2 תשובות
סעיף זה מתייחס בעיקר לסמינרים הליטאיים בריכוזיים החרדיים הגדולים דוגמת ירושלים, בני ברק ומודיעין עילית.
בשונה מבתי ספר היסודיים הקבלה לסמינרים בערים רבות אינה אזורית אלא פרטנית, מה שאומר שההחלטה האם לקבל בת או לא נמצאת בידי הנהלת המוסד אשר אינה מתחייבת לקבל כל בת.
עם השנים נוצרה בעיה שלא הייתה קיימת בעבר. הגידול הטבעי בציבור יצר עודף של ביקוש לעומת מחסור היצע בסמינרים המבוקשים מה שהוביל באופן טבעי לתחרות בין הסמינרים הגדולים ולסינון קפדני יותר של המועמדות ככל שמעמד הסמינר עלה. בנות שיהיה להן קל להתקבל לסמינרים אלו יהיו בנות מהאליטה החרדית - בנות למשפחות ליטאיות מבוססות, בנות להורים האוחזים במשרה תורנית כמו רבנים או ראשי ישיבות וכדומה. בנות בעלות ציונים טובים אשר שעומדות יפה בסטנדרטים הרוחניים של המוסד אף הן לא תתקלנה בבעיות בדרך כלל. עוד בנות שתקבלנה עדיפות הן בנות של אחיות שכבר למדו בסמינר. על פי אחד ממנהלי הסמינרים, מדובר ב-70% מהבנות המתקבלות בכל שנה. הסמינרים מעדיפים לקבל בנות ממשפחות מוכרות ונחשבות. לצורך בירור עניין זה מתבקשות המועמדות בחלק משאלוני ההרשמה לציין את שם הנעורים של האם והיכן מתפללים ההורים.
מי שנופלות בין הכיסאות הן בנות יוצאי עדות המזרח ולעתים גם בנות ממשפחות של בעלי תשובה. במהלך השנים נשמעו תלונות שונות על אפליית בנות ממוצא מזרחי במוסדות אלו. בדו"ח מבקר המדינה, מ-2010 הוקדש פרק מיוחד בן 60 עמודים לנושא זה. המבקר כתב כי "בבתי ספר על-יסודיים לבנות במגזר החרדי נהוגה מכסה לקבלת בנות ממוצא ספרדי" וכי "יש בתי ספר שרואים במכסת 30 אחוז תלמידות מזרחיות - מכסה מקסימלית". על פי הטענות מכסת ה-30% נקבעה על ידי הרב אלישיב. אולם בשעה שמכסה זו נועדה להיות מכסת מינימום מתייחסים אליה חלק מהסמינרים כתקרת מקסימום. בעבר נעשו ניסיונות שונים לאכוף קבלה על סמך רמת לימודים ולא על בסיס פרמטרים אחרים על מנת למנוע אפליה. אחד מהם היה ניסיון לאכוף מבחן קבלה אחיד שייערך וייבדק בידי גוף חיצוני עליו יסכימו מנהלי הסמינרים ושיהווה תנאי סף להזמנת בת לראיון. הבעיה בפתרון זה הייתה שלסמינרים נשארה הסמכות לפסול בנות במידה ואינן מתאימות למוסד על רקע השקפתי וכדומה, דרישה שאינה מופקעת בבסיסה משום שבמוסדות אלו מושם דגש רב על החינוך הדתי של הבנות.
הקושי במציאת פתרון לבעיה הוא משום שפתרון כזה אמור לכלול את הסמינרים כולם. אף מנהל סמינר לא יסכים לקבל לבדו את כל הבנות המזרחיות שלא התקבלו לסמינרים אחרים משום שבכך יהרוס את שמו הטוב של המוסד שלו. בסופו של דבר, גם בנות מזרחיות מעדיפות ללכת לסמינרי ה"אליטה" הליטאים במובהק. לדוגמה, בתו של אלי ישי, יו"ר מפלגת ש"ס שוועדת הרבנים לענייני חינוך שהקימה דנה במציאת פיתרונות לבעיה זו, למדה בסמינר החדש, סמינר ליטאי מבוקש.
בשונה מבתי ספר היסודיים הקבלה לסמינרים בערים רבות אינה אזורית אלא פרטנית, מה שאומר שההחלטה האם לקבל בת או לא נמצאת בידי הנהלת המוסד אשר אינה מתחייבת לקבל כל בת.
עם השנים נוצרה בעיה שלא הייתה קיימת בעבר. הגידול הטבעי בציבור יצר עודף של ביקוש לעומת מחסור היצע בסמינרים המבוקשים מה שהוביל באופן טבעי לתחרות בין הסמינרים הגדולים ולסינון קפדני יותר של המועמדות ככל שמעמד הסמינר עלה. בנות שיהיה להן קל להתקבל לסמינרים אלו יהיו בנות מהאליטה החרדית - בנות למשפחות ליטאיות מבוססות, בנות להורים האוחזים במשרה תורנית כמו רבנים או ראשי ישיבות וכדומה. בנות בעלות ציונים טובים אשר שעומדות יפה בסטנדרטים הרוחניים של המוסד אף הן לא תתקלנה בבעיות בדרך כלל. עוד בנות שתקבלנה עדיפות הן בנות של אחיות שכבר למדו בסמינר. על פי אחד ממנהלי הסמינרים, מדובר ב-70% מהבנות המתקבלות בכל שנה. הסמינרים מעדיפים לקבל בנות ממשפחות מוכרות ונחשבות. לצורך בירור עניין זה מתבקשות המועמדות בחלק משאלוני ההרשמה לציין את שם הנעורים של האם והיכן מתפללים ההורים.
מי שנופלות בין הכיסאות הן בנות יוצאי עדות המזרח ולעתים גם בנות ממשפחות של בעלי תשובה. במהלך השנים נשמעו תלונות שונות על אפליית בנות ממוצא מזרחי במוסדות אלו. בדו"ח מבקר המדינה, מ-2010 הוקדש פרק מיוחד בן 60 עמודים לנושא זה. המבקר כתב כי "בבתי ספר על-יסודיים לבנות במגזר החרדי נהוגה מכסה לקבלת בנות ממוצא ספרדי" וכי "יש בתי ספר שרואים במכסת 30 אחוז תלמידות מזרחיות - מכסה מקסימלית". על פי הטענות מכסת ה-30% נקבעה על ידי הרב אלישיב. אולם בשעה שמכסה זו נועדה להיות מכסת מינימום מתייחסים אליה חלק מהסמינרים כתקרת מקסימום. בעבר נעשו ניסיונות שונים לאכוף קבלה על סמך רמת לימודים ולא על בסיס פרמטרים אחרים על מנת למנוע אפליה. אחד מהם היה ניסיון לאכוף מבחן קבלה אחיד שייערך וייבדק בידי גוף חיצוני עליו יסכימו מנהלי הסמינרים ושיהווה תנאי סף להזמנת בת לראיון. הבעיה בפתרון זה הייתה שלסמינרים נשארה הסמכות לפסול בנות במידה ואינן מתאימות למוסד על רקע השקפתי וכדומה, דרישה שאינה מופקעת בבסיסה משום שבמוסדות אלו מושם דגש רב על החינוך הדתי של הבנות.
הקושי במציאת פתרון לבעיה הוא משום שפתרון כזה אמור לכלול את הסמינרים כולם. אף מנהל סמינר לא יסכים לקבל לבדו את כל הבנות המזרחיות שלא התקבלו לסמינרים אחרים משום שבכך יהרוס את שמו הטוב של המוסד שלו. בסופו של דבר, גם בנות מזרחיות מעדיפות ללכת לסמינרי ה"אליטה" הליטאים במובהק. לדוגמה, בתו של אלי ישי, יו"ר מפלגת ש"ס שוועדת הרבנים לענייני חינוך שהקימה דנה במציאת פיתרונות לבעיה זו, למדה בסמינר החדש, סמינר ליטאי מבוקש.
לא להכנס לסטיפס