מאיזה גילאים יש יותר הבדל משמעותי? 16 ו18 או 18 ו20?

18 ו20

16 ו18 לדעתי

20 18 כי אחד בבית ספר והשני בשנת שירות או צבא

אף אחד

18 ו20

אבל 18 ו20

16 ו18 יותר בהתפתחות של המוח אבל 18 ו20 יותר בשלבים של החיים וניסיון חיים

לפי דעתי דווקא 16 ו18

16 18

שואל השאלה:
אני ב16 ואני ב18 זה כמעט 2 אנשים שונים לגמרי, ואני ב18 ואני ב20 זה כמעט אותו בן אדם רק בקטנה עם יותר בגרות

16 ו18

תלוי... 16 עד 18 זה שינויים יותר בילוגיים ותפיסתיים כזה על העולם ועל בני אדם וכו'.
18 עד 20 יש שינויים בדפוסי חיים. מסיימים בית ספר, צבא.. זה מטלטל את החיים קצת (הרבה).

שינויים שונים בכל מעבר כזה.

שואל השאלה:
מה הכוונה במטלטל את החיים?

הכוונה שעד גיל 18 אנחנו מאוד שמורים ומוגנים מתחת למעטפת כזו של מסגרות מחייבות, של הורים ששומרים עלינו. בגלל זה גם אנחנו מרשים לעצמנו להשתתף בכל מיני חוויות ולהתנסות וכו' כי יש תחושה שהכל בסדר שתמיד ניפול על רשת הגנה כלשהי.

ואחרי 18 כשנגמר הבית ספר ואנחנו הרבה פעמים כבר רחוקים מההורים כי אנחנו בצבא ואחר כך בלימודים או כל אחד ומה שהוא עושה... פתאום זו מציאות אחרת. פתאום מגלים את העולם מתחילים להתמודד עם בעיות אמיתיות ולפעמים זה מביא תחושה לא פשוטה. כאילו כל העולם "התערבב" לנו. פתאום באמת צריך להסתדר עם דברים. פתאום צריך כסף שאין.. או להבין איך להתמודד עם אנשים שבחיים לא יצא לנו להכיר לפני זה.. וכו' וכו' וכו'.. לזה אני מתכוון ב"מטלטל".

שואל השאלה:
מעניין מה שאתה אומר, אני אישית לא התגייסתי לצבא ואני עכשיו בן 20, ומגיל 18 לא עשיתי יותר מידי ורוב הזמן יצאתי עם חברים או הייתי בבית, והחיים ניהיו הרבה יותר מורכבים פתאום, כי תמיד הייתי רגיל שיש מי שיגיד לי מה לעשות במשך שנים, ופתאום להגיע לגיל שבו אתה צריך לעשות הכול לבד זה קצת הרגשה מוזרה ומפחידה כזאת, כי זה הכול קורה בבת אחת

כן בדיוק :) עד גיל 18 מובילים אותנו כמעט ב-100%. גם כשנדמה לנו שאנחנו עצמאיים ועושים מה שבא לנו, בסוף אנחנו בתוך מסלול מוגדר מראש כזה.

שואל השאלה:
מה היית ממליץ לי לעשות עכשיו כדי למצוא את עצמי?

נראה לי שהכי חשוב זה להתנסות בכל מיני דברים. זה גיל כזה שאנחנו בטוחים שכולם יודעים מה הם רוצים לעשות וכבר עובדים על זה ורק אנחנו תקועים בלי שיש לנו מושג מי אנחנו ומה אנחנו. וזה לא נכון.... כמעט כולם ככה.

ולדעתי להתנסות בהרבה דברים מהרבה סוגים עושה 2 דברים. קודם כל גורם לך להיות בעשייה. להכניס תוכן לחיים. ואתה לא מרגיש סתם באוויר לא עושה כלום. העשייה עצמה היא טובה. והדבר השני שכל ההתנסויות האלה מתחילות לסדר קצת את המוח... בלי שאנחנו שמים לב לאט לאט המוח שלנו מבין מה טוב לו מה פחות. הוא לומד על עצמו.

וגם חלק חשוב זה כל האכזבות והכשלונות שיהיו בתקופה הזו של ההתנסויות. אי אפשר להתקדם בלי שכואב קצת. כאב זה הדבר הכי חשוב שיודע להוביל אותנו ולהצמיח אותנו הכי טוב בחיים.

וסורי שאני נשמע כמו צ'אט ג'יפיטי חחח כל הזמן אומרים לי את זה ואני מסתכל פה למעלה וזה קצת מרגיש ככה :).. פשוט ככה זה יוצא לי מהפה.