במיטת היחיד הקטנה לידי את יושבת, מחבקת את גופי הנמנע אני קורא ואת את עורי מנקרת אהובה שאת גברת נכזבת. משפיל את מבטי דוחק אותך אבל את שבה ומנקרת. אל תסיטי מבטי לשיערך זאת פעם אחרונה שאבקש. ואת חוזרת מתיישבת על חזי את ידיך הרכות מניחה את על עיני לא אפגע בך אבל אנא ממך נכזבת אבל את לשפתי מתקרבת אני תופס בידך אך את כבר מנשקת. ויותר מי שפתייך שמנשקות אלו שפתיי. מצטער אני עלייך. אני מלטף את שיערך דמעה נוזלת, גברת. וארדם במזמור גופך החם שהדף את הדחק שלי. ואקום בבוקר ואת התנדפת . אמרתי לך לא נערה. ובחוף עליתי שם כמעט בעת והיא נכזבת שאפילו את שמי לא מכירה לא זוכרת, אותו מחבקת את, גברתי, גברת נכזבת. והיא שלו והוא שלך. ואני שלי, שלי בלבד. ואת בן כותלי מוחי בראשי מנשקת. גברת אהבה ,נכזבת.