יש פה אוטיסטים בתפקוד גבוה? איך אתם מסתדרים עם החברה

התאבחנתי בגיל 18, אבל אצלי זה לא בא לידי ביטוי בקשיים חברתיים ממש, יותר בפן החושי

אצל כל אחד זה אחרת כמובן, אבל אני מסתדרת יחסית. ברור שיהיו כמה דברים שאקלוט בשלב מאוחר יותר\אצטרך להתאמן עליהם יותר מנירוטיפיקלים, אבל האבחון הזה לא משהו אמור לשנות את החיים מהקצה אל הקצה ובטח שלא אמור לגרום לו להיות לא עצמאי.
אני כן עובדת כשאני יכולה (בהתחשב שאני שמיניסטית ועדיין בין עבודות, אבל זה לא קשור לאוטיזם), וצבא\שירות לאומי גם אפשר לעשות בתפקוד גבוה. יש מסלולים של הצבא (וגם של שירות לאומי) שהם נועדו לכאלו שכן בתפקוד גבוה, אבל צריכים יותר עזרה בדברים מסוימים (יש יחס יותר אישי וכדומה).

אני מבינה את החשש, אבל אח שלך יהיה לגמרי בסדר. האבחון נועד בשביל לתאר מה יש ובשביל לקבל את ההקלות הנכונות, כך או כך יהיה אפשר להסתדר בחברה ולהגיע להישגים גדולים:)

כן, אני. אבל לא אבחנו אותי בגיל צעיר לצערי. אז בעצם חוויתי את החיים בצורה מאוד קשה ומורכבת בלי שאני מאובחן ובלי שאני מקבל את התמיכה שקשורה לזה.

אז.. לי אישית היה מאוד מאוד מורכב וקשה להיות במסגרות. זה יצא אצלי מצוקות, התקפים קשים וכו' וכו'.. אחרי שכל תקופת המסגרות הסתיימה (בית ספר, צבא, תארים) אז התחלתי לעבוד על עצמי מאוד קשה והצלחתי למצוא את המקום החיים שעושה לי טוב. יזמות הייטק. דווקא השליטה וזה שאין בוס מעלי ושאני מחליט ואני מוביל עשו לי טוב. היה לי ממש ממש קשה לעמוד מול קהל ולדבר על המייזמים שלי, זה משהו שכל מנכ"ל או יזם אמור לדעת לעשות. אבל גם את זה ניצחתי בשלב מסויים..

היום אני הכי מאושר בעולם. עובד מהבית במסחר יומי ופשוט כיף לי ממש. אבל זה אחרי המון שנים של התמודדות מורכבת.

מה שאני רוצה להגיד זה... שאולי מדובר במשהו שנתפס בתור מגבלה, אבל אם מוצאים את המקום שעושה טוב אז החיים יכולים להיות פשוט מדהימים ומאושרים. ואני לא קיבלתי שום תמיכה משום סוג. במקרה שלכם הוא כנראה כן יקבל עזרה שקצת יותר תעזור לו לראות את הדרך בצורה טובה יותר וקלה יותר.

ובסוף... הכל מתחיל ונגמר באהבה. להכיל, לדבר, לשתף. ופשוט להיות שם בשבילו. כשלא מרגישים לבד הכל הרבה יותר פשוט להתמודדות.