אני שנה א במכללה ואני על כיסא גלגלים איך אוכל להכיר בן זוג בלי שיפחד ממה שהוא רואה?

אני חושבת שכן.

אני לא על כיסא גלגלים אבל כן נכה באופן שנראה לעין.
מהניסיון שלי זה סוג של מסתננן לבד, כלומר, האנשים שיפחדו ממך או ישפטו אותך לא ממש יזמו איתך אינטרקציות.
לעומת זאת, למי שלא אכפת פשוט ידבר איתך רגיל.
אם רואים אותך רק כ'נכה מסכנה' את תרגישי את זה, וההפך הוא הנכון.
עצה שלי: תמשיכי בשלך ותני לחיים לעשות את שלהם, ותסמכי על תחושות הבטן שלך.

תוספת בעריכה:
לצערי השיפוטיות והיחס הממסכן אף פעם לא באמת נעלם גם בגילאים שאנשים נחשבים "בוגרים יותר". הם פשוט לומדים שזה לא יפה להעיר על זה או להחצין את השיפוטיות כי כשגדלים זה כבר לא מקובל יותר חברתית.
עם זאת, תמיד יהיו אנשים שכן יקבלו אותך כפי שאת וישימו פס על היותך נכה.