תשובה אחת
למונח פואנטה שתי משמעויות, אחת בתחום הלשון, והיא: גילוי מפתיע של מובן סמוי ואילו השניה פועלת בתחום העלילה, כשהיא מציינת מפנה פתאומי מאד, ולעתים גם משעשע: דמות שנתגלתה בצורה מסוימת חושפת את עצמה באור שונה, מאורע בלתי-צפוי משנה באורח פתאומי את מכלול היחסים בין הדמויות ואת המצבים החיצוניים לדמויות וגורם בשל כך להיפוך במצב ובמשמעותו (יוסף אבן)
בסיפור "העיוורת", הפואנטה חושפת את האמת על דמותו של הבעל ישראל ועל מצבה של הגיבורה, חנה
הפואנטה כאן היא צפויה משום שגם הקורא וגם הגיבורה חשים שחייב להיות כאן פתרון כלשהו, שיבהיר את ההתרחשויות הבלתי מובנות. זהו יותר סיפור חידה מכיוון שלאורך הסיפור מופיעים שאלות ורמזים, אך רק סופו של הסיפור מגלה כי הבעל הוא קברן וכי הם מתגוררים בבית קברות. הדבר מאפשר לחזור לקרוא את הסיפור ולהשלים את רוב הפערים.
בסיפור "העיוורת" נקודת המפנה בסיום הסיפור משמשת כשיא, מתירה את הסבך, מפרקת את המתח ומעניקה משמעות חדשה לסיפור כולו. הפואנטה היא גילוי הנסתר, החוליה החסרה המעניקה פירוש חדש לכל מהלך הסיפור.
הפואנטה עוסקת תמיד בפער, שקיים גם כאן: הקורא אינו משער מה רב הפער בין תפיסתו את המציאות (באמצעות זווית הראיה של חנה) ובין המציאות עצמה. חנה יודעת מלכתחילה ששיקרו לה, אך היא (ואנחנו) לא מתארים עד כמה… מכאן שפרטים רבים שנמסרו לנו במהלך העלילה מקבלים בקריאה שניה ממד אירוני.
אין לשכוח - זווית הראיה של הקורא היא זווית הראייה של חנה בלבד, מתוך בחירה של המספר הכל-יודע. מלבד התערבויות בודדות פה ושם, מעלה הסיפור אך ורק מה שהעיוורת עשויה לדעת עליו. הקורא צמוד לתודעתה של העיוורת. מוצגים בפנינו פעולותיה, שיחותיה המועטות, הרהוריה והרגשותיה הקשורים בסובב אותה - כפי שהדבר נחרת בתודעתה בלבד.
בסיפור "העיוורת", הפואנטה חושפת את האמת על דמותו של הבעל ישראל ועל מצבה של הגיבורה, חנה
הפואנטה כאן היא צפויה משום שגם הקורא וגם הגיבורה חשים שחייב להיות כאן פתרון כלשהו, שיבהיר את ההתרחשויות הבלתי מובנות. זהו יותר סיפור חידה מכיוון שלאורך הסיפור מופיעים שאלות ורמזים, אך רק סופו של הסיפור מגלה כי הבעל הוא קברן וכי הם מתגוררים בבית קברות. הדבר מאפשר לחזור לקרוא את הסיפור ולהשלים את רוב הפערים.
בסיפור "העיוורת" נקודת המפנה בסיום הסיפור משמשת כשיא, מתירה את הסבך, מפרקת את המתח ומעניקה משמעות חדשה לסיפור כולו. הפואנטה היא גילוי הנסתר, החוליה החסרה המעניקה פירוש חדש לכל מהלך הסיפור.
הפואנטה עוסקת תמיד בפער, שקיים גם כאן: הקורא אינו משער מה רב הפער בין תפיסתו את המציאות (באמצעות זווית הראיה של חנה) ובין המציאות עצמה. חנה יודעת מלכתחילה ששיקרו לה, אך היא (ואנחנו) לא מתארים עד כמה… מכאן שפרטים רבים שנמסרו לנו במהלך העלילה מקבלים בקריאה שניה ממד אירוני.
אין לשכוח - זווית הראיה של הקורא היא זווית הראייה של חנה בלבד, מתוך בחירה של המספר הכל-יודע. מלבד התערבויות בודדות פה ושם, מעלה הסיפור אך ורק מה שהעיוורת עשויה לדעת עליו. הקורא צמוד לתודעתה של העיוורת. מוצגים בפנינו פעולותיה, שיחותיה המועטות, הרהוריה והרגשותיה הקשורים בסובב אותה - כפי שהדבר נחרת בתודעתה בלבד.