אני מתגעגע לסבתא שלי. קשה לי להכיל את הגעגוע הזה..

בלי להחביר במילים יותר מידי, אני רק אגיד שאני מתגעגע לסבתא שלי שנפטרה לפני 3 חודשים, היה לה דמנציה, ולמרות זאת הדמנציה נקרא לזה נכשלה ואצלה לא הצליחה למחוק את זה שהיא אהבה אותנו ואת הכינוי שהיא הייתה קוראת לי ולכל נכד ובן או בת שלה. לי היא קראה יובל ממוקד המטרה, וכמה ימים לפני שהיא נפטרה אני ואחותי באנו להגיש לה לילה טוב ושאלתי אותה - "סבתא, את זוכרת איך את קוראת לי?" ואחרי בלבול בין יובל המבולבל לכינוי האמיתי, היא נזכרה ואמרה "יובל ממוקד המטרה.". זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה, בלב שלם ומלא אני יודע שהדמנציה לא ניצחה אותה ושהיא לא שכחה אותי ואותנו אף פעם, היא הייתה באמת כלכך מיוחדת. כתבתי שיר וקליפ שאני מפיק ועושה בשבילה בשם ממוקד מטרה, היא תמיד לא הפסיקה להגיד כמה היא אוהבת אותנו, היא הייתה אישה פשוט טובה. ובגלל זה כלכך כואב לי שהיא כבר לא פה. איך מתמודדים? אני רוצה חיבוק ממנה וזה פשוט לא יקרה יותר.