שלום. התחלתי תואר לפני שבועיים ומאז אני מרגישה שאני קורסת נפשית. החומר בהרצאות בשבילי הוא כמו סינית וגם להבין לבד ממש קשה לי. אני מרגישה שהכל נפל עלי במכה אחת ויצר לי עומס מטורף שגורם לי לא לראות את הטוב בחיים ולא דכאונית וממורמרת. כואב לי על עצמי שאני קמה כל בוקר עם דמעות ולא בשמחה. אני רוצה להיות רופאה, אז התואר קדם הזה שאני עושה חשוב לי אבל אני מרגישה שהחומר והאי הבנה קורעים לי את הנפש. מישהו יודע אם המצב הזה משתפר? האם זה בסדר שאני לא חורשת כמו כולם ולא יודעת עדיין מה לעשות? אני כלכך מתוסכלת ומפחדת