9 תשובות
מה לשאול אותו פשוט מה התשובה לזה?
שואל השאלה:
כןן פליזז
כןן פליזז
אנונימית
א. היעדר החמלה של השחיינים האמיתיים כלפי הזקנות בא לידי ביטוי ביחס המזלזל והלא מתחשב שלהם. השחיינים אינם מגלים כלפיהן אמפתיה, אלא רואים בהן הפרעה לשחייה שלהם. הם אף מסלקים אותן באמצעות רמזים גסים ומבהירים להן שמקומן אינו בבריכה. כך מתגלה חוסר הרגישות שלהם כלפי נשים מבוגרות וחלשות יותר.
ב. התרומה של שתי השורות המסיימות לבניית משמעות השיר:
שתי השורות האחרונות מוסיפות לשיר משמעות עמוקה וסמלית. הביטוי "בתכלית אליה אנו חותרים" מתאר מצד אחד את השחיינים החותרים אל קצה הבריכה, ומצד שני מסמל את סוף החיים שאליו כל בני האדם מתקדמים. הזקנות מזכירות לשחיינים את הזקנה ואת סופיות החיים, ולכן הם מעדיפים להרחיק אותן ולא להתמודד עם המחשבה שגם הם יגיעו לגיל הזה. בכך הסיום מדגיש את הביקורת של המשוררת על חוסר החמלה ועל הניסיון להתעלם מהזקנה ומהמוות.
ב. התרומה של שתי השורות המסיימות לבניית משמעות השיר:
שתי השורות האחרונות מוסיפות לשיר משמעות עמוקה וסמלית. הביטוי "בתכלית אליה אנו חותרים" מתאר מצד אחד את השחיינים החותרים אל קצה הבריכה, ומצד שני מסמל את סוף החיים שאליו כל בני האדם מתקדמים. הזקנות מזכירות לשחיינים את הזקנה ואת סופיות החיים, ולכן הם מעדיפים להרחיק אותן ולא להתמודד עם המחשבה שגם הם יגיעו לגיל הזה. בכך הסיום מדגיש את הביקורת של המשוררת על חוסר החמלה ועל הניסיון להתעלם מהזקנה ומהמוות.
שואל השאלה:
תודה לכןן אתן מצילות אותיי
תודה לכןן אתן מצילות אותיי
אנונימית
כבר ענו לך אבל קחי בכל מקרה
א. היעדר החמלה של השחיינים האמיתיים כלפי הזקנות מן הדיור המוגן:
היעדר החמלה בא לידי ביטוי ביחס המזלזל והמתנשא של השחיינים כלפי הזקנות. השחיינים אינם מתחשבים בהן או מכבדים את זכותן לשחות בבריכה, אלא רואים בהן מטרד ומכנים אותן "מתחזים". הדבר בא לידי ביטוי בשורה: "ברמים גסים אנו מסלקים אותן למקום הראוי", שמדגישה את היחס האלים וחסר ההתחשבות שלהן מצד השחיינים. בנוסף, הם טוענים שהמקום שלהן אינו ביניהם: "שהוא בשום אופן לא כאן בינינו". כך מתגלה חוסר הסובלנות שלהם כלפי הזקנות.
חשוב לשים לב: בשיר כתוב "ברמזים גסים", כלומר הם מסלקים אותן באמצעות רמזים פוגעניים ולאו דווקא בכוח פיזי.
ב. תרומת שתי השורות המסיימות את השיר לבניית משמעותו:
שתי השורות האחרונות מעמיקות את משמעות השיר ומדגישות את האירוניה שבו. השחיינים מתמקדים במטרה שאליה הם חותרים, ואינם מעוניינים לראות את הזקנות, שמייצגות את הזקנה ואת העתיד המצפה גם להם. כך מתגלה שהם אינם מוכנים להתמודד עם העובדה שגם הם יזדקנו בעתיד. הסיום מדגיש את חוסר החמלה, את ההתנשאות ואת הפחד מהזקנה.
א. היעדר החמלה של השחיינים האמיתיים כלפי הזקנות מן הדיור המוגן:
היעדר החמלה בא לידי ביטוי ביחס המזלזל והמתנשא של השחיינים כלפי הזקנות. השחיינים אינם מתחשבים בהן או מכבדים את זכותן לשחות בבריכה, אלא רואים בהן מטרד ומכנים אותן "מתחזים". הדבר בא לידי ביטוי בשורה: "ברמים גסים אנו מסלקים אותן למקום הראוי", שמדגישה את היחס האלים וחסר ההתחשבות שלהן מצד השחיינים. בנוסף, הם טוענים שהמקום שלהן אינו ביניהם: "שהוא בשום אופן לא כאן בינינו". כך מתגלה חוסר הסובלנות שלהם כלפי הזקנות.
חשוב לשים לב: בשיר כתוב "ברמזים גסים", כלומר הם מסלקים אותן באמצעות רמזים פוגעניים ולאו דווקא בכוח פיזי.
ב. תרומת שתי השורות המסיימות את השיר לבניית משמעותו:
שתי השורות האחרונות מעמיקות את משמעות השיר ומדגישות את האירוניה שבו. השחיינים מתמקדים במטרה שאליה הם חותרים, ואינם מעוניינים לראות את הזקנות, שמייצגות את הזקנה ואת העתיד המצפה גם להם. כך מתגלה שהם אינם מוכנים להתמודד עם העובדה שגם הם יזדקנו בעתיד. הסיום מדגיש את חוסר החמלה, את ההתנשאות ואת הפחד מהזקנה.
שאלה א: הסבירו והדגימו כיצד בא לידי ביטוי בשיר זה היעדר החמלה של אלה המתיימרים להיות "השחיינים האמיתיים" כלפי ה"זקנות מן הדיור המוגן".
התשובה:
היעדר החמלה והניכור של "השחיינים האמיתיים" כלפי קבוצת הנשים המבוגרות ("הזקנות מן הדיור המוגן") מודגש בשיר באמצעות הנגדה מובהקת ודחייה גסה שלהן מהמרחב הרגשי והפיזי:
התנשאות ולעג על דרך פעולתן: הדובר/ים מתארים את הזקנות כמי שאינן שוחות באמת אלא רק "באות כְּדִיּוּק בְּעֶשֶׂר לִשְׂחוֹת", מתהפכות על גבן ו"מַפְרִיחוֹת קוּסְקוּסִים". השחיינים האמיתיים רואים בהן מטרד חובבני שפוגע ברוח הספורטיבית והרצינית של השחייה.
הצהרה מפורשת על היעדר רגש: בבית האחרון נכתב באופן ישיר: "וְאֵין בָּנוּ חֶמְלָה לַמְּתָקְחִים". המילה "מתקחים" (מלשון קשישים) מבהירה שאין להם שום סבלנות או אמפתיה לגילן או למצבן.
גירוש וסילוק פיזי: השחיינים האמיתיים אינם מסתפקים בבוז פנימי, אלא פועלים כדי להרחיקן: "בִּרְמָזִים גַּסִּים אָנוּ מְסַלְּקִים אוֹתָן לִמְקוֹמָן הָרָאוּי". הם מבהירים להן במעשים בוטים שהן אינן רצויות במסלול שלהם ושמקומו של מי שאינו מקצוען אינו ביניהם ("שֶׁהוּא בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא כָּאן בֵּינֵינוּ הַשּׂוֹחִים").
שאלה ב: הסבירו והדגימו את התרומה של שתי השורות המסיימות את השיר לבניית משמעותו.
התשובה:
שתי השורות המסיימות של השיר הן:
"בְּלִי כָּל עִנְיָן לַחֲזוֹת דַּוְקָא עַכְשָׁו / בַּתַּכְלִית אֵלֶיהָ אָנוּ חוֹתְרִים."
שורות אלו תורמות לבניית משמעות השיר בכך שהן מייצרות אפקט של אירוניה וחושפות את הריקנות הקיומית של "השחיינים האמיתיים":
חשיפת האבסורד והחטא: לאורך כל השיר השחיינים מציגים את עצמם כאליטיסטים, רציניים, ומקצועיים שממוקדים במטרה ("קורעים את המים", "חוגגים את התנועה"). אולם, שורות הסיום חושפות שהם עצמם לא יודעים לאן הם חותרים או מהי ה"תכלית" של המאמץ הגדול שלהם. אין להם עניין לחזות בה או להבין אותה.
הפיכת יחסי הכוחות בשיר: הסיום מעניק מבט ביקורתי על השחיינים. בעוד שהזקנות מן הדיור המוגן מייצגות קיום שיש בו עונג, קהילתיות, הנאה מההווה ופשטות (מפריחות בועות, מפטפטות) השחיינים המקצוענים מתגלים כרובוטים אנוכיים, אחוזים באובססיה של תנועה קדימה לעבר מטרה לא ידועה, תוך איבוד האנושיות והחמלה שלהם. החתירה הופכת למטרה עיוורת בפני עצמה.
אם תרצה/י שננתח אמצעים אמנותיים נוספים בשיר (כמו מטאפורות או ניגודים), או שנרחיב על חלק ספציפי אחר, רק תגיד/י!
facebook
השחיינים שלי הגיעו לבחינת בגרות חורף בספרות אתמול. אני מנסה ...
12 בינו' 2026 השחיינים שלי הגיעו לבחינת בגרות חורף בספרות אתמול. אני מנסה ...
הוספה של שאלת המשך
התשובה:
היעדר החמלה והניכור של "השחיינים האמיתיים" כלפי קבוצת הנשים המבוגרות ("הזקנות מן הדיור המוגן") מודגש בשיר באמצעות הנגדה מובהקת ודחייה גסה שלהן מהמרחב הרגשי והפיזי:
התנשאות ולעג על דרך פעולתן: הדובר/ים מתארים את הזקנות כמי שאינן שוחות באמת אלא רק "באות כְּדִיּוּק בְּעֶשֶׂר לִשְׂחוֹת", מתהפכות על גבן ו"מַפְרִיחוֹת קוּסְקוּסִים". השחיינים האמיתיים רואים בהן מטרד חובבני שפוגע ברוח הספורטיבית והרצינית של השחייה.
הצהרה מפורשת על היעדר רגש: בבית האחרון נכתב באופן ישיר: "וְאֵין בָּנוּ חֶמְלָה לַמְּתָקְחִים". המילה "מתקחים" (מלשון קשישים) מבהירה שאין להם שום סבלנות או אמפתיה לגילן או למצבן.
גירוש וסילוק פיזי: השחיינים האמיתיים אינם מסתפקים בבוז פנימי, אלא פועלים כדי להרחיקן: "בִּרְמָזִים גַּסִּים אָנוּ מְסַלְּקִים אוֹתָן לִמְקוֹמָן הָרָאוּי". הם מבהירים להן במעשים בוטים שהן אינן רצויות במסלול שלהם ושמקומו של מי שאינו מקצוען אינו ביניהם ("שֶׁהוּא בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא כָּאן בֵּינֵינוּ הַשּׂוֹחִים").
שאלה ב: הסבירו והדגימו את התרומה של שתי השורות המסיימות את השיר לבניית משמעותו.
התשובה:
שתי השורות המסיימות של השיר הן:
"בְּלִי כָּל עִנְיָן לַחֲזוֹת דַּוְקָא עַכְשָׁו / בַּתַּכְלִית אֵלֶיהָ אָנוּ חוֹתְרִים."
שורות אלו תורמות לבניית משמעות השיר בכך שהן מייצרות אפקט של אירוניה וחושפות את הריקנות הקיומית של "השחיינים האמיתיים":
חשיפת האבסורד והחטא: לאורך כל השיר השחיינים מציגים את עצמם כאליטיסטים, רציניים, ומקצועיים שממוקדים במטרה ("קורעים את המים", "חוגגים את התנועה"). אולם, שורות הסיום חושפות שהם עצמם לא יודעים לאן הם חותרים או מהי ה"תכלית" של המאמץ הגדול שלהם. אין להם עניין לחזות בה או להבין אותה.
הפיכת יחסי הכוחות בשיר: הסיום מעניק מבט ביקורתי על השחיינים. בעוד שהזקנות מן הדיור המוגן מייצגות קיום שיש בו עונג, קהילתיות, הנאה מההווה ופשטות (מפריחות בועות, מפטפטות) השחיינים המקצוענים מתגלים כרובוטים אנוכיים, אחוזים באובססיה של תנועה קדימה לעבר מטרה לא ידועה, תוך איבוד האנושיות והחמלה שלהם. החתירה הופכת למטרה עיוורת בפני עצמה.
אם תרצה/י שננתח אמצעים אמנותיים נוספים בשיר (כמו מטאפורות או ניגודים), או שנרחיב על חלק ספציפי אחר, רק תגיד/י!
השחיינים שלי הגיעו לבחינת בגרות חורף בספרות אתמול. אני מנסה ...
12 בינו' 2026 השחיינים שלי הגיעו לבחינת בגרות חורף בספרות אתמול. אני מנסה ...
הוספה של שאלת המשך
אה הוא גם הביא טיפ
טיפ למבחן: בתשובה ב' חשוב להזכיר את האירוניה ואת העובדה שהזקנות מסמלות את העתיד של השחיינים עצמם
טיפ למבחן: בתשובה ב' חשוב להזכיר את האירוניה ואת העובדה שהזקנות מסמלות את העתיד של השחיינים עצמם
שואל השאלה:
אני אוהבת בנות פשןט
תודה לכןן הצלתם אותיי
אני אוהבת בנות פשןט
תודה לכןן הצלתם אותיי
אנונימית
בשמחה אחותת
באותו הנושא: