אם ברמת בעיקרון הכל בחיים זה אינטרסים אז למה אנחנו נפגעים כשאדם רואה בנו כאינטרס?

כי אינטרס זה צורך "הישרדותי" יותר
אני חושב שאנחנו מנסים יותר להתפתח רוחנית ולהיות מעל האינטרס

שואל השאלה:
אבל בסוף זה חרטא כי הכל מה שהומצא ע"י האדם רוחניות דת וכו זה דרכו של האדם להדחיק עם המחשבה הזו שאין לו באמת משמעות ושיש לו זמן מוקצב בעולם הזה

אבל בזמן המוקצב הזה - לא תרצה להיות טוב?
זה משהו שהתפתח עם האבולוציה, וממשיך להתפתח (אני מקווה..)
ואני חושב שזה עושה רק טוב לאנושות
כי אנשים זוכרים שכולנו בני אדם ושלכולנו הזמן מוקצב
ושאנחנו לא לבד כאן, אפשרי ואף רצוי להתחשב בכל אדם באשר הוא ולכבד אותו, מה רע ברעיון שכזה?
אני חושב שזה הרבה יותר יפה מלחיות על פי אינטרסים
העולם לא חייב לפעול רק לפי אינטרס

שואל השאלה:
ברור שזה מרכך את את האנושות אבל לי אישית אני בסוג של מפנה בחיים שקשה לי למצוא אנושיות בעולם הזה כשבסוף בסוף זה אינטרסים
אני חושבת שמעט מאוד מהאנשים יפעלו לא מתוך אינטרס שזה לא הגיוני כי זה גם אינטרס להוכיח שזה לא ורובם לא שורדים

אני יכול להעיד על עצמי ועל עוד אנשים שלא פועלים רק על אינטרס וקיימת בהם אנושיות
זה שעוד לא פגשת את זה לא אומר שזה לא קיים
ואם את לא רואה את זה באחרים - קודם כל תמצאי את זה בעצמך
תהי בנתינה ותהי בחמלה פשוט כלפי בני אדם
את תראי שעם הזמן הסביבה שלך תהפוך להיות כזו גם

שואל השאלה:
אגב זו טענה מוטעית הרי חלק מלהיות אנושי זה גם לחפש אינטרס זה חלק מהישרדותו של האדם
וגם אתה ורבים אתה משמע מבטא את זה כאנושיות אך זה סוג של אינטרס מומצא שכדי "לשרוד" בעולם אתה רואה את החיים כך וזאת ההשקפת עולם שלך לשרוד כדי לדעוך את העולם האכזר האמיתי

כן אבל לומדים "למתן" את האינטרס ולהיות מודעים לחלק ההישרדותי, וכבר לא חייבים לפעול על חלקים ממנו באוטומט, כמו כשרעבים - אפשר לדחות את זה ולא ישר הולכים לאכול, שזה גם צורך הישרדותי

אני מנסה להסביר שפשוט לומדים לאזן בין האינטרסים לבין המודעות שעומד מולך אדם שעשוי בדיוק מאותו חומר שלך, והוא יותר קרוב אליך מכל דבר אחר שקיים מבחינת המבנה האנושי מכל הרבדים, לכולנו יש נשמה בסופו של דבר - וזה מתעלה על כל אינטרס בעולם הזה.
כמו שתדאגי לנשמה שלך שתהיה בסדר - תדאגי גם להחזיק את הדלת לאיש זקן כשאת ממהרת לתור שלך אצל הרופא
וזו רק דוגמא קטנה

שואל השאלה:
ומי אמר שיש נשמה?

מרגישים אותה בתוכנו
את לא?

שואל השאלה:
רוצה להאמין שיש משהו
אבל מדעית זה לא מוכח וגם לפילוסופים רבים מאוד קשה לבסס אותה

תחקרי את הרצון
אל תשללי אותו ותחפשי אלטרנטיבה,
הוא יותר מעניין ממה שנראה לך
בהצלחה

שואל השאלה:
הרצון הוא אינטרס
להוכיח את עצמי, שאני שולטת על עצמי ומסוגלת לשרוד יותר ממה שאני חושבת יכולה

אוקיי אבל זה משהו שאת יכולה להוכיח לעצמך כל יום..
אני מדבר על משהו יותר עמוק מזה
נשמה זה משהו שמאחד את כולנו כבני אדם לא משנה איפה אנחנו עומדים על כדור הארץ
זה משהו משותף שיש לכולם
יש המון שלא מחוברים אליה ולא מרגישים אותה וזה באמת חבל
אולי בגלגול הבא שלהם יזכו להכיר את עצמם באמת:) לא נותר דבר אלא לקוות

שואל השאלה:
אתה לא חושב שזה נשמע קלישאתי מדי כדי שזה ישמע פרקטי
הרי אנחנו חיים פעם אחת אז למה שמישהו יחכה לגלגול הבא כדי מה שזה לא יהיה להתחבר למה שיש בתוכו, זה הכל שקרים לבנים כדי להתמודד עם החיים יותר בקלות

לא צריך להיפגע. להפך, צריך לשמוח שאדם רואה בנו אינטרס כי ככה יש לנו אינטרס משותף ורק דרך זה אפשר לצמוח יחד.


רק אנשים חלשים או טיפשים נמנעים מאינטרסטיות. אדם חכם יודע כיצד ליישר את האינטרסים שלו עם אלו של אחרים. רק ככה העולם נע, וזה טוב שהעולם נע. במובן עמוק יותר אגואיזם זה מוסרי כי זה תואם לטבע שלנו, אבל צריך גם באותו מידה להיות רציונליים ולהבין שהאינטרס שלנו הוא גם שיהיה טוב לאנשים סביבנו ושפגיעה באחרים פוגעת בנו.