מרגיש לי כאילו נשארתי אובססיבית אליו

אני לא מפסיקה לחשוב על מה שהיה לנו
על מה שהוא היה נותן לי על כמה הוא אהב אותי
בחיים לא אהבו אותי ככה ופינקו אותי
הוא כיבד כל גבול שלי אהב כל חיסרון שבי הוא היה הבית של הלב שלי!!! אני פגועה אני מכירה אני אוהבת ואני שונאת
על איך שהוא סיים את זה
באמת אני אפילו לא יכולה להגיד עליו דברים רעים כי הוא היה מושלם נותן לי ביטחון ואהבה, גם מול אחרים
שהייתי במחזור הוא הביא לי קערה עם כל הפירות שהיו לו בבית ושוקולדים הכי טעימים שהכנתי בחיים
הוא לקח אותי לארוחות שישי למרות שאני לא הייתי מביאה אותו
הוא דאג לי שהייתי חולה כאילו הייתי הילדה שלו
אני ראיתי איתו בית ראיתי עתיד, כמו שלא ראיתי עם אף אחד אחר. אני באמת לא מבינה איך איך מתגברים? איך מנתקים וסולחים כי אני מרגישה שנפגעתי ממשהו שאפילו לא היה
ואני מכבדת אותו ואני לא כותבת אבל זה קשה באמת קשה.