20 תשובות
לא, הם פשוט היו הדרך שלו לאחד את גרמניה למטרה משותפת ולהמציא איך יש גירעון עצום..
הוא נגד דת, היו לו סיבות אחרות לשנוא יהודים.
היטלר שנא את כל העולם!
אנונימית
ממש לא, תקרא על תורת הגזע. זה לא קשור לדת
לא, הוא שנא אותנו בגלל שהוא חיפש את מי להאשים על המצב הנורא שהיה לגרמניה, ומצא בנו הרבה שוני, אז הוא בחר אותנו.
לא זה לא היה קשור.
לא.. הוא שנא את זה שהם מוצלחים ושהם בארץ שלו ובעוד הרבה ארצות..
בגלל הקנאה!
היטלר שנא כל מי שבעיניו היה נראה שונה. עד כמה שידוע לי הוא היה הורג גם סתם אנשים, הומואים ושחורים. הוא היה משוגע, ולא תמיד לאנשים משוגעים יש סיבות הגיוניות לדברים.
אחת הסיבות שהוא שנא יהודים זה כי הוא רצה עבדים שיעבדו את העם שלו, בחינם.
בסוף היטלר היה גומר את כל העולם.
אנונימית
אנשים באמת כנסו לזה, זה הסבר מעניין לאנטישמיות. ולמה דווקא אנו. הנה חלק מה מאמר באתר הזה: אולי הסיבה לכך ששונאים את היהודים, היא פשוט מכיוון שהם שונים?

באופן מסורתי, היהודים היו שונים למדי משכניהם. לבושם היה שונה, חוקיהם היו שונים ולעתים הם גם דיברו בשפה שונה.

ייתכן שהבדלים תרבותיים אלה גורמים לכך, שהמדינות אליהן היגרו היהודים אינן מסוגלות לקבל אותם. באופן כללי, אנשים פוחדים ממי ששונה מהם או חשים דחייה ממנו. זו הייתה התגובה כלפי הסינים בראשית ימיה של אמריקה וכך הגיבו האנגלים אל הצרפתים שחיו בקרבם. למעשה, זוהי שנאת זרים.

תיאוריה זו נשמעת כמו הסבר הגיוני לאנטישמיות: היהודים שנואים כיוון שהם שונים.

יש מידה של אמת בהצהרה זו. לאורך השנים, היהודים התרחקו מסביבתם וחיו בחברה סגורה: מגעיהם החברתיים עם הלא-יהודים היו מצומצמים ביותר וגם מערכות המוסר, התרבות והחברה שלהם היו שונות לחלוטין מאלו של שכניהם. גם חזונם מעולם לא עסק בהשתלבות בסביבתם, אלא בשיבה לציון. אמנם, הם היו אזרחים שומרי חוק שתרמו למדינות בהן חיו ואפילו התגייסו לצבא כדי להגן עליהן, אולם ליבם היה נתון תמיד לארץ המובטחת. לכן, אין ספק בכך שלאורך השנים, היהודים היו נטע זר.

אולם, מה קרה כשהיהודים השילו מעליהם את ההבדלים התרבותיים והפכו להיות "כמו כולם"? אם תיאוריית "הנטע הזר" נכונה, הרי שהתשובה לאנטישמיות היא היטמעות בסביבה. כלומר, האנטישמיות נעלמת, ככל שגדלה יכולת היהודים להשתלב בחברה בה הם חיים.

האמנם?

תנועת ההשכלה

היהודים שמרו על היבדלות במשך אלפי שנים, עד המאה השמונה-עשרה, עם הגיעה של תנועת ההשכלה לאירופה. תנועת ההשכלה ניסתה לנתק את 'טבעת החנק' של הנצרות ולהעניק זכויות שוות לכולם, כולל היהודים, ללא כל קשר לדתם.

בדצמבר 1789, במהלך דיון שהתנהל באסיפה הלאומית הצרפתית בנושא הענקת זכויות שוות ליהודי צרפת, הצהיר הרוזן סטניסלס דה קלרמונט-טונר: "ליהודים כבודדים יינתן הכל – ליהודים כעם, לא יינתן דבר".

יהודי אירופה קפצו בלהט על ההזדמנות לשוויון זכויות, מתוך תקווה להיפטר סופית מהשנאה ממנה סבלו.

הם השילו מעליהם את הלבוש המסורתי, גילחו את זקניהם והחלו ללמוד באוניברסיטאות ולבלות בתיאטראות. הם אימצו את השפה, התרבות, אורח החיים וסגנון ההתנהגות של שכניהם הלא-יהודים. הם נישאו בנשואי תערובת ומחקו כל זכר לשיבת ציון מתפילותיהם. במילים אחרות, הם הפכו להיות יותר צרפתים מהצרפתים.

הקץ לאנטישמיות – האמנם?

נפוליון מיהר לנצל תופעה זו, ובשנת 1807 כינס סנהדרין שהפעיל לחץ על היהודים, להתנתק מכל מחויבות ליהדותם ובני עמם ולהצהיר על נאמנותם הלאומית לצרפת ולה בלבד.

היהודים קלטו את המסר. בגרמניה הצהירה תנועת הרפורמה של היהודים: "ברלין היא ירושלים שלנו, גרמניה היא ארץ אבותינו".

פרשת דרייפוס – משפט הראווה, בו הועלו האשמות שקריות על בגידה, כנגד קצין יהודי בסוף המאה ה-19, נועד להוכיח, כי היהודים לעולם לא יוכלו להיות אזרחים נאמנים לארצם. זמן לא רב לאחר מכן, עליתו של היטלר ימ"ש לשלטון, שמטה שוב את הקרקע מתחת לרגלי היהודים וערערה את תחושת הביטחון בהצלחתם להשתלב ולהידמות לשכניהם הלא-יהודים.

לאחר מאות שנות שנאה, ציפו יהודי אירופה לקבלת פנים חמה משכניהם הגויים. אולם, הם זכו לאכזבה מרה.

הנאצים שלחו ליהודים מסר ברור: שנאת הזרים אינה קשורה לעניין! איננו שונאים אתכם משום שאתם שונים מאתנו, אלא משום שאתם מנסים להיות כמונו! איננו יכולים להרשות לכם 'לזהם' את הגזע הארי עם הגנים הנחותים שלכם.

כל עוד נותרו היהודים זרים, הייתה מידה של היגיון בתיאוריית ה"נטע זר". אולם, ברגע שהיהודים ניסו להשתלב בחברת הלא-יהודים, תיאוריה זו התנפצה לרסיסים – כיוון שהיא מעולם לא הייתה הסיבה האמיתית מאחורי השנאה.

התירוץ החדש הפך כעת להיות נחיתות הגזע היהודי. במילים אחרות, המסר ליהודים היה: אתם יכולים לשנות את מראכם החיצוני, אתם יכולים לגלח את זקנכם, להיפטר מן הכיפה ואפילו להמיר את דתכם או להחליף את הלאום שלכם, אך לעולם לא תוכלו לשנות את גזעכם. והנה עוד: ולי היהודים שנואים כיוון שהם שייכים לגזע שונה.

הבעיה המרכזית בתיאוריה זו, היא שיש בה סתירה פנימית, שכן היהודים אינם גזע. כל אחד יכול להפוך ליהודי ואנשים מכל הגזעים, האמונות והמינים ברחבי העולם אכן התגיירו והפכו ליהודים.

לא קיים סממן חיצוני-גזעי, שהוא ייחודי ליהודים בלבד. אפילו הרעיון של "אף יהודי" הוא מיתוס (מחקר שנערך בשנת 1911 הפריך את קיומו של "האף היהודי"). האנטישמיים אינם שונאים רק את אותם יהודים שיש להם מאפיינים גופניים "יהודיים" בולטים – הם שונאים את כל היהודים.

הם שונאים יהודים מזרח-אירופאים, הם שונאים יהודים ישראלים, רוסים ותימנים, הם שונאים יהודים הולנדים בלונדיניים וכחולי-עיניים, באותה מידה בה הם שונאים יהודים כהי-עור ובעלי מראה מזרח-תיכוני. כל יהודי מספיק טוב כדי שישנאו אותו. ומר, האנטישמיות אינה גזענות, מהסיבה הפשוטה שהיהודים אינם גזע. ועוד חלק: כן שיהיו חילוקי דעות שונים בין האנשים באשר למקור האנטישמיות, אולם אף אחד לא יכול להתכחש לעובדה, כי מדובר בשנאה לוהטת ורבת עוצמה.

קודם לכן התייחסנו לששת ההסברים הנפוצים ביותר לתופעת האנטישמיות. אולם, אף אחד מהסברים מקובלים אלה אינו עומד בבחינה מדוקדקת. כל אותם "הסברים" מתמוטטים כבנייני קלפים, שכן הם אינם מהווים את הסיבות האמיתיות לאנטישמיות. לכן, כדי למצוא את שורש השנאה האמיתי, יש לבחון מחדש את השנאה.

לאנטישמיות יש מאפיין יוצא דופן. מתוך כל צורות השנאה השונות הקיימות, השנאה כלפי היהודים מיוחדת בהיבטים הבאים:

אריכות ימים – האנטישמיות שורדת במשך זמן רב ובצורה יוצאת דופן.

אוניברסליות – האנטישמיות קיימת בכל רחבי העולם.

עוצמת השנאה – השנאה כלפי היהודים מתבטאת בדרכים אכזריות במיוחד.

בלבול – קיימת הסכמה מועטה בלבד בין האנטישמים, לגבי סיבת שנאתם.

אריכות ימים

אחד הספרים המהימנים ביותר בנושא האנטישמיות, "ייסורי היהודים – ההיסטוריה של האנטישמיות", נכתב על-ידי כומר קתולי בשם אדוארד פלנרי. בספרו, כותב פלנרי:

"כאשר ההיסטוריון, חוקר האנטישמיות, מביט לאחור על אלפי שנות הזוועה אותן תיעד, הוא מגיע למסקנה שאין מנוס ממנה – האנטישמיות שונה, משום שהיא האריכה ימים ומשום שהיא עקבית".

אוניברסליות

השנאה כלפי היהודים מאופיינת באוניברסליות.


לאורך השנים, בכל מקום בו חיו יהודים, הם היו שנואים. לא משנה היכן גרו, בעיר, בכפר או בקולחוז – בסופו של דבר הרימה מפלצת האנטישמיות את ראשה.

בין השנים 250-1948 – כלומר, במשך קרוב ל-1,700 שנה – היהודים גורשו למעלה מ-80 (שמונים!) פעם, ממדינות אירופה השונות – כלומר, גירוש מדי 21 שנים בממוצע. היהודים גורשו מאנגליה, מצרפת, מאוסטריה, מגרמניה, מליטא, מספרד, מפורטוגל, מבוהמיה, ממורביה ומעוד 71 מדינות אחרות!

עוצמת השנאה

שנאת היהודים מאופיינת במגמה של ניסיונות לרצח-עם.

שנאה על רקע של אפלייה היא אולי נפוצה, אולם רצח-עם אינו דבר שבשגרה. האנטישמיות מאופיינת בשנאה רבת עוצמה בצורה בלתי רגילה. אנטישמים לא מסתפקים בהשמעת בדיחות עדתיות תפלות, אלא הם מנסים להשמיד את מושא שנאתם – היהודים.


ואכן, לא אחת שימשו היהודים כמטרה לניסיונות השמדה. במהלך 350 השנים האחרונות בלבד, נערכו שני ניסיונות לרצח-עם – הפוגרומים של חמלניצקי והשואה, שמטרתם להשמיד עם, המהווה מיעוט זעיר מאוכלוסיית העולם.

בלבול

שנאת היהודים ייחודית, כיוון שזוהי שנאה שמעולם לא הוגדרה.

כאשר קבוצה אחת שונאת את חברתה, ישנן מספר סיבות פשוטות ומוגדרות לכך. למשל, בבוסניה הרדיפות הן על רקע נושאים של טריטוריה ודת. באירלנד מדובר בקבלת עצמאות ובדת. הקו-קלוקס-קלאן שונאים שחורים מסיבות גזעיות. אבל, כאשר מדובר ביהודים, כולם שונאים אותנו ואף אחד לא מצליח להסביר מדוע.

אם תבקשו מאנטישמי למנות את הסיבות לכך שהוא שונא יהודים (הרי יש לו מספיק ניסיון אישי בנושא), תגובתו לרוב תהיה בעלת סתירה פנימית, כיוון שהסיבות אכן סותרות ולא הגיוניות. לדוגמה, נבחן את הפרדוקסים הבאים:

היהודים שנואים כיוון שהם גזע עצלן ונחות – אך גם כיוון שהם חולשים על הכלכלה ומשתלטים על העולם.

היהודים שנואים משום שהם בדלנים השומרים בעקשנות על ייחודיותם – וכשהם מתבוללים ונטמעים בחברה – הם שנואים אף יותר, משום שהם מאיימים על טוהר הגזע כתוצאה מנשואי תערובת.

היהודים נתפסים בו-זמנית כשוחרי שלום ומחרחרי מלחמה, נצלנים קפיטליסטים וקומוניסטים מהפכניים, עם בעל מנטליות של עם נבחר, הסובל בה בעת מתסביך נחיתות.

איזה עם מסתורי ומשונה!

יותר מדי סיבות

ששת הסיבות אותן בחנו בפרקים הקודמים, אינם מחזיקות מעמד ומתגלות אפוא כתירוצים!

השנאה כלפי היהודים במשך 2,000 השנים האחרונות הייתה ממושכת, אוניברסלית וחסרת רחמים. אולם ההסברים לקיומה של שנאה זו, מתחלפים ללא הרף. עובדה זו לכשעצמה, מרמזת על כך שעלינו לחפש את המניעים הנסתרים מאחורי הסברים אלה.

תארו לעצמכם שאתם נמצאים בראיון עבודה. המראיין מבהיר לכם בצורה חד-משמעית שאינכם יכולים להתקבל, כיוון שחסר לכם ידע במחשבים. עקב כך, אתם נרשמים לקורס מחשבים ולאחר חודש, יש לכם את הידע הנדרש.

אתם שבים לחברה, והמראיין שמח לראות שכעת יש לכם את הידע הנדרש, אולם, הוא אומר לכם שעדיין אינו יכול לקבל אתכם, כיוון שאינכם יודעים להקליד בשיטה עיוורת. אתם לומדים בחריצות, ולאחר זמן קצר אתם רוכשים שליטה טובה במיומנות זו.

כשאתם שבים לחברה בפעם השלישית, נאמר לכם כי הסיבה האמיתית לכך שלא ניתן לקבל אתכם לעבודה, היא סגנון הלבוש שלכם: אתם פשוט לא משדרים את התדמית שהחברה מעונינת להציג בפני הציבור. הם נורא מצטערים…

כיוון שאתם אנשים נחושים בדעתכם, אתם משנים את סגנון הלבוש שלכם וחוזרים לבושים בדיוק כמו מנכ"ל החברה, מתוך ציפייה שכעת תתקבלו סוף סוף לעבודה. אבל כעת מודיע לכם המראיין, שאינו יכול לקבל אתכם, כיוון שהניסיון שלכם הוא במכירות, בעוד שהם מחפשים מישהו עם ניסיון בהנהלת חשבונות...

אבל "תודה שפניתם אלינו."

ההשתלשלות הזו מבזה והיא מעבירה לכם מסר ברור: כל הסיבות שהחברה נתנה לכם היו – תירוצים. לא הידע במחשבים, לא התסרוקת ולא הניסיון, היוו את הסיבה האמיתית לדחיית מועמדותכם – הם שימשו בסך-הכל כמסווה למשהו עמוק הרבה יותר – המראיין השתמש בתירוצים שונים, כדי להסתיר את הסיבה האמיתית לכך, שהוא אינו מעוניין לקבל אתכם לעבודה.

מצב זה דומה להסברים הנפוצים לאנטישמיות: הרחיקו אותם, בטלו אותם, ועדיין האנטישמיות במקומה עומדת.

שימו לב, כי לכל ה"הסברים" לאנטישמיות יש מכנה משותף: כל אחד מהם מתמקד במשהו חיצוני ליהודים, אך אף אחד מהם לא מתייחס למהות היהודית.

אם כן, מהי הסיבה האמיתית לאנטישמיות? ועוד משהו: ללא יוצא מן הכלל, הסיבות להסברת האנטישמיות, שהוצעו על-ידי חוקרים שונים, אינן מתייחסות כלל לנושא הדת, כלומר, לעצם היותנו יהודים.

תכופות מדובר על כך, שהיהודים שנואים כיוון שהם עשירים, כיוון שהם מלווים בריבית או כיוון שהם בנקאים. באופן דומה אנשים עשויים לומר, "כמה חבל שהיטלר בחר ביהודים בתור השעיר לעזאזל שלו במלחמה".

סיבות אלה מתעלמות למעשה מחלקה של היהדות כגורם להיווצרות האנטישמיות ומנסות לשוות לאנטישמיות, היבטים של שנאה רגילה. על פי גישה זו, השואה – הניסיון השיטתי ביותר לרצח עם שלם, בהיסטוריה של האנושות כולה – לא הייתה קשורה כלל להיותנו יהודים. גישה זו טוענת למעשה, שהיהודים פשוט נקלעו למקום הלא נכון, בזמן הלא נכון.

מכאן משתמע, שגם היהודים וגם השנאה כלפיהם אינה ייחודית. מאמץ מרוכז נעשה, כדי לנסות ולהוכיח, שאין שום דבר מיוחד או שונה ביהודים, כלומר לא קיים שום אלמנט יהודי, שיכול היה לגרום לאנטישמיות. במילים אחרות, הטענה היא, שאין שום דבר אישי נגד היהודים, או בשנאה כלפיהם.

סיפורה של אנה פרנק – ניסיון אופייני ליחס אנטישמיות ליד המקרה

בספרו "מדוע דווקא היהודים?", מתאר המחבר דניס פראגר דוגמה נוקבת, לניסיון למכור לציבור את הרעיון, שהאנטישמיות אינה קשורה לעובדת היותם של היהודים יהודים:

ב-11 באפריל 1944, מתוך יכולת הבחנה המדגימה את בגרותה יוצאת הדופן וחכמתה המדהימה, כתבה אנה פרנק ביומנה:

מי עשה אותנו היהודים שונים מכל העמים? מי הרשה לנו לסבול בצורה כה נוראה עד עתה? ה', הוא זה שעשה אותנו כפי שאנו, אבל ה' יהיה גם זה שישוב וירומם אותנו.
מי יודע – ייתכן שהעולם וכל העמים לומדים את הטוב מהדת שלנו ומסיבה זו בלבד, עלינו לסבול כעת. לעולם לא נוכל להיות סתם הולנדים או אנגלים או נציגים של כל מדינה אחרת. תמיד נישאר יהודים.

אנה פרנק הדגישה את העובדה, כי ליהודים יש משהו בעל ערך מיוחד להעניק לשאר העולם וכי זוהי בדיוק הסיבה לכך, שהעולם מתנגד לנו. לדבריה, זוהי הסיבה לכך שהיהודים תמיד נרדפו. היא מזהה את האנטישמיות, כשנאה ייחודית כלפי היהודים. תיעוב השונה לחלוטין מגזענות או מדעות קדומות מהן סובלים גם עמים אחרים.

אולם, כפי שמציין דניס פראגר, כשהפך סיפורה של אנה פרנק למחזה בברודוויי, מלותיה שונו לחלוטין. במחזה דבריה היו: "מדוע שונאים את היהודים?" שואלת אנה. "ובכן, יום אחד שונאים קבוצה אחת, ויום אחד קבוצה אחרת…".

בברודוויי, גרמו לצופים להאמין, כי אנה פרנק הרגישה שהיהודים שנואים באותה מידה כמו עמים אחרים. מפיקי המחזה "תפסו טרמפ" על תדמיתה הישרה של אנה פרנק, כדי לקדם את האמונה שהאנטישמיות אינה קשורה ליהדות.

גרסת האנטישמים

אמנם החוקרים ההיסטוריים עשו ניסיונות שונים להוכיח, שאין שום דבר ייחודי ביהדות הגורם לאנטישמיות. אולם, מה יש לאנטישמים עצמם לומר בנושא?

הבה נבדוק, אם הערותיהם של אנטישמים ידועים, מסגירות מה הם בדיוק מתעבים כל כך אצל היהודים. והנה הסיבות למה: היטלר והנאצים

אדם אחד מעולם לא ניסה להסתיר את העובדה, ששנאתו ליהודים מבוססת לחלוטין על היותם יהודים. אדולף היטלר ימ"ש, האדם שהיה אחראי לפורענות ולחורבן הגדולים ביותר שעוללה האנטישמיות בהיסטוריה של האנושות, לא נזקק למגוון ההסברים המטויחים שהציעו חוקרים ומלומדים שונים.

היטלר ראה את שנאתו ליהודים כייחודית, כיוון שהוא היה שונא היהודים היחידי, בעל מוניטין בינלאומי, שהכיר בגלוי בייחודיותם של היהודים כעם. היטלר הבין, כי היהודים לעולם לא יוכלו להיטמע בהצלחה בתוך האנושות הכללית והוא שם לעצמו למטרה, להבטיח שהדבר גם לעולם לא יקרה.

האנטישמיות של היטלר לא הייתה אמצעי למטרה – היא הייתה מטרה בפני עצמה. חוקי נירנברג, שחוקקו בשנת 1935, שללו את זכויותיה של הקהילה היהודית בגרמניה ולמעשה פירקו אותה, אך היטלר לא הסתפק בכך.

בסוף שנות ה-30 של המאה הקודמת, גרמניה השתקמה, המורל הושב לה, אולם היהודים עדיין היו על הכוונת מבחינת היטלר. בשנת 1942, שבע שנים לאחר שחוקי נירנברג מחצו את היהודים בגוף ובנפש, בוועידת וואנסי הידועה לשמצה, יצא לדרך "הפתרון הסופי". היטלר ראה ביהודים גורם מאיים הרבה יותר מאשר סתם "שעיר לעזאזל". היהודים היו אויביו בנפש והוא שם לו למטרה להשמידם באופן מוחלט.

היטלר היה אדם מאוד רציונלי, ולא ניתן לפטור את התנהגותו ומעשיו כמטורף גרידא. מה אם כן באמת רצו הנאצים?

סדר עולמי חדש

היטלר אמר:

"האם כעת אתם מעריכים את עומק התנועה הנאציונל-סוציאליסטית שלנו? האם יכול להיות משהו גדול ומקיף יותר?

אלו שרואים בנאציונל-סוציאליזם לא יותר מאשר תנועה פוליטית, אינם מבינים דבר. הנאציונל-סוציאליזם הוא אפילו יותר מדת – זהו הרצון לברוא את האנושות מחדש".

כיצד אמורה להתרחש בריאה מחדש זו של האנושות? לפי היטלר, היה זה ברור לחלוטין:

"המאבק על השליטה בעולם יתנהל לחלוטין בינינו – בין הגרמנים לבין היהודים. כל השאר הוא העמדת פנים ואשליה. מאחורי אנגליה עומדת ישראל ומאחורי צרפת ומאחורי ארצות-הברית. גם כאשר נגרש את היהודי מגרמניה הוא יישאר האויב העולמי שלנו".

למה דווקא היהודים?

השמדת היהודים הייתה המפתח לחזון האוטופי של היטלר. הדחף המניע אותו, היה לשחרר את העולם מכבלי המצפון והמוסר ולהרחיק את העולם מן האמונה בא-ל אחד. הוא עיצב את סוג ה"דת" שלו על בסיס פילוסופיה הגורסת, שעל האדם להיכנע ולהתמסר לתשוקותיו האפלות והשפלות ביותר. השיר הבא, אותו שרו גדודי הנוער ההיטלראי, ממחיש זאת:


אנו הנוער ההיטלראי המאושר
איננו זקוקים למוסריות נוצרית
המנהיג שלנו הוא מושיענו
האפיפיור והרבי ייעלמו
אנו רוצים לשוב ולהיות עובדי אלילים.
לפי תפיסתו של היטלר, עולם מושלם, הוא עולם השב למצב של חיי הג'ונגל:

"בסדר הטבעי של הדברים, מונחים המעמדות בחברה זה על גבי זה בשכבות, במקום לחיות בשכנות זה לצד זה. אנו נחזור לסדר זה מיד אחרי שנרחיק את השפעותיו של הליברליזם".

המכשול הרציני היחידי, שעמד בדרכו של היטלר להצלחה ביישום תפיסת הסדר העולמי החדש שלו, היה קיומם של היהודים. היטלר ידע, כי היהודים הם אלה שהביאו לעולם את הרעיון כי כל בני האדם שווים בפני הא-ל, את הרעיון של "ואהבת לרעך כמוך" ואת המחויבות המוסרית לעזור לנזקקים ולחולים.

היטלר שנא את המסר של היהודים, כיוון שהוא עמד בסתירה מוחלטת למה שהוא רצה, וכתוצאה מכך, לחזון שלו לגבי העולם. "מתייחסים אליי כאל ברברי חסר חינוך", אמר היטלר. "כן, אנחנו ברברים. אנחנו רוצים להיות ברברים – עבורנו, זהו אות כבוד. אנו נחדש את נעוריו של העולם. עולם זה קרב אל קצו".

היטלר המשיך לדבר אל נתיניו:

"ההשגחה העליונה קבעה, שאני אהיה המשחרר הגדול ביותר של האנושות. אני משחרר את האדם מהגבלת התבונה שהשתלטה עליו, מהסגפנות המזוהמת והמשפילה, של חזון שקרי הנקרא בשם מצפון ומוסריות, ומתביעות לחופש ולעצמאות אישית, בהן יכולים רק מתי מעט לעמוד".


ועוד: ייחסו להשפעת התנ"ך על התרבות, אמר היטלר:


"עשרת הדברות איבדו את תוקפן. מצפון הוא המצאה יהודית. זהו פגם, כמו ברית מילה".

המטרה האמיתית היחידה של היטלר, הייתה היהודים. כיוון שהם היו הדבר היחידי שעמד בינו לבין ההצלחה. כל עוד היהודים שרדו, היטלר לא יכול היה לנצח. שכן, הרעיונות היהודיים על קיומו של אלוקים ועל מוסריות הכו שורש בעולם והיטלר ידע, ששתי השקפות העולם (שלו ושל היהודים), אינן יכולות לדור יחד בכפיפה אחת – העולם יצטרך לבחור באחת מהן.

כשהיטלר ביטא את שנאתו ליהודים, הוא לא הלך סחור סחור. הוא ידע בדיוק מה מסמלים היהודים ומדוע הוא שונא אותם ולא הסתיר זאת לרגע. יתרה מזאת, הוא ידע, שהאיום על האידיאלים שלו מגולם בכל יהודי, עד האחרון שבהם, כפי שציין במפורש:


"אם רק מדינה אחת, מכל סיבה שהיא, תסכים לסבול את נוכחותה של משפחה יהודית בתוכה, תהפוך משפחה זו למושבת חיידקים ותגרום להתפרצות מחודשת של הזיהום.

אם ישרוד אפילו ילד יהודי אחד, גם אם לא יקבל חינוך יהודי – ללא בית-כנסת וללא בית-ספר יהודי – הרי זה בתוכו, בנשמתו".

היטלר הבהיר את עמדתו, שגרמניה חייבת להיות מטוהרת מיהודים, בכל מחיר:

"הטיהור הפנימי של הרוח היהודית איננו אפשרי בכל דרך שהיא, משום שהרוח היהודית היא תוצר של האדם היהודי. אם לא נגרש את העם היהודי בהקדם הם "ייהדו" את עמנו תוך זמן קצר ביותר".

היטלר סבר, כי הרוח היהודית היא תוצר של האדם היהודי. לכן, אין די בהרס המקומות הקדושים ליהודים. ובמלותיו של היטלר עצמו:

"גם אם מעולם לא היו קיימים: בית-הכנסת, בית-הספר היהודי או התנ"ך, הרוח היהודית עדיין הייתה קיימת ובעלת השפעה. היא קיימת מימי בראשית ואין יהודי – אף לא אחד – שהיא איננה מגולמת בו".

האכזריות של היטלר לא נבעה מהבנתו או מתפיסתו את העם היהודי. רשעותו צמחה מתגובותיו לאותה הבנה. למרבה האירוניה, להיטלר הייתה הבנה ברורה של העם היהודי ושל הישגיו, הרבה יותר מההבנה שיש למרבית היהודים כיום.

גישת היהדות לאנטישמיות

היטלר הביא לעולם צורה ייחודית של אנטישמיות. באופן כללי, צורה זו של אנטישמיות נראתה בעיני העולם כדבר חדש, אולם בעיני היהודים, לא היה בה שום דבר מהפכני.

זמן רב לפני שהאנטישמיות באה לידי ביטוי ברחבי העולם, צפתה התורה את העובדה, כי האנטישמיות תהיה בעלת תפקיד מרכזי בהיסטוריה של העם היהודי. למעשה, נאמר לנו, כי נהיה שנואים בדיוק מאותן סיבות עליהן הצהיר היטלר בלי שמץ של בושה.

הגמרא (מסכת שבת פ"ט) מסבירה את מקור האנטישמיות בעזרת משחק מילים: התורה – המקור למערכת החוקים, הערכים והמוסר של היהודים – התקבלה בהר סיני. המילה "סיני" נהגית בצורה דומה למילה שנאה, למרות שהן נכתבות בצורה שונה. "מדוע ניתנה התורה על הר סיני?", שואלת הגמרא. "כי מכאן ירדה שנאה לעולם!".

בהר סיני נאמר ליהודים כי יש אלוקים אחד, בעל דרישות מוסריות מכלל האנושות. כתוצאה מכך בהר סיני, הפך העם היהודי למטרת שנאתם של אלה, שמטרתם הסופית היא לשחרר את המין האנושי, מכבלי המצפון והמוסר.

בהר סיני מונו היהודים להיות "אור לגויים". ישנם כאלה המאמצים את היהודים ואת אמונתם ומכירים באור שהם מביאים לעולם, אולם קיימים גם אחרים, הרוצים שהעולם יהיה מקום של אפלה רוחנית. הם מתנגדים למוסריות ותוקפים את היהודים, בתור המייצגים האולטימטיביים של כל מה ששנוא עליהם.

הרמן ראוכנינג, שהיה איש סודו של היטלר ונטש את הנאציזם, ניסה להתריע בפני העולם החופשי על גודל הסכנה הנאצית:

"אותם אנשים אטומים ושפלים באנושות, מתקוממים כנגד בעייתם הבלתי ניתנת לפתרון – היותם בני אנוש – על ידי פנייה לאנטישמיות. אף על פי כן, היהדות, לצד ההלניזם והנצרות, מהווה חלק בלתי נפרד מהתרבות הנוצרית המערבית שלנו – 'הקריאה הנצחית לסיני' – נגדה מתמרדת האנושות שוב ושוב".

(מתוך "המפלצת מן התהום", מאת הרמן ראוכנינג).

"הקריאה לסיני" – המסר שהופקד בידי היהודים ושאותו הם נושאים – מחולל בסופו של דבר שינויים בעולם. בו-בזמן, הוא מעורר את זעמם של אלו, שהיו מוכנים לעשות כל שביכולתם, כדי להתנגד לו.

אלדוס הקסלי בספרו "וידויו של אתאיסט" מבטא זאת היטב:

"היו לי מניעים לא לרצות שלעולם תהיה משמעות. לפיכך הנחתי, שאין לעולם משמעות ויכולתי ללא קושי למצוא סיבות מספקות להנחתי זו. לי ולמרבית בני דורי הייתה פילוסופיית חוסר-המשמעות במהותה כלי לשחרור. השחרור בו חפצנו היה בו-זמנית, שחרור ממערכת פוליטית וכלכלית מסוימת וכן שחרור ממערכת מוסר מסוימת. התנגדנו למוסריות משום שהיא הפריעה לנו למלא את תאוותינו".


מדוע אנשים שונאים את המסר של היהדות לחיי מוסר, ומפתחים איבה כה גדולה כלפי נושאי המסר?

אנשים רבים, פשוט אינם מסוגלים להתמודד עם הנטל של חיים מוסריים. עם זאת, כשהם מתנהגים בצורה לא מוסרית, אין הם מסוגלים לשאת את רגשי האשמה שלהם. למרות ניסיונותיהם הנואשים, הם אינם מצליחים להתנתק לחלוטין, מהסטנדרטים המוסריים אותם מכתיבה המסורת שלנו. לכן, כיוון שהם נתונים במעין מלכוד, הם מעדיפים להפנות את תסכולם הגובר לעבר היהודים, הנתפסים כהתגלמות המצפון הקולקטיבי של המין האנושי.

זיגמונד פרויד זיהה נטייה זו והסביר:

"היהודים אינם שנואים כל כך משום שהרגו את ישו, אלא משום שהם יצרו אותו".

לפני אלפי שנים, טרם מתן תורה, חיו בני האדם את חייהם, על פי מושגיהם האישיים-סובייקטיביים לגבי טוב ורע. אולם, אז הגיעו היהודים והצביעו בפניהם על השגיאות שעשו:

אלילים הם הבל הבלים – קיים רק א-ל אחד עבור כלל האנושות, א-ל שהוא בלתי נראה, מושלם ואינסופי.

רצח תינוקות וקורבנות אדם, הם דברים בלתי מתקבלים על הדעת.

כל אדם נולד עם זכויות מסוימות, שאי אפשר לקחת ממנו.

אף אדם אינו יכול לחיות סתם כך, כפי רצונו. כולנו חייבים לציית לסמכות אובייקטיבית ועליונה יותר מאשר רצונותינו.

בעמקי לבם מכירים אנשים בכך, שהמסר של היהודים הוא מסר אמיתי ונכון. אלו שאינם מוכנים לקבל את האמת החליטו, כי הדרך היחידה לפטור את עצמם מעולו של מסר זה, היא ל"הרוג את השליח", כיוון שהמסר עצמו חזק מכדי שניתן יהיה לבטלו כלאחר יד.

זה מה שכל כך מרגיז אצל היהודים וזו הסיבה, שאנשים מסוימים אינם יכולים להסתפק בפחות מהשמדת היהודים. אם היהדות הייתה רק עוד השקפת עולם, אנשים היו יכולים לפטור אותה מעליהם בזלזול ולהמשיך בדרכם העליזה. אולם, בעמקי נשמתו, מכיר כל אדם באמת הבסיסית של המוסריות ולכן, אנשים פשוט לא יכולים להתעלם ממנה.

הטענה של אדם מסוים לעליונות, מפריעה לאחרים, רק אם הם מאמינים שהוא צודק. לדוגמה, אם בחורה מכוערת למדי ניגשת במסיבה לבחורה נאה ואומרת לה: "אני נראית יותר טוב ממך", מה תהיה תגובת הבחורה הנאה? קרוב לוודאי שהיא פשוט תמשוך בכתפיה ותתעלם, כיוון שהדברים לא יטרידו אותה כהוא זה.

אולם, אם הבחורה הכי יפה בחדר תיגש לידידתנו הנאה ותאמר לה את אותם הדברים, אז היא אכן תרגיש רע ואולי אפילו תכעס. הסיבה לכך נובעת מהעובדה, שאיננו מתרעמים על אנשים שטוענים שהם טובים יותר, אנו מתרעמים על אנשים שהם באמת טובים יותר.

מסיבה זו, שנאת הנוצרים את היהודים עזה במיוחד. הנוצרים, יותר מבני דתות אחרות, חשו מאוימים מהמסר של היהודים. שכן, היהודים טענו שישו אינו האל. טענה זו מרמזת על כך, שבנצרות ישנה "טעות". אבות הכנסייה הבינו, שאם היהודים צודקים וממשיכים לדבוק בדתם, הדבר מרמז על כך, שחלף-עבר זמנה של הנצרות.

כאן טמון האיום העצום שהיהדות מהווה על הנצרות. כאשר קבוצות אחרות מתכחשות לישו, הדבר אולי מהווה אכזבה לנצרות, אולם ההכחשה של היהודים היא בלתי נסבלת. אחרי הכל, ישו בא אל היהודים! אותה קבוצה שיצרה אותו – האנשים שהיו בעלי הידע והסמכות הרבים ביותר בנושאים אלו, האנשים שאמרו את המילה האחרונה בענייני דת – היו הראשונים לדחות אותו.

האיום שהיהודים מהווים על הנצרות, אינו קשור כלל לכך שהם "הרגו" את ישו. מקור הפחד הנוצרי עמוק הרבה יותר, שכן הקיום היהודי שולל את תוקפם של עיקרי האמונה הנוצרית.

מהו המסר שהעם היהודי מביא לעולם – מסר שכה רבים מאוימים ממנו? ועוד משהו: מסר המהותי שהיהודים מביאים לאנושות זכה להסכמה כה נרחבת, עד שאנשים נוטים להתייחס אליו כאל ברור מאליו. אך למרות זאת, הרעיונות שהוצגו בפני האנושות בהר סיני, חוללו שינוי מהותי בעולם.

אנשים מעטים בלבד מקדישים מחשבה למקור העקרונות המוסריים של החברה המערבית. מושגים כגון: זכויות אדם בסיסיות, דאגה לחולים ולקשישים (במקום להשליכם אל מעבר לצוק או להפקירם למותם), והרעיון כי על החברה לסייע לנזקקים, כל אלה נראים לנו כיום טבעיים ורגילים.

אך האמת היא, שרעיונות היהדות הם שהפכו את העולם למקום התרבותי שאנו מכירים כיום.

הבאנו לעולם את העקרונות הבאים:


שלום.

חופש.

צדק

אמונה בא-ל אחד.

ערכי המשפחה.

חינוך.

צדקה.

כל מי שלומד היסטוריה ויודע כיצד נראה העולם לפני שהיהודים הופיעו על המפה, יכול להכיר בקלות בהשפעה העצומה של היהדות.

עדויות היסטוריונים לא-יהודים

אלו המבינים את המגמות הפילוסופיות ששלטו בעולם, לפני הופעת היהדות, יכולים לזהות בבירור, כי היו אלה היהודים שהרחיקו את העולם מעבודת האלילים וקירבו אותו לסטנדרטים של מוסריות וצדק.

ג'ון אדמס, נשיאה השני של ארה"ב כותב במכתב לידיד:

"אני עומד על כך שהעברים (היהודים) תרמו להפיכת האדם ליצור תרבותי, יותר מכל עם אחר… הם העם המהולל ביותר שחי אי-פעם בעולמנו זה… הם העניקו את הדת לשלושת-רבעי מאוכלוסיית העולם והשפיעו על מעשי האנושות יותר מכל עם אחר, עתיק או מודרני, ובצורה חיובית יותר".

(מתוך מכתב של ג'ון אדמס אל פ. א. וון דר קמפ, 1808, החברה ההיסטורית של פנסילבניה).

פול ג'ונסון, מלומד והיסטוריון נוצרי, כותב בספרו רב המכר "ההסטוריה של היהודים":

"דרך אחת לסכם 4,000 שנות היסטוריה יהודית, היא לשאול את עצמנו, מה היה קורה למין האנושי אילו אברהם לא היה אדם בעל חכמה רבה, או אילו היה נשאר באוּר-כשדים ושומר את רעיונותיו הנעלים לעצמו, כך שהעם היהודי לא היה נוצר. אין ספק בכך שהעולם ללא היהודים היה מקום שונה באופן דרמטי".

ייתכן שהאנושות הייתה בסופו של דבר נתקלת בכל התובנות היהודיות אבל איננו יכולים להיות בטוחים בכך.

כל התגליות המחשבתיות הגדולות, נראות ברורות ובלתי-נמנעות, לאחר שהן מתגלות, אך דרושה גאונות מיוחדת כדי לנסח אותן בפעם הראשונה. היהודים ניחנו במתנה זו. אנו חייבים להם את הרעיונות של שוויון בפני החוק – הן החוק האלוקי והן האנושי, את מושג קדושת החיים וכבוד האדם, את מושג המצפון האישי וכן הגאולה האישית, את מושג המצפון הקולקטיבי והאחריות של החברה, את מושג השלום על פני האדמה כאידיאל מופשט, את רעיון האהבה כבסיס לצדק ועוד מושגים רבים אחרים שמהווים את אבני-היסוד המוסריוֹת של החשיבה האנושית".

הייז ומון, בספרם "היסטוריה של הזמן העתיק וימי הביניים", כתבו:

"רק אם יש לכם מושג כלשהו אודות קורבנות האדם, טקסי המקדשים האכזריים, האמונות הטפלות והמנהגים המשפילים שהיו נהוגים… רק אז תוכלו להבין את גודל החובה שחייב העולם המודרני לנביאים העבריים (היהודים), שהדרכתם לאמונה בא-ל אחד ולמוסריות חדרה לנצרות ולאיסלאם"…

ט. ר. גלובר הדגיש אף הוא רעיון זה בספרו, "העולם העתיק":

"המין האנושי – במזרח ובמערב, הנצרות והאיסלאם – קיבלו כולם את ההכרה היהודית בקיומו של א-ל אחד. כיום, עבודת האלילים היא זו הנותרת בלתי מובנת ובלתי מקובלת".

אין בכך כדי לומר, שהרעיונות והמוסריות היהודיים זכו לקבלה אוניברסלית. שכן, תמיד תהיה התנגדות למסר של העם היהודי. אולם, בה בעת, תמיד יהיו לא-יהודים, שיכירו ויעריכו את מה שיש לנו, היהודים, להציע לעולם. והנה עוד:

היהודים הוכיחו, כי הם יכולים לעמוד כמעט בכל רדיפה וניסיון לכלותם. היהדות שרדה במהלך ההיסטוריה, אינספור תקריות קשות של הטרדה ודעות קדומות. אולם, ישנו דבר אחד שאיננו יכולים לשרוד, לא משנה עד כמה ננסה – בורות וחוסר ידיעה.

הפילוסוף פרידריך ניטשה אמר פעם: "אדם יכול לשרוד כל 'מה', כל עוד יש לו את ה'מדוע' המתאים". כלומר, אדם יכול לשאת כמעט כל ניסיון שהחיים מעמידים בפניו, אם הוא מבין את המשמעות העומדת מאחורי ניסיון זה.

כפי שראינו, במשך 2,000 השנים האחרונות, סבל העם היהודי מרדיפות בלתי פוסקות ומשנאה כה עזה, שהובילה בסופו של דבר לרצח-עם. אולם, לאורך כל הזמן הזה, העם היהודי תמיד דבק ביהדותו – תוצאה של הבנה, כי היהדות באמת שווה את המאמץ. כלומר, היהודים הבינו מהי המשמעות של להיות יהודי והם היו מוכנים לשלם את המחיר על כך.

הכאב הכרוך בלהיות יהודי הוא ברור. אולם, אם האדם אינו יכול להבין מהי משמעות הכאב, מעטים הסיכויים לכך שיהיה מוכן להמשיך ולסבול אותו. מסיבה זו, ההתבוללות כיום כה נפוצה – כיוון שהיהודים אינם מבינים מדוע עליהם "להפסיד" דברים שאחרים נהנים מהם ואינם מבינים מדוע עליהם להמשיך להיות נבדלים ושונים משכניהם.

אם נוכל להבין מדוע, אנו היהודים כה שנואים, נוכל להבין מי אנחנו וחשוב מכך, מי אנחנו יכולים להיות. מאמץ רב הושקע בטשטוש הקשר בין היהדות לאנטישמיות, וכתוצאה מכך אנו מפספסים את המסר החיוני של האנטישמיות, אודות ייחודיותו וערכו הרב של העם היהודי. עובדה זו לבדה מחייבת אותנו ללמוד על האנטישמיות ועל המשמעות של היותנו יהודים.

דניס פראגר, מחבר הספר "למה דווקא היהודים?", מסכם בחריפות את ההבדל בין האופן בו מסבירה היהדות את האנטישמיות, לבין הסבר שמתעלם מהקשר היהודי לאנטישמיות:

"עם כל החוצפה שיש לי לדבר על אושוויץ, הרשו לי לומר לכם דבר אחד: אני חושב שהיה הבדל אחד משמעותי בין היהודים בתאי הגזים: לא ההבדל בין עשיר לעני, בין צעיר לזקן, בין דתי לחילוני. הבדל אחד בעל חשיבות מכרעת: היו אלו שידעו מדוע ממיתים אותם בגז ואלו שלא ידעו..."
כל אחד מאתנו עלול להיפגע מנהג שיכור ולסיים את חייו. כאשר אדם נהרג מפגיעת נהג שיכור, אחד הדברים הגרועים ביותר הוא העובדה, שמותו נראה חסר משמעות לחלוטין.

אך מה קורה כשלמוות יש משמעות – למען הדמוקרטיה או במאבק למען העם היהודי?

הרמן ווק מבטא נקודה זו בלשונו הספרותית הקולחת, בדברי ההקדמה שכתב ליומנו של יוני נתניהו. יוני נתניהו היה הקצין שעמד בראש מבצע אנטבה והיחיד שנהרג במהלך הפעולה. הוא השאיר אחריו יומן נפלא, בו רשם את מכתביו והגיגיו.

בדברי ההקדמה שלו כותב הרמן ווק:

אני מקנא באביו של יונתן (יוני) נתניהו. גם לי היה בן שנפטר ממחלה. אני מקנא באב, שבנו יכול היה למות כדי להציל חיי אחרים ולהציל את העם היהודי, בהשוואה לחוסר המשמעות וחוסר הטעם, שבאובדן בן שנפטר ממחלה.

אם יש יהודי שעדיין מאמין, שאין כל קשר בין שלושת אלפי שנות שנאת יהודים לבין היותו יהודי, הוא טועה טעות גורלית. האנטישמיות תמיד קשורה ליהדות. לכן, אדם שנהרג במעשה של אנטישמיות, נקרא יהודי שמת על קידוש השם. ששת המיליונים שנספו בשואה היו קדושים ולא "שעירים לעזאזל". הם מתו משום שהיטלר רצה למחוק את מה שהם סימלו בהיותם יהודים.

"ציפורי שיר במכרות העולם"

בעומק לבם יודעים האנטישמים, כי אנו מייצגים משהו שונה, שאנו אכן מאיימים ומעוררים תגר באופנים מסוימים.

התורה ונושאי דגלה, העם היהודי, הם למעשה מעין "ציפורי שיר במכרות העולם". כורים לוקחים אתם ציפורי שיר למעמקי המכרה, משום שהן רגישות יותר לאדים רעילים מאשר בני אדם. אם הכורה מבחין בכך שהציפור מתה, הוא יודע שעליו להימלט ולא, יהא גורלו זהה לשלה.

זהו התפקיד שהיהודים ממלאים. שכן, כאשר קיים רוע בעולם, אנו "ציפורי השיר של העולם" – אנו מרגישים בכך ראשונים ואנו הראשונים למות. לכן, חשוב שכל הלא-יהודים יבינו, שכאשר הורגים יהודים לא פותרים את הבעיה, אלא להפך, משמיטים מהעולם את הסיכוי לחיות חיים ראויים ומפקירים את העולם למוות רוחני.

אם את רוצה לדעת את הקורות חיים של היטלר, בואי לפרטי.
ולמדנו את זה בשיעור מיוחד, שבו לומדים על אישאויות, ואין ספק שהיטלר הוא אישיות בולטת בהיסטוריה.
אכן זה היה קשור לשונות ולא רק לדת
להזכירכם שמתו בנוסף צוענים, בעלי מגבלות ונטייה מינית
אנשים תבינו, היטלר שנא את כולם אבל אותנו זה הוא שנא יותר, אם אתם רוצים לדעת למה כנסו לאתר הזה בבקשה ותראו למה אני מתכוונת. ואני אביא עוד משהו מזה, חלק ב: שאיננו חיים בגרמניה הנאצית, שם השנאה כלפינו בערה בכל עוז, אנו חיים בעולם בו האנטישמיות עדיין חיה ונושמת, גם אם בצורה מאופקת יותר, מתחת לפני השטח. אנו חיים בעולם שבו, גם אם אנשים אינם יוצאים לרחובות בצעקות: "יהודים החוצה! ו"מוות ליהודים!", אש השנאה קיימת ולא צריך הרבה על מנת ללבותה.

קחו אנטישמיות וחברו אליה בורות לגבי היהדות. התוצאה היא תערובת רעילה ביותר. נוסחה קטלנית זו נקראת "התבוללות".

עול היהדות מוכר היטב ליהודים. אך ללא היופי וההבנה של הצדדים היפים ביהדות, הם עלולים לומר, "הבה ניפטר מעול זה. מי צריך את זה? אני רוצה להפסיק להיות יהודי".

המטאפורה הבאה מבטאת הבנה מעמיקה יותר של העניין.

'ראש גזר'

תארו לעצמכם שאתם הורים לקרן החמודה בת השש וסוף סוף מגיע היום הגדול, בו היא עומדת ללכת בפעם הראשונה לכיתה א'.

כמו כל ההורים הצעירים, אתם עצבנים ומודאגים. אתם שולחים אותה לבית הספר ותוהים: כיצד יקבלו אותה? כיצד היא תשתלב? האם היא תסתגל, האם יהיו לה חברים?

בשובכם מהעבודה באותו יום, אתם משתוקקים לשמוע כיצד עבר על בתכם יומה הראשון ואתם שואלים אותה: "קרן, איך היה היום הראשון שלך בבית הספר?" קרן אינה ממהרת לענות ואתם מבחינים שהיא עצובה ומוטרדת. אתם שואלים בדאגה, "מה קרה?" והיא אומרת, "הלכתי לבית הספר ובהפסקה, כל הילדים צחקו עלי. הם קראו לי 'ראש גזר' (לקרן יש שיער ג'ינג'י). זה היה נורא!"

אתם מרגישים רע מאוד. עתיד בתכם, הערכתה עצמית, עומדים על הפרק. ואז אתם שואלים את עצמכם, מה אפשר לעשות בעניין.

מהו הפתרון הקל ביותר לבעיה זו? כולם יאמרו לכם שהפתרון הקל ביותר הוא לצבוע את שערה. קלי קלות! עכשיו היא כבר לא ג'ינג'ית, יש לה שיער חום. הבעיה נפתרה!

מהו הפתרון הקשה יותר? לנסח מחדש את המצב. לומר לבתכם: "לא משנה מה הם אומרים לגבי שיער ג'ינג'י, זה לא כל כך נורא. יש לך שיער מקסים! זה יפה! את יפה ומיוחדת וצבע השיער שלך הולם אותך! לא לכולם יש שיער ג'ינג'י ולא לכולם זה מתאים". בצורה כזאת, אתם פשוט מנסחים מחדש את מה שקרה לה. ואז, היא מתחזקת מדבריכם והבעיה נפתרת. כיוון שהבעיה שלה לא הייתה באמת בעיה, זו פשוט הייתה התפיסה המוטעית של האחרים.

אם כך, מהו הפתרון הגרוע ביותר? הדבר הגרוע ביותר שאתם יכולים לעשות לילדתכם, הוא לצבוע את שערה, כיוון שאז אתם מאששים את פחדיה. אתם למעשה אומרים לה: "האחרים צודקים. באמת יש משהו לא בסדר בשיער ג'ינג'י. צריך לשנות את זה".

וזה המצב שלנו. במובן מסוים, להיות יהודים דומה ל"להיות ג'ינג'ים": זה לא כל כך פופולרי ויש אנשים שיעליבו אותנו בשל כך.

אם ליהודי אין הסבר חלופי חזק לחשיבות היותו יהודי, הרי שהוא לא יאהב את המסורת שלו. הוא פשוט לא יאהב את עצמו.

מהי הדרך הטובה ביותר למציאת הסבר ל"מדוע כדאי להיות יהודי"?

ועוד: ת להבנה של האנטישמיות והגורמים לה.

הפתרון לאנטישמיות זהה לסיבה לאנטישמיות: הערכים והאמונות של היהדות, גורמים לאנטישמיות והם אלו שיעלימו אותה בסופו של דבר.

המסר שהיהודים נושאים, הוא למעשה מעין "מרשם" לכיבוש הרוע. ככל שהיהודים יעבירו מסר מיוחד זה ביעילות רבה יותר, כך הם יצליחו למנוע את קיומה של שואה נוספת – בין אם היא מכוונת כלפי היהודים ובין אם כלפי כל קבוצה אחרת.

רק כשהיהודים ינהגו כיהודים והעולם יאמץ את המסר שלהם לגבי אתיקה ומוסר – רק אז נוכל לקוות למחיקת הרוע מעל פני האדמה.

אחד מהדברים היחידים שיכולים לגרום לכך ששואה נוספת לא תקרה, הוא ההכרה בכך, שבני אדם אינם רק אוסף מקרי של אטומים ואלקטרונים, אלא יצורים בעלי ערך נצחי.

כאן טמונה האירוניה החריפה והכואבת של ההיסטוריה היהודית. למרות שהיהודים מעולם לא היוו איום צבאי, פוליטי או כלכלי, ומעולם לא היו אלא חלק מזערי מאוכלוסיית העולם, הם תמיד היו כוח רב עצמה בעיני האנושות, בגלל המסר שהם נושאים.

מושגי היהדות משפיעים על העולם, אך העולם אינו יכול להבין את המסר כהלכה, אלא אם כן השליחים – היהודים – יכירו וילמדו אותו.

ואז, במקום לשאול "למה דווקא היהודים?", השאלה הופכת להיות, "מדוע כדאי להיות יהודי?"

הייעוד שלנו

מהי הדרך הטובה ביותר להעביר את החיוביות הטמונה בלהיות יהודי?

התשובה ברורה: חינוך יהודי הולם. זוהי הסיבה מאחורי סמינר מקוון זה: לא כדי להבהיר את החשיבות של הבנת האנטישמיות, כמו כדי להבהיר את חשיבות ההבנה מדוע כדאי להיות יהודי.

כשאנו חיים בעולם אנטישמי, כשמאחורינו אלפי שנים רוויות שנאת יהודים, אנו חייבים להיות חדורי הכרת ערך עצמי של יהדותנו וה'מתנה' המופלאה הכרוכה בכך.

השאלה המהותית בתעלומת ההיסטוריה היהודית אינה "למה דווקא היהודים?", אלא "למה כדאי להיות יהודי?".

התשובה לשאלה זו קריטית, עבור כל אחד מאתנו כבני אדם, עבור העם היהודי ובסופו של דבר, עבור העולם כולו.

אתם מוזמנים להצטרף למסע לגילוי משמעות היהדות ביחד איתנו.
הילה נחמד שאת מפרטת אבל לא נראה לי שמישהו יקרא את זה.
זה נכון כי היינו יהודים לא אומרים שאת טועה או משהו.
אנונימי
לא הייתם יהודים, אתם עדיין יהודים, לא משנה אם תתנצרו או תתאסלמו, אתם לא תצליחו לשנות את עצמכם מבפנים, כי תמיד תשארו יהודים. אלה מי שאתם יהודים. טוב בקשתם לפרט, פרטתי, אולי אם תנסו להכנס לאתר, תבינו יותר למה היטלר שנא אותנו, שנית אין כזה דבר היינו, אתם עדיין יהודים, לא משנה כמה פעמים תשנו את דתכם ואת עצמכם, מבפנים תמיד תשארו יהודים, לנו אסור להיות מישהו אחר אלא רק אנחנו בעצמנו, יהודים, כי אלה מי שאנחנו באמת.
ממש לא, הוא רצח גם מיליוני נוצרים
היטלר רצח הרבה אנשים, ולא דווקא רק יהודים, הוא רצח גם חולים ונכים, כי הוא לא היה צריך אותם, כי לא היה מהם שום רווח בשבילו.
הוא חיפש עבדים.
והוא בחר באנשים שכולם שונאים אותם.

אנונימית
לא, זה לא היה בגלל נצרות
היטלר הרג מיליוני אנשים ולא רק יהודים,
הוא הרג הרבה נוצרים, שרף כנסיות, הרג כמרים, הוא הרג מיליוני רוסים, צוענים, שחורים, הומוסקסואלים ואנשים נכים.
אנונימי