא יודעת למה אבל כול פעם אי רואה גופות דם ואיך רוצחים אותם
שזה פאקינג מה יתן להם שנעמוד. כבוד? לא נראלי שזה מעניין אותם כרגע.. אני אישית לא עמדתי
אנונימי
על כמה מעצבנות הבנות שצוחקות מאחורי
אין לי כוח להתחבר