מה דעתכם על זה שמדינת ישראל לא רוצה פתרון לסוגיה הפלסטינית?

בזמן האחרון התחזקה אצלי המחשבה שמדינת ישראל לא מעוניינת באמת בפתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני, או לכל הפחות, היא לא מוכנה לשלם את המחיר הכרוך במימושו של פתרון כזה או אחר. נראה לי שהיא מעדיפה את שימור המצב הקיים על פני חתירה לפתרון ממשי.

אני לא מתעלם מכך שישנם בממשלה גורמים, כמו בן גביר ואחרים, ששואפים לקדם גירוש והתיישבות, שאפשר להתייחס אליהם, במובן מסוים, כאל ניסיון להציע פתרון לסכסוך. אבל, לדעתי, משקלם ביחס לקונספציה הרחבה של שימור המצב הקיים, בכל הנוגע לחתירה לפתרון ממשי, קלוש ביותר.
לדעתי, מדינת ישראל לאורך הדורות ובפרט מאז כניסתה ללבנון, נוהגת לבחון את המציאות הקיימת, להשוות אותה לחלופות הריאליות העומדות בפניה, ולבסוף לבחור בשימור הסטטוס קוו. בין אם מדובר בגירוש ובהתיישבות, ובין אם בהקמת מדינה פלסטינית, כל אחד מהפתרונות הללו עלול לגבות ממדינת ישראל מחיר אסטרונומי.
נדמה לי פשוט שאין לאיש את הרצון או האומץ לקחת אחריות על פתרון שהוא עצמו מציע, כאשר קיימת האפשרות שהוא יוביל לאסון עבור מדינת ישראל. ובגלל זה, כל ממשלה במידה כזו או אחרת, בוחרת להמשיך ולשמר את המציאות הקיימת.
ואולי מעבר לכך, אני סבור שמדינת ישראל אף מוצאת במצב הקיים מידה מסוימת של נוחות. נכון, אנשים ממשיכים למות, התדמית הישראלית בעולם נפגעת, והמחירים הביטחוניים, המדיניים והחברתיים הולכים ומצטברים. אולם, נדמה כי אלה נתפסים כמחירים שמדינה מסוגלת להמשיך לשאת בהם, ואף להגדילם באופן משמעותי, כל עוד החלופות נתפסות כמסוכנות יותר.

מה דעתכם? האם לדעתכם התפיסה הזאת נכונה?