המ"פ שלי מתנכלת אליי כבר שנה ואני באמת כבר לא יודעת מה לעשות.
אני חיילת בסדיר, נמצאת בגדוד כבר שנה, ומאז שהגעתי המ"פ שלי פשוט נטפלת אליי ומחפשת אותי על כל דבר קטן. ושתבינו, אני באמת חיילת טובה. בחיים לא סירבתי פקודה, לא עשיתי בעיות ותמיד עשיתי כל מה שביקשו ממני.
המ"פ שלי ממוצא תימני ומרוקאי, ואני האשכנזייה היחידה בגדוד עם מראה אשכנזי בולט עיניים כחולות, עור בהיר ונמשים. אני באמת מתחילה להרגיש שהיחס שלה אליי נובע מגזענות, כי אין לי דרך אחרת להסביר למה דווקא אותי היא מחפשת כל הזמן.
היא נותנת לי הכי הרבה הנפצות, מחפשת סיבות לדפוק לי את היציאות ולהשאיר אותי שבתות, ומענישה אותי על כל שטות אפשרית.
"הכומתה שלך נפלה? שעה ביציאה."
"הנעל שלך לא בדיוק בפינה? שלוש שעות ביציאה."
"הנשק שלך מאחורי הגב? חמש שעות ביציאה."
וזה לא נגמר בעונשים. גם על דברים קטנים כמו פוני, איך שאני עומדת או הבעת הפנים שלי אני מרגישה שהיא מחפשת סיבה להעיר לי ולהעניש אותי. בזמן שחיילים אחרים עושים את אותם הדברים ולא קורה להם כלום.
כבר שנה שאני מנסה לצאת לקורס מפקדים. עשיתי הכול כדי להוכיח את עצמי, אבל היא צחקה לי בפנים ואמרה: "אם את חושבת שתצליחי לצאת מהגדוד הזה, את טועה ובגדול." כשאמרתי לה שאני רוצה שירות משמעותי יותר, היא ענתה: "בשבילי את רק סד"כ לשמירות. אני לא אפתח אותך לשום דבר."
אח שלי הלום קרב ונכה. כשקרה משהו בבית וביקשתי חופשה מיוחדת, אפילו לשבוע אחד, היא אמרה: "אח שלך מספיק גדול בשביל לטפל בעצמו. לא מעניין אותי, זאת בעיה שלו."
אבל כשחבר שלי, שגם הוא ממוצא תימני, ביקש חופשה כדי לעזור לאמא שלו, היא אישרה לו שלושה שבועות בלי שום בעיה.
היא יודעת על המצב המשפחתי שלי ועל הת"ש 2 שלי, ובכל זאת אני מרגישה שהיא עושה הכול כדי לפגוע לי ביציאות. והיא מתנהגת אליי ככה גם מול חיילים אחרים.
אני כבר שנה סופגת את היחס הזה. לא משנה כמה אני משקיעה וכמה אני מנסה להוכיח את עצמי, היא תמיד מוצאת משהו נגדי.
אני לא מבקשת יחס מיוחד. אני רק רוצה שיפסיקו להיטפל אליי ושיתייחסו אליי כמו לכל חייל אחר. נמאס לי להרגיש שאני נענשת רק כי המ"פ שלי החליטה שהיא לא סובלת אותי.