אני מפחדת שאני לא אמצע את האנשים שלי, ואני מפחדת שזה יהיה נוראי. אני גם יודעת שאני לא מתגייסת לתפקיד טוב אז זה אפילו לא מרגיש משמעותי. לא הייתי אומרת שמאוד קשה לי לעשות חברים בחוץ, אבל צה"ל במובן הזה זה קצת כמו בית ספר- שלא ממש שואלים אותך ושמים אותך עם אנשים רנדומלים שאיתם תיהי למשך שנתיים. ועברתי מלא בתיי ספר ולא היו לי חברים כמעט אף פעם. גם קרה לי הרבה שהייתי על סף חרם כמה פעמים.
בקיצור, אנשים שעכשיו בצהל והם הרגישו כמוני, איך זה סתדר לכם בסוף?