אחותי אמרה לי שאני ילדותית כי אני רגישה (נעלבת בקלות) לטענתה ובנוסף שאני לא מעורבת מספיק במצב המשפחתי, אסביר:

אני בנדם סופר ביקורתי כלפי עצמו וחושבת בגדול שאני כן בוגרת אבל זה לא רלוונטי, רציתי לשאול אתכם האם יש קשר ומה לדעתכם לשפר בגישה הזו שהיא מתארת.

מבחינת מצב משפחתי היא אומרת שהרבה פעמים אני נשארת מרוכזת בעצמי כשכולם נמצאים בבית ולא יודעת מתי יש ואיזה אירועים (מבחינה רפואית) למשל אני יכולה לשאול איזה ניתוח בידיוק אבא עובר? וזה מחר נכון? אני אומרת לה שהרבה פעמים הבריחה הזו היא בשביל הורדת עומס וזה שלא ידעתי איזה תאריך ועל מה הניתוח לא אומר שאני אדישה כלפי המצב.
בנוסף אני אכן בנדם רגיש.. אבל יאמר לזכותי שבנות המשפחה אצלי רבות בתדירות גבוה ואני בראשונה שתגיד הכל טוב, בואי לא נריב כל השטות הזאת למרות שכן בפנים אני פגועה ורגישה. אני מנסה לקחת דברים בפרופורציות.

אני חושבת שהבהרתי את הצד שלי בסיפור.. האם אתם חושבים שיש משהו שאני לא רואה בדבריה? למה היא אומרת את זה?