2 תשובות
36 אביגיל חזרה אל נבל וראתה שהוא עורך בביתו סעודה חגיגית כמו סעודה של מלך. הוא היה עליז מאוד ושיכור לגמרי. אביגיל לא אמרה לו דבר עד הבוקר. 37 בבוקר, כשהתעורר משיכרותו, סיפרה לו אביגיל את מה שקרה. לבו השתתק וכל גופו התאבן. 38 כעבור עשרה ימים גרם ה' לנבל לחלות, ונבל מת. 39 דוד שמע שנבל מת ואמר: "ברוך ה', שהעניש אותו על הבושה שעשה לי, וגם מנע ממני, עבדו, לעשות רע. ה' החזיר לנבל על מעשהו הרע".

דוד שלח שליחים כדי שיבקשו מאביגיל להתחתן אתו. 40 אנשי דוד באו לכרמל, אל אביגיל, ואמרו לה: "דוד שלח אותנו אלייך כדי שתבואי להתחתן אתו". 41 אביגיל באה, השתחוותה ארצה ואמרה: "הנה אני שפחתך, ארחץ את רגלי העבדים של אדונִי".

42 אחר כך קמה במהירות, עלתה על החמור ויצאה לדרך אחרי שליחי דוד עם חמש המשרתות שלה. היא התחתנה עם דוד. 43 את אֲחִינוֹעַם לקח דוד מיזרעאל. שתיהן היו הנשים שלו נוסף על מיכל. 44 אבל שאול חיתן את בתו, את מיכל אשת דוד, עם פַּלְטִי בן לַיִש מגַלִים.
שואל השאלה:
היא כתבה לנו בסיכום דבר כזה "בפסוקים 36-37 משתמש המחבר המקראי בדרך מטפורית כדי להצביע על מצבי הקיצון המנוגדים שנבל נמצא בהם:"ולב נבל טוב עליו (פסוק 36), בניגוד למצב הרע שבו נמצא בפסוק 37 "וימת ליבו בקרבו והוא הפך לאבן " לא הבנתי את זה את/ה יכול/ה להסביר לי?