2 תשובות
שואל השאלה:
אני צריכה לחפש מפרשים שיאירו באור יפה את יעקב, בבקשה עזרה!
מישהו?
אני צריכה לחפש מפרשים שיאירו באור יפה את יעקב, בבקשה עזרה!
מישהו?
אנונימית שואלת השאלה
שיטת רש"י-רש"י ואחרים סוברים, שיעקב לא רימה את יצחק. נפוצה ביותר דעתו של רש"י בפירושו לפסוק י"ט:"אנכי עשו בכורך". "אנכי המביא לך- ועשו הוא בכורך".
רש"י מבסס את פירושו על מדרש תנחומא:"אלא אמר, אנכי יעקב, עשו (הוא) בכורך וגו'".
מעניין לציין, שכאשר רש"י מפרש את שינוי שמו של יעקב לישראל (בראשית לב, כז -כס) הוא כותב:
"לא יעקב. לא יאמר שהברכות באו לך בעוקבה ורמייה, כי אם בשררה וגילוי פנים, וסופך שהקב"ה נגלה עליך בבית אל ומחליף שמך".
רבי חיים בן עטר בפירושו 'אור החיים' אומר,:
הגם שיש בדברים אלו כגניבת הדעת, עם כל זאת יש לך לשמוע בקולי. פירוש: מלבד חיוב מצות כיבוד אב ואם, שהיא מצות עשה, גם היא (רבקה) נביאה, וכתיב בדברי נביא אמת ("נביא... יקים לך ה' אלקיך) אליו תשמעוך' (דברים יח, טו). ז''א יעקב היה מוכרח לעשות זאת, מפאת 'כיבוד הורים'
רבי יצחק אברבנאל מוצא שני מניעים אחרים של רבקה. לדעתו, רבקה ידעה זה שנים רבות שהבן הנבחר הוא יעקב, שהרי בהיותה בהריון עם תאומיה היא התבשרה על ידי הקב"ה "ורב יעשו) יעבד צעיר ניעקב)" (כה, כג), ורבקה הייתה מעונינת שהברכה תגיע לבן הראוי. סיבה נוספת למעשה רבקה היא התנהגותן של נשי עשו הרעות, ותגובתו השקטה שלא מיחה בידן. רבקה לא סיפרה ליצחק על נבואת ה' - כי יצחק לא היה ממרה את פי ה' - מפני שכנראה הלכה לשאול את פי ה' בלי רשותו של יצחק; ואולי משום שסברה שיצחק הוא נביא גדול ממנה, והוא יודע נבואה זאת.
אברבנאל סבור כרמב"ן, שרבקה לא רצתה לספר עכשיו ליצחק על המסר הנבואי שהיא קיבלה, מפני שחששה שיצחק אוהב את עשו במידה בזאת שהוא לא ירצה לברך אף בן וישאיר הכל בידי שמים.
מלבי"ם טוען שרבקה הערימה על יצחק בגלל לחץ של זמן. כאשר רבקה שמעה שיצחק מתכוון לברך את עשו, היא התכוונה לשוחח עם בעלה ולשכנעו לתת את הברכה ליעקב; אולם כאשר היא הבחינה שעשו יוצא מיד למלא את בקשת אביו לצוד ציד - כמודגש בפסוק ה' "וילך עשו לצוד ציד להביא" - חששה שמא לא יהיה סיפק בידה לשכנע את יצחק ופנתה לדרך הערמה.
לרבי שמשון רפאל הירש, גישה בעניין. לדעתו, ביקשה רבקה לדחות את ברכת יצחק לבניו, על מנת שתאיר את עיניו לראות נכוחה שהבן הנבחר הוא יעקב. אולם מכיוון שחפצה לא עלה בידה, ויצחק התכוון לברך עתה את עשו, היא ביקשה להוכיח ליצחק, על ידי מעשי הרמאות שלה, עד כמה קל להביאו לידי טעות. יעקב שהיה איש תם העמיד פנים שהוא גיבור ציד, ויצחק לא הבחין בכך; כך היא הוכיחה ליצחק שעשו מצליח לאחז את עיניו ולהעמיד פנים של איש תם. משהצליחה רבקה להוכיח ליצחק עד כמה קל לרמותו, אחזה אותו חרדה גדולה צף מאוד, והוא החליט לברך את יעקב מתוך רצון ובלב שלם.
נראה, שיצחק משתכנע שהברכות מגיעות ליעקב, ולכן כאשר עשו זועק זעקה גדולה ומרה ומבקש מאביו שיברכהו, משיב לו יצחק שלא מן העניין - יעקב לקח את הברכות במרמה. גם כאשר עשו מתחנן מעם שנייה בפני אביו, מקשיח יצחק את לבו ומסרב לברכו. עשו מתחנן בפעם השלישית לקבל ברכה מאביו, אך אביו אינו נענה לו. במצוקת לבו עשו פורץ בבכי, רק אז מתרכך יצחק ומעניק לו ברכה מסויגת:
"ואת אחיך תעבוד".
יצחק מבין, שרמאותו של יעקב נעשתה בשיתוף פעולה עם רבקה, ובכל זאת אין יצחק נוזף בה:
"וגם ידע שבעצת רבקה עשה הכל, והיא הייתה מכרת בו שראוי (יעקב) לברכות". (רד"ק בראשית כז, לב)
אולם לא כאן ולא בהמשך לא מוצאים שיצחק גוער ביעקב או ברבקה על מעשיהם.
"אין זאת אלא שכאשר יצחק בירך את יעקב ולא את עשו, הוא הבין שזהו רצון ה', ולכן הוא לא כעס על יעקב, אלא חזר וברכהו, והפעם - בברכה המשמעותית: ברכת אברהם ("שד"ל בראשית כז, יט).
בפרשנות המדרשית (כגון בראשית רבה ומדרש תנחומא) שבהן מאופיין עשו כרשע, יודע ציד, איש שדה; ואילו יעקב מאופיין כצדיק, איש תם, יושב אהלים - אין מנוס מן המסקנה כי יצחק לא הבין את המציאות בביתו, ולכן העריך מתוך טעות את בניו בהיפוך: עשו הוא הצדיק ונעלה על אחיו הצעיר, יעקב. רבקה הבחינה במציאות לאמיתה, והייתה בטוחה שהבכורה מגיעה ליעקב הן בגלל נבואת ה' והן מחמת אופיו. רבקה שלא יזמה דברים כחמותה שרה, מעונינת הייתה שנבואת ה' תתגשם, ועל כן אם יצחק טועה, "והיא לא מצאה לב להעמיד את יצחק על דעתה", היא משדלת את יעקב להעמיד פנים כאילו הוא עשו וליטול את הברכה במרמה
. עוד רש''י
פירושו על מאבקו עם ה"איש" לפני מפגשו עם עשיו. בסוף המאבק, יעקב מבקש מהאיש לברך אותו, ולפי רש"י, הכוונה היא: "ברכתני - הודה לי על הברכות שברכני אבי, שעשיו מערער עליהם". וכתוצאה מכך, יעקב זוכה לשינוי שם: "לא יעקב - לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה וברמיה כי אם בשררה ובגלוי פנים".
יעקב מצטער, אם כי לא נכתב בגלוי, אלא בדרך רמזים, גם כשבניו מביאים לו את הכותנת של יוסף טבולה בדם, וגם כשיוסף נלקח מאיתו 17 שנה, וגם כשמבקשים ממנו להוריד את בנימין מצרימה.
רש"י מבסס את פירושו על מדרש תנחומא:"אלא אמר, אנכי יעקב, עשו (הוא) בכורך וגו'".
מעניין לציין, שכאשר רש"י מפרש את שינוי שמו של יעקב לישראל (בראשית לב, כז -כס) הוא כותב:
"לא יעקב. לא יאמר שהברכות באו לך בעוקבה ורמייה, כי אם בשררה וגילוי פנים, וסופך שהקב"ה נגלה עליך בבית אל ומחליף שמך".
רבי חיים בן עטר בפירושו 'אור החיים' אומר,:
הגם שיש בדברים אלו כגניבת הדעת, עם כל זאת יש לך לשמוע בקולי. פירוש: מלבד חיוב מצות כיבוד אב ואם, שהיא מצות עשה, גם היא (רבקה) נביאה, וכתיב בדברי נביא אמת ("נביא... יקים לך ה' אלקיך) אליו תשמעוך' (דברים יח, טו). ז''א יעקב היה מוכרח לעשות זאת, מפאת 'כיבוד הורים'
רבי יצחק אברבנאל מוצא שני מניעים אחרים של רבקה. לדעתו, רבקה ידעה זה שנים רבות שהבן הנבחר הוא יעקב, שהרי בהיותה בהריון עם תאומיה היא התבשרה על ידי הקב"ה "ורב יעשו) יעבד צעיר ניעקב)" (כה, כג), ורבקה הייתה מעונינת שהברכה תגיע לבן הראוי. סיבה נוספת למעשה רבקה היא התנהגותן של נשי עשו הרעות, ותגובתו השקטה שלא מיחה בידן. רבקה לא סיפרה ליצחק על נבואת ה' - כי יצחק לא היה ממרה את פי ה' - מפני שכנראה הלכה לשאול את פי ה' בלי רשותו של יצחק; ואולי משום שסברה שיצחק הוא נביא גדול ממנה, והוא יודע נבואה זאת.
אברבנאל סבור כרמב"ן, שרבקה לא רצתה לספר עכשיו ליצחק על המסר הנבואי שהיא קיבלה, מפני שחששה שיצחק אוהב את עשו במידה בזאת שהוא לא ירצה לברך אף בן וישאיר הכל בידי שמים.
מלבי"ם טוען שרבקה הערימה על יצחק בגלל לחץ של זמן. כאשר רבקה שמעה שיצחק מתכוון לברך את עשו, היא התכוונה לשוחח עם בעלה ולשכנעו לתת את הברכה ליעקב; אולם כאשר היא הבחינה שעשו יוצא מיד למלא את בקשת אביו לצוד ציד - כמודגש בפסוק ה' "וילך עשו לצוד ציד להביא" - חששה שמא לא יהיה סיפק בידה לשכנע את יצחק ופנתה לדרך הערמה.
לרבי שמשון רפאל הירש, גישה בעניין. לדעתו, ביקשה רבקה לדחות את ברכת יצחק לבניו, על מנת שתאיר את עיניו לראות נכוחה שהבן הנבחר הוא יעקב. אולם מכיוון שחפצה לא עלה בידה, ויצחק התכוון לברך עתה את עשו, היא ביקשה להוכיח ליצחק, על ידי מעשי הרמאות שלה, עד כמה קל להביאו לידי טעות. יעקב שהיה איש תם העמיד פנים שהוא גיבור ציד, ויצחק לא הבחין בכך; כך היא הוכיחה ליצחק שעשו מצליח לאחז את עיניו ולהעמיד פנים של איש תם. משהצליחה רבקה להוכיח ליצחק עד כמה קל לרמותו, אחזה אותו חרדה גדולה צף מאוד, והוא החליט לברך את יעקב מתוך רצון ובלב שלם.
נראה, שיצחק משתכנע שהברכות מגיעות ליעקב, ולכן כאשר עשו זועק זעקה גדולה ומרה ומבקש מאביו שיברכהו, משיב לו יצחק שלא מן העניין - יעקב לקח את הברכות במרמה. גם כאשר עשו מתחנן מעם שנייה בפני אביו, מקשיח יצחק את לבו ומסרב לברכו. עשו מתחנן בפעם השלישית לקבל ברכה מאביו, אך אביו אינו נענה לו. במצוקת לבו עשו פורץ בבכי, רק אז מתרכך יצחק ומעניק לו ברכה מסויגת:
"ואת אחיך תעבוד".
יצחק מבין, שרמאותו של יעקב נעשתה בשיתוף פעולה עם רבקה, ובכל זאת אין יצחק נוזף בה:
"וגם ידע שבעצת רבקה עשה הכל, והיא הייתה מכרת בו שראוי (יעקב) לברכות". (רד"ק בראשית כז, לב)
אולם לא כאן ולא בהמשך לא מוצאים שיצחק גוער ביעקב או ברבקה על מעשיהם.
"אין זאת אלא שכאשר יצחק בירך את יעקב ולא את עשו, הוא הבין שזהו רצון ה', ולכן הוא לא כעס על יעקב, אלא חזר וברכהו, והפעם - בברכה המשמעותית: ברכת אברהם ("שד"ל בראשית כז, יט).
בפרשנות המדרשית (כגון בראשית רבה ומדרש תנחומא) שבהן מאופיין עשו כרשע, יודע ציד, איש שדה; ואילו יעקב מאופיין כצדיק, איש תם, יושב אהלים - אין מנוס מן המסקנה כי יצחק לא הבין את המציאות בביתו, ולכן העריך מתוך טעות את בניו בהיפוך: עשו הוא הצדיק ונעלה על אחיו הצעיר, יעקב. רבקה הבחינה במציאות לאמיתה, והייתה בטוחה שהבכורה מגיעה ליעקב הן בגלל נבואת ה' והן מחמת אופיו. רבקה שלא יזמה דברים כחמותה שרה, מעונינת הייתה שנבואת ה' תתגשם, ועל כן אם יצחק טועה, "והיא לא מצאה לב להעמיד את יצחק על דעתה", היא משדלת את יעקב להעמיד פנים כאילו הוא עשו וליטול את הברכה במרמה
. עוד רש''י
פירושו על מאבקו עם ה"איש" לפני מפגשו עם עשיו. בסוף המאבק, יעקב מבקש מהאיש לברך אותו, ולפי רש"י, הכוונה היא: "ברכתני - הודה לי על הברכות שברכני אבי, שעשיו מערער עליהם". וכתוצאה מכך, יעקב זוכה לשינוי שם: "לא יעקב - לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה וברמיה כי אם בשררה ובגלוי פנים".
יעקב מצטער, אם כי לא נכתב בגלוי, אלא בדרך רמזים, גם כשבניו מביאים לו את הכותנת של יוסף טבולה בדם, וגם כשיוסף נלקח מאיתו 17 שנה, וגם כשמבקשים ממנו להוריד את בנימין מצרימה.