חייבת פה התייעצות כי הסיטואציה ממש יושבת עליי

היה לי ויכוח עם חברה טובה שלי שתינו אתיופיות. הכל התחיל מזה שסתם דיברנו וזרקנו נושאים, בין היתר על חג הסיגד, וסיפרתי שאני ממש אוהבת ללכת למחנה יהודה בירושלים ומתחברת לקונספט של האווירה שם. מפה לשם השיחה התגלגלה לנושא של שייכות וחיבור לשורשים, ואמרתי לה בכנות שאני אישית מרגישה שאני פחות מחוברת לשורשים שלי.

אמרתי לה שאני נולדתי פה בארץ, וברור שיש את התרבות הזו בבית שלי וגם את השפה, אבל אני מרגישה שאני לא כולי מחוברת לזה ברמה האישית. ישר הדגשתי והבהרתי לה שזה ממש לא אומר שאני מתביישת במי שאני או בעדה שלי אני מדברת נטו על החיבור האישי שלי, ועל עצמי בלבד ולא על אף אחד אחר.

היא מצידה לא קיבלה את זה בכלל. היא התחילה להתווכח איתי שזה כן קשור לבושה, ומשם זה הידרדר לזה שהיא התחילה לבלבל לי בשכל ולטעון שאנחנו "עובדים את הלבנים" שאין בכלל קשר ובאמת זה כבר נראה לי השלכה של משהו . ניסיתי להחזיר אותה "למציאות" ולהסביר לה את גדלת באתיופיה עד גיל מאוחר, החוויה שלך והחיבור שלך שונים לגמרי משלי שנולדתי וגדלתי פה, אי אפשר להשוות ביני לביניך. אבל מבחינתה זה ממש לא מספיק והיא המשיכה להצדיק את עצמה ולא בקטע רע לפעמים פשוט לדעתי יש לה רגשי נחיתות כי כל פעם שאני מגיעה לנושא כזה אנחנו רבות ככה והיא טענה שיש צברים שהחינוך שקיבלו לא אותו דבר ושהם מתביישים בעדה שלהם אבל אני לא הסיפור הזה

קיצר סורי על החפירה מה דעתכם ובנוסף מה צודקת לדעתה זה לא תשובה "מספקת" עניתי לה שזה לא רלוונטי אם זה לא סיפק התשובה שלי כי זה חוויה שלי והרגשה שלי