5 תשובות
אתה יכול לקרוא על זה באינטרנט בכל מני פורומים של רופאים.
אם חס וחלילה אדם מקבל קילה אז עכשיו הוא היה באמבולנס בדרך לבית חולים צורח מכאבים.
היה רגוע כאבי ביצה/ביצים באים והולכים. קורה!
שמעתי פעם שזה מהצטברות עודפת של זרע אבל המדענים לא ממש סגורים על הסיבה המדוייקת.
סבול בשקט כמו גבר זה עובר..
היה רגוע כאבי ביצה/ביצים באים והולכים. קורה!
שמעתי פעם שזה מהצטברות עודפת של זרע אבל המדענים לא ממש סגורים על הסיבה המדוייקת.
סבול בשקט כמו גבר זה עובר..
מאיר
בכל אופן
בקע ("קילה") מתרחש, כאשר חלק פנימי בגוף פורץ דרך הרקמות הסוגרות עליו ויוצר בליטה. פעמים הבליטה נראית לעין ופעמים אינה נראית - הדבר תלוי בחלק הגוף שבו מדובר. אדם עלול ללקות בבקע של הקיבה, של הכליות, של השחלה, של הרחם, ושל שלפוחית השתן; מעטים האיברים המחוסנים מכך, פרט אולי לכבד וללבלב. אולם הבקע הנפוץ ביותר הוא הבקע המיפשעתי, כאשר חלק מן המעי פורץ דרך הדופן השרירי שבבטן.
אחת מהסיבות היא משקל-יתר. אדם שמן, שרירי הבטן שלו נתונים במאמץ מיוחד ועלולים יום אחד להתמוטט; גם הריון עלול לגרום לאימוץ יתר של שרירים אלה.
ניתוח בבטן עלול להותיר נקודת תורפה שלא תעמוד בלחץ. אף שהמנתח תופר יחדיו כמה שכבות של שרירים, החיבור לא יהיה לעולם חזק כמו הרקמה המקורית, ובקע עלול להיווצר בכל נקודה לאורך הצלקת.
בקע יכול להופיע בדרגות שונות של חומרה. יש שבקע מופיע ונעלם, כשהוא מסתתר מאחורי הדופן, ואחר שב וצץ פעמים חוזרות ונשנות עד שמתקנים את הפגם. זהו בקע הניתן להחזרה (reducible hernia). הרופא יכול, למעשה, להחזיר את האיבר החריג למקומו. בקע שאינו ניתן להחזרה, לעומת זאת, הוא בקע שאי אפשר להשיב למקומו את החלק שהשתרבב החוצה, או שאותו חלק נדבק לריקמה המקיפה.
המקומות השכיחים להיווצרות בקע
יש שבקע של הבטן נחסם, כאשר מזון המתקדם דרך מערכת העיכול נתקע בבקע וסוגר את המעבר.
בקע חסום נזקק לטיפול דחוף, מפני שהוא עלול להיכלא (incarcerated hernia). הפתח שדרכו פרץ הבקע נעשה כה צר, או שהאיבר עצמו נעשה כה מעוות, עד שאספקת הדם לאותו חלק של המעי נפסקת. במקרה כזה קיימת סכנת נמק (גנגרנה), ועל כן יש לפנות בדחיפות לרופא.
נוסף על מיון סוגי הבקע לפי דרגת החומרה, ניתן לבקע שמות שונים לפי מיקומו בגוף.
בקע מיפשעתי – inguinal hernia
זהו סוג הבקע השכיח ביותר. הוא מופיע בדרך כלל אצל גברים, לרוב בצד הימני של המיפשעה. זוהי אחת מנקודות-התורפה בשרירי הבטן, המכונה "התעלה המיפשעתית".
נשים עלולות לסבול לעיתים מסוג זה של בקע. שכיחות היתר אצל גברים, קשור בהתפתחות האשכים וירידתם לשק האשכים. הירידה נעשית דרך תעלת המפשעה. אם אין הצרת הפתח הפנימי של התעלה מסיבה כל שהיא הרי שנקל למעיים להשתרבב דרכו ולעבור לאורך תעלת המפשעה ולרדת ולהיכנס לשק האשכים.
לרוב אין לבקע תסמינים מיוחדים, אף כי אדם הנאלץ לעמוד שעות רבות בעבודתו מרגיש לעיתים כאב במפשעה (גבר עלול גם להרגיש כאב באשכים). מי שלקה בבקע כזה ירגיש אולי בהתנפחות באותו האזור, כשהוא משתעל בעמידה - וכך גם בודקים הרופאים אם אכן סובל החולה מבקע.
יש תינוקות הנולדים עם בקע כזה. אפשר להרגיש לעיתים בבליטה אחת או שתיים המופיעותבמפשעה כשהתינוק מתאמץ. עם זאת, מקרים כאלה הם נדירים.
הטיפול
הטיפול הטוב ביותר הוא ניתוח, שבו מתקנים את השרירים החלשים וסוגרים את הפתח כדי למנוע "כליאה" של הבקע.
השיטה הרגילה היא לאחות את השריר בחוט ניילון. יש גם שהמנתח מתקן את השריר באמצעות קטע של שריר, שנלקח ממקום אחר בגוף. ניתן אפילו להשתמש בסיב מלאכותי ולהתקין ממנו מעין "טלאי".
כיום ניתן לבצע את הניתוח הזה ביום אחד, ואין צורך אפילו להישאר בבית-החולים. בתקופת ההמתנה לניתוח, עשוי הרופא להציע לחולה, להשתמש בחגורה כדי לתת תמך מסוים לבקע עד לתיקונו. זהו מיתקן פשוט, המורכב מרפידה רכה מחוזקת בקפיץ הנלחצת מעל הבקע. המיתקן כולו מחוזק על-ידי רצועת מותניים. עצה למשתמשים בחגורה כזו: יש ללבוש אותה מייד עם היציאה מהמיטה כדי להבטיח את מירב היעילות.
בקע ירכי – femoral hernia
כמו התעלה המפשעתית, גם התעלה הירכית היא מעין סדק טבעי בשרירי הירך, שדרכו עוברים כלי הדם הראשיים מן הבטן לרגליים. אך בעוד בקע מפשעתי שכיח יותר אצל גברים, בקע ירכי שכיח יותר אצל נשים, וזאת מסיבות אנטומיות.
הצורה של האגן ומיקומו אצל נשים מאפשרים ללולאות המעיים לעבור ביתר קלות לאורך כלי הדם ולחדור לתעלת הירך עם תוצאה דומה מאוד לזו של בקע מיפשעתי.
בקע מסוג זה עלול להיכלא ביתר קלות מאשר בקע מיפשעתי, במקרה שהשרירים הסובבים נחלשים. כנגד זה מצויים כלי-דם קשיחים המקיפים את הבקע הירכי, ואלה יכולים להצר את הפתח שנוצר.
בקע טבורי – umbilical hernia
כפי שמעיד שמו, מתרחש בקע זה, משום שהפתח בדופן השרירי, שדרכו עובר חבל הטבור של התינוק, אינו נסגר כראוי. זוהי תופעה נפוצה למדי בילודים, שאין בה כדי להדאיג. הבקע ניתן לאיחוי ועתיד להיעלם מאליו עם סגירת הדופן השרירי, דבר הקורה בגיל שנה בערך. בקע מסוג זה עלול להופיע גם אצל מבוגרים, בדרך כלל אם הם סובלים מעודף משקל. מכל מקום זה איננו מפגע חמור, ואין סכנה שהבקע יצטנק (יתנתק מאספקת הדם).
הטיפול
הרופא יכול בנקל להחזיר את הבקע בחזרה למקומו.
בקע על-טבורי
אדם הלוקה בעודף משקל, כל שרירי הבטן שלו עלולים להיחלש, באופן שלחץ מיוחד – כגון שיעול קשה המותח את השרירים - עלול לפרוץ פתח, תכופות היישר מעל הטבור. גם זהו מיפגע המופיע אצל נשים יותר מאשר אצל גברים, משום שהדופן השרירי אצלן יותר חלש בלאו הכי.
שיעול קשה ומטריד עלול לגרום סיבוכים נוספים, שכן הבקע עלול להצטנק, על כן חיוני לטפל הן בשיעול והן בבקע.
לעיתים רחוקות עלולים גם ילדים לסבול מבקע מסוג זה, וכאשר הוא מתנפח מראהו כסימן שאלה קטן.
הטיפול
בשל סכנת הכליאה, רצוי מאוד לעשות ניתוח, אף כי חשוב מאוד, אם הדבר אפשרי, להוריד מהמשקל לפני כן, כדי שהלחץ על השריר והלחץ על הבקע יפחת.
בקע שומני
לעיתים קורה, שבמקום שאיבר פנימי יפרוץ את הדופן, פורצת דרכו ריקמה שומנית, המגינה על המעיים. ניתן לזהותה לפי התפיחה הקלה המופיעה מתחת לצלעות.
בקעים שומניים כאלה אינם צריכים לעורר דאגה, אלא אם כן הם גורמים אי-נוחות, ואז ניתן לתקנם בעזרת ניתוח.
בקעי חתך
בכל מקרה שניתוח הותיר בגוף צלקת, נשקפת תמיד הסכנה שהריקמה "תיפרם" בנקודה זו.
הואיל וניתוח נוסף עלול להחליש את הדופן עוד יותר, אין זה בדרך כלל הפיתרון הטוב ביותר, והרופא עשוי להמליץ על שימוש בחגורה.
ברם, במקרה שאין מנוס מניתוח ייעשה בדרך כלל "הטלאי" מחומר חזק יותר, כדי לפצות על חולשת העור, אם כי אין ערובה להצלחה במקרה זה.
בקע סרעפתי – diaphragmatic hernia
קל יחסית לגלות את רוב סוגי הבקע, מפני שאפשר פשוט לראותם מתחת לפני העור. אך בקע סרעפתי נוצר בתוך הגוף פנימה, והוא נגרם על-ידי פריצת איברי הבטן דרך שריר הסרעפת.
בקע סרעפתי
הסרעפת היא שכבת שריר שטוחה המפרידה בין בית החזה לחלל הבטן ובמרכזה פתח דרכו עובר הוושט. בהיכנסו לקיבה, נתפס הוושט בחוזקה על-ידי שריר טבעתי, שתפקידו למנוע מתוכן הקיבה כולל חומצות הקיבה לחזור ולעלות מעלה חזרה אל הושט ולגרום בין השאר לצרבת. כאשר שריר זה אינו חזק דיו, עלול חלק מאיברי הבטן, לרוב הקיבה, פשוט לעלות לחלל החזה. אחרי ארוחה, עלולים החולים לסבול מתחושת לחץ בבטן העליונה ומטעם חמוץ-מר בפה, בייחוד כשמתכופפים.
לרוע המזל עלולה החומצה העולה לוושט לגרום במשך הזמן לפגיעה ברירית הושט וליצור נקודות דימום זעירות. אם לא מטפלים בבקע במצב זה, נשקפת הסכנה ללקות בחסר-דם, ובמשך הזמן עלול הוושט להצטלק ולהצטמק עד כדי כך, שמתקשים לבלוע.
בקע מסוג זה פוקד לרוב נשים הסובלות מעודף-משקל. אך יש גם שהוא מתגלה אצל תינוקות, שאך זה נולדו, ושיש להם ושט קצר במיוחד. דבר זה גורם למשיכת הקיבה כלפי מעלה. כתוצאה מכך, התינוק סובל מפליטת מזון ומאבד ממשקלו בהדרגה. למרבה המזל התקלה מסתדרת מעצמה עם גדילת הוושט.
הטיפול
ניתן למנוע צרה זו פשוט על-ידי הורדת משקל ואי לבישת חגורות או מחוכים הדוקים. רצוי לישון גבוה (על כמה כרים) ואין לחשוש מנטילת תרופות להקלת העיכול. קיימות תרופות חדישות יחסית הגורמות להפחתה בכמות החומצה המיוצרת על-ידי הקיבה ועי"כ מונעות את התסמינים וסיבוכיהם. אך אם תרופות אינן עוזרות, אין מנוס מניתוח לחיזוק השריר הטבעתי בסרעפת, הכרוך על צוואר הקיבה.
בקע כלוא – incarcerated hernia
כל בקע עלול להיכלא, אך אם הדבר יקרה, הוא יקרה לרוב סמוך להופעתו.
החולה סובל מכאבים באותו איזור. הכאב בא לרוב בגלים. מבחינים בפיחות נוקשה ו"מתוחה". אם קודם לכן ניתן היה להחזיר את הבקע חזרה לבטן, הוא יהיה עתה רגיש ורצוי מאוד שלא לנסות להחזירו למקומו, שכן בתהליך ההחזרה, קיימת סכנה להחזרת הבקע בצורתו הכלואה. אחרי מספר שעות החולים עשויים לגלות שאינם יכולים לעשות את הצרכים או להשתחרר מגזים. כעבור פרק זמן נוסף, בנוסף להרגשה הכללית הרעה, מופיעה גם בחילה, הקאה ובהמשך עלולים להופיע תסמינים של תסמונת ה"בטן החריפה".
הטיפול
הטיפול בשלב זה בדרך כלל יהיה ניתוחי.
בקע ("קילה") מתרחש, כאשר חלק פנימי בגוף פורץ דרך הרקמות הסוגרות עליו ויוצר בליטה. פעמים הבליטה נראית לעין ופעמים אינה נראית - הדבר תלוי בחלק הגוף שבו מדובר. אדם עלול ללקות בבקע של הקיבה, של הכליות, של השחלה, של הרחם, ושל שלפוחית השתן; מעטים האיברים המחוסנים מכך, פרט אולי לכבד וללבלב. אולם הבקע הנפוץ ביותר הוא הבקע המיפשעתי, כאשר חלק מן המעי פורץ דרך הדופן השרירי שבבטן.
אחת מהסיבות היא משקל-יתר. אדם שמן, שרירי הבטן שלו נתונים במאמץ מיוחד ועלולים יום אחד להתמוטט; גם הריון עלול לגרום לאימוץ יתר של שרירים אלה.
ניתוח בבטן עלול להותיר נקודת תורפה שלא תעמוד בלחץ. אף שהמנתח תופר יחדיו כמה שכבות של שרירים, החיבור לא יהיה לעולם חזק כמו הרקמה המקורית, ובקע עלול להיווצר בכל נקודה לאורך הצלקת.
בקע יכול להופיע בדרגות שונות של חומרה. יש שבקע מופיע ונעלם, כשהוא מסתתר מאחורי הדופן, ואחר שב וצץ פעמים חוזרות ונשנות עד שמתקנים את הפגם. זהו בקע הניתן להחזרה (reducible hernia). הרופא יכול, למעשה, להחזיר את האיבר החריג למקומו. בקע שאינו ניתן להחזרה, לעומת זאת, הוא בקע שאי אפשר להשיב למקומו את החלק שהשתרבב החוצה, או שאותו חלק נדבק לריקמה המקיפה.
המקומות השכיחים להיווצרות בקע
יש שבקע של הבטן נחסם, כאשר מזון המתקדם דרך מערכת העיכול נתקע בבקע וסוגר את המעבר.
בקע חסום נזקק לטיפול דחוף, מפני שהוא עלול להיכלא (incarcerated hernia). הפתח שדרכו פרץ הבקע נעשה כה צר, או שהאיבר עצמו נעשה כה מעוות, עד שאספקת הדם לאותו חלק של המעי נפסקת. במקרה כזה קיימת סכנת נמק (גנגרנה), ועל כן יש לפנות בדחיפות לרופא.
נוסף על מיון סוגי הבקע לפי דרגת החומרה, ניתן לבקע שמות שונים לפי מיקומו בגוף.
בקע מיפשעתי – inguinal hernia
זהו סוג הבקע השכיח ביותר. הוא מופיע בדרך כלל אצל גברים, לרוב בצד הימני של המיפשעה. זוהי אחת מנקודות-התורפה בשרירי הבטן, המכונה "התעלה המיפשעתית".
נשים עלולות לסבול לעיתים מסוג זה של בקע. שכיחות היתר אצל גברים, קשור בהתפתחות האשכים וירידתם לשק האשכים. הירידה נעשית דרך תעלת המפשעה. אם אין הצרת הפתח הפנימי של התעלה מסיבה כל שהיא הרי שנקל למעיים להשתרבב דרכו ולעבור לאורך תעלת המפשעה ולרדת ולהיכנס לשק האשכים.
לרוב אין לבקע תסמינים מיוחדים, אף כי אדם הנאלץ לעמוד שעות רבות בעבודתו מרגיש לעיתים כאב במפשעה (גבר עלול גם להרגיש כאב באשכים). מי שלקה בבקע כזה ירגיש אולי בהתנפחות באותו האזור, כשהוא משתעל בעמידה - וכך גם בודקים הרופאים אם אכן סובל החולה מבקע.
יש תינוקות הנולדים עם בקע כזה. אפשר להרגיש לעיתים בבליטה אחת או שתיים המופיעותבמפשעה כשהתינוק מתאמץ. עם זאת, מקרים כאלה הם נדירים.
הטיפול
הטיפול הטוב ביותר הוא ניתוח, שבו מתקנים את השרירים החלשים וסוגרים את הפתח כדי למנוע "כליאה" של הבקע.
השיטה הרגילה היא לאחות את השריר בחוט ניילון. יש גם שהמנתח מתקן את השריר באמצעות קטע של שריר, שנלקח ממקום אחר בגוף. ניתן אפילו להשתמש בסיב מלאכותי ולהתקין ממנו מעין "טלאי".
כיום ניתן לבצע את הניתוח הזה ביום אחד, ואין צורך אפילו להישאר בבית-החולים. בתקופת ההמתנה לניתוח, עשוי הרופא להציע לחולה, להשתמש בחגורה כדי לתת תמך מסוים לבקע עד לתיקונו. זהו מיתקן פשוט, המורכב מרפידה רכה מחוזקת בקפיץ הנלחצת מעל הבקע. המיתקן כולו מחוזק על-ידי רצועת מותניים. עצה למשתמשים בחגורה כזו: יש ללבוש אותה מייד עם היציאה מהמיטה כדי להבטיח את מירב היעילות.
בקע ירכי – femoral hernia
כמו התעלה המפשעתית, גם התעלה הירכית היא מעין סדק טבעי בשרירי הירך, שדרכו עוברים כלי הדם הראשיים מן הבטן לרגליים. אך בעוד בקע מפשעתי שכיח יותר אצל גברים, בקע ירכי שכיח יותר אצל נשים, וזאת מסיבות אנטומיות.
הצורה של האגן ומיקומו אצל נשים מאפשרים ללולאות המעיים לעבור ביתר קלות לאורך כלי הדם ולחדור לתעלת הירך עם תוצאה דומה מאוד לזו של בקע מיפשעתי.
בקע מסוג זה עלול להיכלא ביתר קלות מאשר בקע מיפשעתי, במקרה שהשרירים הסובבים נחלשים. כנגד זה מצויים כלי-דם קשיחים המקיפים את הבקע הירכי, ואלה יכולים להצר את הפתח שנוצר.
בקע טבורי – umbilical hernia
כפי שמעיד שמו, מתרחש בקע זה, משום שהפתח בדופן השרירי, שדרכו עובר חבל הטבור של התינוק, אינו נסגר כראוי. זוהי תופעה נפוצה למדי בילודים, שאין בה כדי להדאיג. הבקע ניתן לאיחוי ועתיד להיעלם מאליו עם סגירת הדופן השרירי, דבר הקורה בגיל שנה בערך. בקע מסוג זה עלול להופיע גם אצל מבוגרים, בדרך כלל אם הם סובלים מעודף משקל. מכל מקום זה איננו מפגע חמור, ואין סכנה שהבקע יצטנק (יתנתק מאספקת הדם).
הטיפול
הרופא יכול בנקל להחזיר את הבקע בחזרה למקומו.
בקע על-טבורי
אדם הלוקה בעודף משקל, כל שרירי הבטן שלו עלולים להיחלש, באופן שלחץ מיוחד – כגון שיעול קשה המותח את השרירים - עלול לפרוץ פתח, תכופות היישר מעל הטבור. גם זהו מיפגע המופיע אצל נשים יותר מאשר אצל גברים, משום שהדופן השרירי אצלן יותר חלש בלאו הכי.
שיעול קשה ומטריד עלול לגרום סיבוכים נוספים, שכן הבקע עלול להצטנק, על כן חיוני לטפל הן בשיעול והן בבקע.
לעיתים רחוקות עלולים גם ילדים לסבול מבקע מסוג זה, וכאשר הוא מתנפח מראהו כסימן שאלה קטן.
הטיפול
בשל סכנת הכליאה, רצוי מאוד לעשות ניתוח, אף כי חשוב מאוד, אם הדבר אפשרי, להוריד מהמשקל לפני כן, כדי שהלחץ על השריר והלחץ על הבקע יפחת.
בקע שומני
לעיתים קורה, שבמקום שאיבר פנימי יפרוץ את הדופן, פורצת דרכו ריקמה שומנית, המגינה על המעיים. ניתן לזהותה לפי התפיחה הקלה המופיעה מתחת לצלעות.
בקעים שומניים כאלה אינם צריכים לעורר דאגה, אלא אם כן הם גורמים אי-נוחות, ואז ניתן לתקנם בעזרת ניתוח.
בקעי חתך
בכל מקרה שניתוח הותיר בגוף צלקת, נשקפת תמיד הסכנה שהריקמה "תיפרם" בנקודה זו.
הואיל וניתוח נוסף עלול להחליש את הדופן עוד יותר, אין זה בדרך כלל הפיתרון הטוב ביותר, והרופא עשוי להמליץ על שימוש בחגורה.
ברם, במקרה שאין מנוס מניתוח ייעשה בדרך כלל "הטלאי" מחומר חזק יותר, כדי לפצות על חולשת העור, אם כי אין ערובה להצלחה במקרה זה.
בקע סרעפתי – diaphragmatic hernia
קל יחסית לגלות את רוב סוגי הבקע, מפני שאפשר פשוט לראותם מתחת לפני העור. אך בקע סרעפתי נוצר בתוך הגוף פנימה, והוא נגרם על-ידי פריצת איברי הבטן דרך שריר הסרעפת.
בקע סרעפתי
הסרעפת היא שכבת שריר שטוחה המפרידה בין בית החזה לחלל הבטן ובמרכזה פתח דרכו עובר הוושט. בהיכנסו לקיבה, נתפס הוושט בחוזקה על-ידי שריר טבעתי, שתפקידו למנוע מתוכן הקיבה כולל חומצות הקיבה לחזור ולעלות מעלה חזרה אל הושט ולגרום בין השאר לצרבת. כאשר שריר זה אינו חזק דיו, עלול חלק מאיברי הבטן, לרוב הקיבה, פשוט לעלות לחלל החזה. אחרי ארוחה, עלולים החולים לסבול מתחושת לחץ בבטן העליונה ומטעם חמוץ-מר בפה, בייחוד כשמתכופפים.
לרוע המזל עלולה החומצה העולה לוושט לגרום במשך הזמן לפגיעה ברירית הושט וליצור נקודות דימום זעירות. אם לא מטפלים בבקע במצב זה, נשקפת הסכנה ללקות בחסר-דם, ובמשך הזמן עלול הוושט להצטלק ולהצטמק עד כדי כך, שמתקשים לבלוע.
בקע מסוג זה פוקד לרוב נשים הסובלות מעודף-משקל. אך יש גם שהוא מתגלה אצל תינוקות, שאך זה נולדו, ושיש להם ושט קצר במיוחד. דבר זה גורם למשיכת הקיבה כלפי מעלה. כתוצאה מכך, התינוק סובל מפליטת מזון ומאבד ממשקלו בהדרגה. למרבה המזל התקלה מסתדרת מעצמה עם גדילת הוושט.
הטיפול
ניתן למנוע צרה זו פשוט על-ידי הורדת משקל ואי לבישת חגורות או מחוכים הדוקים. רצוי לישון גבוה (על כמה כרים) ואין לחשוש מנטילת תרופות להקלת העיכול. קיימות תרופות חדישות יחסית הגורמות להפחתה בכמות החומצה המיוצרת על-ידי הקיבה ועי"כ מונעות את התסמינים וסיבוכיהם. אך אם תרופות אינן עוזרות, אין מנוס מניתוח לחיזוק השריר הטבעתי בסרעפת, הכרוך על צוואר הקיבה.
בקע כלוא – incarcerated hernia
כל בקע עלול להיכלא, אך אם הדבר יקרה, הוא יקרה לרוב סמוך להופעתו.
החולה סובל מכאבים באותו איזור. הכאב בא לרוב בגלים. מבחינים בפיחות נוקשה ו"מתוחה". אם קודם לכן ניתן היה להחזיר את הבקע חזרה לבטן, הוא יהיה עתה רגיש ורצוי מאוד שלא לנסות להחזירו למקומו, שכן בתהליך ההחזרה, קיימת סכנה להחזרת הבקע בצורתו הכלואה. אחרי מספר שעות החולים עשויים לגלות שאינם יכולים לעשות את הצרכים או להשתחרר מגזים. כעבור פרק זמן נוסף, בנוסף להרגשה הכללית הרעה, מופיעה גם בחילה, הקאה ובהמשך עלולים להופיע תסמינים של תסמונת ה"בטן החריפה".
הטיפול
הטיפול בשלב זה בדרך כלל יהיה ניתוחי.
מאיר
וקצת לגבי ביצים
כאב ביצים
בסלנג, "כאב ביצים" הוא כינוי למצב של כאב באזור האשכים בעקבות גירוי מיני מתמשך שלא נגמר באורגזמה או בשפיכה. נכון לשנת 2009, תופעה זו לא נחקרה דייה והמידע על אודותיה בלתי מספק.
לא כל גירוי שאינו בא על סיפוקו גורם לתופעה. כאב ביצים נגרם מגודש באשכים ובערמונית ולעתים הוא מלווה בבצקת באשכים.
בסלנג אנגלי התופעה מכונה blue balls - ביצים כחולות/ דיכאון ביצים. לתופעה זו אין כינוי מקצועי מוסכם, אולם האורולוגים רוקני ואלריו הציעו לכנות אותה "epididymal hypertension" (1), בתרגום לעברית "יתר לחץ דם של יותרת האשך".
עוררות מינית של גבר מלווה בפעילות של המערכת הפאראסימפתטית הגורמת לזרימה מוגברת של דם לרקמות הפין וכן לאשכים ולערמונית ובה בעת להאטת זרימת דם מאיברי המין בחזרה לגוף. כך נוצר לחץ דם מקומי גבוה דיו ליצירת זקפה. לאחר פורקן מיני המופעל על ידי מערכת העצבים הסימפתטית (האנטגוניסטית למערכת הפאראסימפתטית) מתאפשר פינוי מהיר של דם מרקמות איברי המין ומופסקת זרימת הדם המוגברת אליהם.
לאחר זמן ממושך של עוררות מינית ללא שפיכה, נוטים הדם והנוזל הלימפטי להיקוות ותכולת החמצן בדם יורדת, מצב המכונה גודש של כלי דם. גברים הסובלים מכאב אשכים כרוני או מזקפה ממושכת (זקפה ללא גירוי מעל לארבע שעות), וכן הסובלים מכאב ביצים חריף וממושך, עשויים להזדקק לטיפול רפואי.
(עריכה) טיפול
הטיפול הפשוט ביותר בכאב ביצים הוא הגעה לשפיכה, בין בדרך של יחסי מין ובין בדרך של אוננות. השפיכה גורמת לפעילות של המערכת הסימפתטית ולהפסקת הגודש על ידי זרימה מחודשת של נוזלים מאיברי המין בחזרה לגוף.
במקרים מסוימים, הגודש והכאבים המלווים נפסקים לאחר שעה קלה גם ללא שפיכה - אך במקרים אחרים ההקלה עשויה להגיע לאחר זמן רב יותר (עד שתים-עשרה שעות) (דרוש מקור).
כאב ביצים כמעט ולא מוזכר בספרות הרפואית. יוצא הדופן אולי היחיד הוא מאמרם של chalett & nerenberg שפורסם בשנת 2000 בכתב העת pediatrics והתגובות שפורסמו למאמר (2). שלט ונרנברג מציעים טיפול נוסף על שפיכה, הכולל את המאמץ הכרוך בהרמת חפץ כבד הגורם לוולסלבה (לחץ תוך בטני מוגבר).
כאב ביצים
בסלנג, "כאב ביצים" הוא כינוי למצב של כאב באזור האשכים בעקבות גירוי מיני מתמשך שלא נגמר באורגזמה או בשפיכה. נכון לשנת 2009, תופעה זו לא נחקרה דייה והמידע על אודותיה בלתי מספק.
לא כל גירוי שאינו בא על סיפוקו גורם לתופעה. כאב ביצים נגרם מגודש באשכים ובערמונית ולעתים הוא מלווה בבצקת באשכים.
בסלנג אנגלי התופעה מכונה blue balls - ביצים כחולות/ דיכאון ביצים. לתופעה זו אין כינוי מקצועי מוסכם, אולם האורולוגים רוקני ואלריו הציעו לכנות אותה "epididymal hypertension" (1), בתרגום לעברית "יתר לחץ דם של יותרת האשך".
עוררות מינית של גבר מלווה בפעילות של המערכת הפאראסימפתטית הגורמת לזרימה מוגברת של דם לרקמות הפין וכן לאשכים ולערמונית ובה בעת להאטת זרימת דם מאיברי המין בחזרה לגוף. כך נוצר לחץ דם מקומי גבוה דיו ליצירת זקפה. לאחר פורקן מיני המופעל על ידי מערכת העצבים הסימפתטית (האנטגוניסטית למערכת הפאראסימפתטית) מתאפשר פינוי מהיר של דם מרקמות איברי המין ומופסקת זרימת הדם המוגברת אליהם.
לאחר זמן ממושך של עוררות מינית ללא שפיכה, נוטים הדם והנוזל הלימפטי להיקוות ותכולת החמצן בדם יורדת, מצב המכונה גודש של כלי דם. גברים הסובלים מכאב אשכים כרוני או מזקפה ממושכת (זקפה ללא גירוי מעל לארבע שעות), וכן הסובלים מכאב ביצים חריף וממושך, עשויים להזדקק לטיפול רפואי.
(עריכה) טיפול
הטיפול הפשוט ביותר בכאב ביצים הוא הגעה לשפיכה, בין בדרך של יחסי מין ובין בדרך של אוננות. השפיכה גורמת לפעילות של המערכת הסימפתטית ולהפסקת הגודש על ידי זרימה מחודשת של נוזלים מאיברי המין בחזרה לגוף.
במקרים מסוימים, הגודש והכאבים המלווים נפסקים לאחר שעה קלה גם ללא שפיכה - אך במקרים אחרים ההקלה עשויה להגיע לאחר זמן רב יותר (עד שתים-עשרה שעות) (דרוש מקור).
כאב ביצים כמעט ולא מוזכר בספרות הרפואית. יוצא הדופן אולי היחיד הוא מאמרם של chalett & nerenberg שפורסם בשנת 2000 בכתב העת pediatrics והתגובות שפורסמו למאמר (2). שלט ונרנברג מציעים טיפול נוסף על שפיכה, הכולל את המאמץ הכרוך בהרמת חפץ כבד הגורם לוולסלבה (לחץ תוך בטני מוגבר).
מאיר
איך מרגיש כאב ביצים אף פעם לא הרגשתי
יהודה