מה הייתם אומרים על התקציר הבא? נשמע מעניין? זה ספר שאני כותבת

"כשיש לך כבר כל מה שאפשר לבקש, מה עוד את כבר יכולה לרצות?"

מהיום שבו נולדה, למייבל היה כל מה שנערה בגילה יכולה לבקש משפחה חמה, חברים טובים ומעמד נחשק.

ובכל זאת, מגיל קטן היה משהו בה שמעולם לא הצלחתי למצוא סיבה לאהוב. למרות שכל מי שסביבה העניק לה אהבה, לא הצלחתי להבין מה כולם מצליחים לראות בה ואני לא.

אולי אני הבעיה? או שאולי אף אחד מהאנשים שחושבים שהם מכירים אותה באמת לא מכיר אותה כמוני?

אחרי הכול, קל לאנשים לאהוב את הגרסה שאת מציגה להם, במיוחד כשאת מציגה גרסה שונה לכל אחד, לא מייבל? אולי כבר כל כך הלכת לאיבוד בין כל הגרסאות שלך, עד שאת בעצמך כבר לא יודעת מי את?

אולי את כל כך מפחדת לאכזב את האנשים שאת אוהבת, שאת מנסה להיות מושלמת בעיניהם, גם אם בדרך את פוגעת בעצמך ובאחרים. ואולי קרה משהו כל כך נורא שאת עדיין מאמינה שהכול היה באשמתך.

אבל מה קורה כשהדברים שאת מתאמצת להסתיר מתחילים לצוף על פני השטח? כשסודות מהעבר מסרבים להישאר קבורים, אנשים קרובים מתרחקים וכל מה שבנית סביב עצמך מתחיל להתערער? אולי אז תיאלצי להתמודד עם האדם שאת באמת, ולא עם האדם שכולם מצפים ממך להיות.