לאיפה מתקדמים מפה? (פריקה בתיאור)

אני כרגע בן 20, חובש במדא ולא עשיתי משמרת כבר שלושה חודשים בגלל שהרגשתי דברים דיי מוזרים (נקרא לזה ככה) במשמרות.
אני מתנדב מגיל 15, והתחלתי להרגיש ככה רק בזמן האחרון.
אתמול, החלטתי ללכת לפסיכיאטר כי זה הרגיש לי כבר יותר מידי, וסיפרתי לו הכל. לפני שעתיים הוא שלח לי הודעה שהוא צריך לדבר איתי אז התקשרתי אליו. גילו לי פוסט טראומה מורכבת ממדא. מהאירועים, מהחוויות, מהזכרונות, מהכל.
מדא זה כל החיים שלי, כל מה שאני יודע, כל מה שאני מכיר, כל החברים שלי משם, זה מה שאני עושה ביום יום, אני מדבר על זה בלי סוף ואני צהוב למדיי.
הפסיכיאטר לא אמר לי להפסיק להתנדב, אבל אני חושב שאולי כדאי שכן.
מה אתם חושבים?
ואיך אני מתקדם מפה?

(בבקשה אם לא קראתם עד הסוף ואת הכל אז אל תענו)