למה? כבר כבר מאוחר, וואו, ממש איבדתי תחושת זמן הספריה מתחילה להתרוקן מאנשים, אבל צ'רלי ואני עדיין יושבים כאן, בדיוק על אותם כיסאות מסכנים כבר חמש שעות רצוף, באמת שכבר כואב לי התחת, אבל כיף לי, באמת ששכחתי כמה זה חסר לי, לסיפור שלנו באמת יש עתיד, אני רואה את זה, סוף סוף יש בי תקווה במשהו. אני מכירה את צ'רלי כבר כמה שבועות, אני יודעת שיש לו חולשה לסוודרים, כמו לקלרה, אני יודעת גם שיש לו אחות קטנה, שהוא טיפוס שקט ולומד בבית ספר פרטי, אבל זהו בגדול. צ'רלי מרים את מבטו מהמחשב הגדול והמגושם של הספריה. "אני חושב שזה ממש טוב, אין עוד מה להוסיף." "כן? לא צריך לעבור על זה בפעם השלישית?" אני שואלת בקטילה. היום דברתי כל כך הרבה שהספרנית אמרה לי להנמיך את הקול לפחות חמש פעמים, אבל עדיין לא כתבתי מילה אחת. "לא רוצה לעבור על זה גם?" הוא באמת שואל את זה ברצינות. אני צוחקת בתגובה. "אהי יודעת לספר את הסיפור לא לכתוב אותו, כל כך הרבה מילים יראו לי כמו קישקוש שבראש." אני מסבירה. הוא מביט בי בספיקה "אז איך בדיוק את קוראת כל כך הרבה ספרים." "בכנות, חוץ מהספרים שאתה המלצת לי אני קוראת רק בצרפתית ולוקח לי רק שבוע לסיים, ואלו שהמצת לי לוקח חודש שלם לסיים." "אה וואו, איזה פער." אני מהנהנת. משתררת שתיקה של כמה דקות. "אני יכולה לשאול אותך שאלה שלא קשורה לכלום?" הוא מופתע, "כן, אבל לא מבטיח שתהיה לי תשובה." "וואו ממש איש סודי, אז לא אשאל אם אתה במוסד." "נו מה את רוצה לשאול?" "אתה לומד בבית ספר פרטי נכון?" "אז?" "איך אתה פקינג שורד?! אני שונאת את הבית ספר שלי זה מרגיש לי כאילו מלמדים אותי מלא דברים סתם, אבל שום דבר שבאמת יעזור לי, ואתה עוד לומד כפול ממני, אז השאלה שלי היא פשוט למה אתה עושה את זה." הוא לא חושב על זה רגע "כי זה מה שמבקשים ממני, זה לא מה שאני רוצה, זה מה שמצפים ממני לעשות." "אה, ואתה בסדר עם זה? זה לא יותר מידי?" "זה,זה-" הוא משתתק ממש מגמגם "ככה זה, בכל מקרה, עלה לי עוד רעיון, אולי זה יהיה מרד? אבל משהו את יודעת, מפחיד, קשוח" "איך בדיוק?" אוקיי וואו עוד שניה העיף אותי עם שינוי הנושא. נקודה תחתונה הוא באמת איש מוסד.
(לפרוטוקול זה נכתב עליו ברנדומליות אז אני יודעת שהכתיבה לא 10/10