לכל מי שהרגיש פעם בדידות ועכשיו לא

אני פשוט חיי עם זה, העולם הכריח אותי להיות לבד וזה הדבר הכי טוב שקיבלתי בעולם, אם יש משהו שאני באמת מכור אליו זה להיות לבד ומוזיקה בניגוד לאחרים החלשים האלה שמושפעים מלחץ חברתי

מסכים עם הזה מעליי

שואל השאלה:
לא לזה התכוונתי
גם אני הרבה זמן נהנתי מהלבד
אבל אני מדברת על בדידות, היא לא צריכה לבוא כשאין חבורה מזוייפת של אנשים מסביבך
שאין לכם עם מי לדבר על משהו שחשוב לכם, שרואה אותכם, שאוהב אותכם באמת
זאת בדידות

מעריך^^

אני חושבת שזה פשוט עובר עם הזמן. בשלב מסוים פשוט מתרגלים ולהיות עם עצמך הופך מעונש לדבר הכי טוב שקרה לך, כמובן שתלוי מה את עושה עם הזמן הזה - אם תעבירי אותו בלשבת בטלפון ולא לעשות כלום ולהתרכז דווקא בבדידות הזו זה מן הסתם ימשיך להיות בלתי נסבל, אם תנצלי את הזמן הזה לפתח את התחביבים והידע שלך את רק תהני מה"בדידות" הזו
עריכה: ולגבי מה שכתבת כאן, לפעמים זה בא לבד ומתפתחת איזו חברות חדשה ממקום שלא ציפית בכלל. ולפעמים לא, אני שיתפתי משפחה בתקופה שהיה לי קשה ולא היה לי אף אחד, ובתקופות אחרות פשוט נותנים לזה לעבור

שואל השאלה:
חברס אתם לא בכיוון
אין בן אדם בעולם שנהנה יותר מהלבד שלו ממני
ועדיין יש הבדל בין להיות לבד ולהנות מזה
מתחושת בדידות

שאלה מעניינת. אני הרגשתי בדידות בכיתה יב כי החבורה שהייתה לי בתיכון פורקה. מה שעזר לי זה ה2 חברות הכי טובות שלי ושסיימתי תיכון הקשר עם אחת מהן נותק לגמרי אחרי חמש שנות חברות וכרגע יש לי חברה אחת. כרגע אני בת 19 ואני זוכרת שבהתחלה ממש התבאסתי שאני לא מצליחה להכיר אנשים אבל ההתמודדות גרמה לי להתמודד ולהתאהב בלבד שלי. אני כרגע חיילת אז יש לי מכרות בבסיס וכשאני בבית אני נפגשת עם החברה הכי טובה שלי וזה מספיק לי! היא חברת אמת וזה הכי חשוב.