3 תשובות
הי
את תשובתי אני מבסס על שלושים שנות נסיון בייעוץ משפחתי, ועל התנסויות אישיות שלי בזוגיות ולמידה בתחום הרוחני.
ראשית, חייבים להגדיר מהי אהבה בין בני זוג, ואם לא נסכים על ההגדרה זה בסדר, כי כל אחד נושא לאחריות על הבחירות שלו. גם בחירה בהגדרת מהות האהבה היא בחירה.
יש הסוברים שכשאני אומר שאני "אוהב את זוגתי", זה כמו שאני אומר: "אני אוהב מיץ גזר או דגים".
אלו אנשים שמהר מאד תגמר להם האהבה אלא אם כן הם שמרנים ושותים בעקר מיץ גזר ואוכלים בעקר דגים- ואגב זה בסדר גמור להיות שמרן באהבה, ואפילו יש לזה יתרונות מוכחים.
אני בעד הגדרה שונה של האהבה: "האהבה היא חיה קטנה ששני בני זוג מגדלים בבית מתוך ויתורים הדדיים".
שימי לב שבמצב הזה, אין ניצוצות, ואת הריגוש מפיקים מתוך שעושים טוב ורואים דווקא את
האחר נהנה.
הניצוצות נגמרים מהר כמו בכל תהליך הסתגלות ולמידה, הריגושים יופיעו רק מתוך עומק רוחני של הזוגיות, היכולת כל הזמן לעשות אחד למען השני, ולרצות שלאחר יהיה טוב.
בשיטה זו אין גירושים, כמעט ואין מחלות, כל האסונות שבעולם לא מפילים אותך מהרגלים שלך, יש כל הזמן כח להמשיך הלאה.
האהבה הגשמית היא רק היטל אחד של הבסיס הרוחני הזה.
כל פעם שבונים רק על המנוע הגשמי, מהר מאד הוא נגמר.
סטטיסטיקות מחקריות אומרות שזוג צעיר ממצה את הרומנטיקה לאחר כשלוש שנים.
וכך צריך להיות- אנו כבני אדם אמורים לגדול ולזהות שיש יותר מאשר תאוות בשרים בחינו.
זהו השלב בו אמור להדלק המנוע הרוחני שלכם.
אז הזוגיות עוברת לפאזה של יכולת לכבד ולאהוב על בסיס חדש, על בסיס תובנות עמוקות.
אודה, בית הספר לא מכין אותנו לזה, וגם לא האוניברסיטה.
אולי דוגמא של הורינו שחיו יחד טוב יכולה להנחות אותנו, ועל דרך השלילה איך לא לחיות- אם חיו רע יחד.
אם הרעיון הזה מדבר אליך תוכלי לפנות אלי בערוץ המסרים הפרטי כאן ואפנה אותך הלאה לכיוון של העמקת תובנותיך.
את אלו אני ממליץ לעשות עם בן הזוג.
שוקי וייס
יועץ זוגיות הורות ופרט
את תשובתי אני מבסס על שלושים שנות נסיון בייעוץ משפחתי, ועל התנסויות אישיות שלי בזוגיות ולמידה בתחום הרוחני.
ראשית, חייבים להגדיר מהי אהבה בין בני זוג, ואם לא נסכים על ההגדרה זה בסדר, כי כל אחד נושא לאחריות על הבחירות שלו. גם בחירה בהגדרת מהות האהבה היא בחירה.
יש הסוברים שכשאני אומר שאני "אוהב את זוגתי", זה כמו שאני אומר: "אני אוהב מיץ גזר או דגים".
אלו אנשים שמהר מאד תגמר להם האהבה אלא אם כן הם שמרנים ושותים בעקר מיץ גזר ואוכלים בעקר דגים- ואגב זה בסדר גמור להיות שמרן באהבה, ואפילו יש לזה יתרונות מוכחים.
אני בעד הגדרה שונה של האהבה: "האהבה היא חיה קטנה ששני בני זוג מגדלים בבית מתוך ויתורים הדדיים".
שימי לב שבמצב הזה, אין ניצוצות, ואת הריגוש מפיקים מתוך שעושים טוב ורואים דווקא את
האחר נהנה.
הניצוצות נגמרים מהר כמו בכל תהליך הסתגלות ולמידה, הריגושים יופיעו רק מתוך עומק רוחני של הזוגיות, היכולת כל הזמן לעשות אחד למען השני, ולרצות שלאחר יהיה טוב.
בשיטה זו אין גירושים, כמעט ואין מחלות, כל האסונות שבעולם לא מפילים אותך מהרגלים שלך, יש כל הזמן כח להמשיך הלאה.
האהבה הגשמית היא רק היטל אחד של הבסיס הרוחני הזה.
כל פעם שבונים רק על המנוע הגשמי, מהר מאד הוא נגמר.
סטטיסטיקות מחקריות אומרות שזוג צעיר ממצה את הרומנטיקה לאחר כשלוש שנים.
וכך צריך להיות- אנו כבני אדם אמורים לגדול ולזהות שיש יותר מאשר תאוות בשרים בחינו.
זהו השלב בו אמור להדלק המנוע הרוחני שלכם.
אז הזוגיות עוברת לפאזה של יכולת לכבד ולאהוב על בסיס חדש, על בסיס תובנות עמוקות.
אודה, בית הספר לא מכין אותנו לזה, וגם לא האוניברסיטה.
אולי דוגמא של הורינו שחיו יחד טוב יכולה להנחות אותנו, ועל דרך השלילה איך לא לחיות- אם חיו רע יחד.
אם הרעיון הזה מדבר אליך תוכלי לפנות אלי בערוץ המסרים הפרטי כאן ואפנה אותך הלאה לכיוון של העמקת תובנותיך.
את אלו אני ממליץ לעשות עם בן הזוג.
שוקי וייס
יועץ זוגיות הורות ופרט
לא תאהב את התשובה אבל זאת המציאות.. לפי מחקרים מדעיים אהבה זה כימיקלים שמופרשים במוח, זה נמשך בדרך כלל בממוצע שנה ולעיתים שנתיים, ואז דועך ואם נשאר אז לא באותה רמה אלא הרבה הרבה פחות. הרבה אנשים לא מתחתנים מתוך אהבה אלא מתוך התאמה (הגיונית יש משיכה והם אותו ראש אבל אין ניצוצות ואין ריגוש, אולי היה רק בהתחלה שהכירו, גם לא תמיד). הרבה מאוד מתחתנים גם ללא משיכה אלא מתוך לחץ חברתי ופחד להישאר לבד, הרבה מתפשרים על בן הזוג/בת הזוג שהם מתחתנים איתו/איתה. איך אפשר לחיות עם מישהו מתוך הרגל? מסתבר שאפשר, עובדה רוב הזוגות הם כאלה בסופו של דבר. אגב אחוז המתגרשים גבוה, וגם מאלו שנשואים יש בגידות, ויכוחים ויחסים גרועים, חלק נשארים נשואים בגלל ילדים, או אילוצים אחרים. סיפורי אהבה באושר ועושר וסיפורי סינדרלה, זאת לא המציאות. צר לי לבאס, אבל עדיף מלהשלות.
אנונימי
1. כן. כמו שאומרים לפני חתונה היא קוראת לך חיים שלי ואחר כך לוקחת לך את החיים שלך.
2. בגלל השיגרה האויב הכי מסוכן לאהבה.
3. אי אפשר, זה שאתה נושם זה לא אומר שאתה חי.
4. אם מתרגלים ולא יוצרים בריחה מהשיגרה ולא מתייחסים לבחורה כמובן מאליו, קונים פרחים משקיעים כל הזמן ולא מתעייפים, טיפ תותח נוסף נותנים ולא מבקשים תמורה, ככה הכל טוב ודבש.
2. בגלל השיגרה האויב הכי מסוכן לאהבה.
3. אי אפשר, זה שאתה נושם זה לא אומר שאתה חי.
4. אם מתרגלים ולא יוצרים בריחה מהשיגרה ולא מתייחסים לבחורה כמובן מאליו, קונים פרחים משקיעים כל הזמן ולא מתעייפים, טיפ תותח נוסף נותנים ולא מבקשים תמורה, ככה הכל טוב ודבש.
באותו הנושא: