6 תשובות
גם לי היה קטע כזה,
אבל אין מה לעשות כולם מתים בסוף! אבל יש זמן אל דאגה (:
ואחרי המוות יש חיים (סוג של)
אבל אין מה לעשות כולם מתים בסוף! אבל יש זמן אל דאגה (:
ואחרי המוות יש חיים (סוג של)
כל אחד בחיים חושב על זה זאת תקופה וזה עובר..
גם לי היה את זה לקח לי חצי שנה לצאת מזה:/
כלומר חרדה הייתה לי והלכתי לפסיכיאטר
גם לי היה את זה לקח לי חצי שנה לצאת מזה:/
כלומר חרדה הייתה לי והלכתי לפסיכיאטר
אני עברתי תהליך דומה משלך.
מתוך המחשבות על המוות, אני רוצה שתנסי להתחזק.
ברגע שהבנתי כמה החיים קצרים, זה נתן לי כוח ומוטיבציה לעשות אותם כמה שיותר טובים כל עוד זה בשליטתי.
התחלתי באמת להקשיב לסבא שלי והקשר בינינו התחזק פי כמה, התחלתי לעזור הרבה יותר בבית ולהיות רגיש יותר כלפי אמא שלי והסביבה שלי, והכול השתפר יחד עם זה.
אני אישית מאמין בגלגול נשמות, כי זה קשה מידי לחשוב שאין שום דבר אחרי:)
מתוך המחשבות על המוות, אני רוצה שתנסי להתחזק.
ברגע שהבנתי כמה החיים קצרים, זה נתן לי כוח ומוטיבציה לעשות אותם כמה שיותר טובים כל עוד זה בשליטתי.
התחלתי באמת להקשיב לסבא שלי והקשר בינינו התחזק פי כמה, התחלתי לעזור הרבה יותר בבית ולהיות רגיש יותר כלפי אמא שלי והסביבה שלי, והכול השתפר יחד עם זה.
אני אישית מאמין בגלגול נשמות, כי זה קשה מידי לחשוב שאין שום דבר אחרי:)
תנסי להעסיק את עצמך בדברים אחרים שעושים לך טוב, תוציאי מהראש שלך את המחשבות האלה ותיהני מהחיים, יש לך את המחשבות האלה כל הזמן כי את כנראה מרגישה שלא טוב לך אז את ישר חושבת על זה.. תשני את התפיסה שלך על העולם והכל ישתנה.
זה בסדר לחשוב על מוות זה חלק מהחיים ולכולם זה קורה בסוף..
גם לי זה קרה.. עד לפני חודש התעוררתי ממחשבות על המוות ולא רק שלי..
אני פשוט סיפרתי את זה לחברה מאוד מאוד קרובה שהיא כמו אחות ודיברתי איתה על הכל התחלתי לבכות שם והיא עזרה לי להתגבר על זה..
תנסי לדבר על זה עם מישהו שקרוב אלייך ואם את מתפדחת מההורים תלכי לידיד או חברה טובה.
אני פשוט סיפרתי את זה לחברה מאוד מאוד קרובה שהיא כמו אחות ודיברתי איתה על הכל התחלתי לבכות שם והיא עזרה לי להתגבר על זה..
תנסי לדבר על זה עם מישהו שקרוב אלייך ואם את מתפדחת מההורים תלכי לידיד או חברה טובה.
באותו הנושא: