זה רק אני או שמשום מה הזמן התחיל לרוץ יותר מדי מהר? כאילו איך זה הגיוני שמחר רביעי אם אתמול היה ראשון?

וואו כן
למרות שבכללי זה מרגיש לי ככה בשנים האחרונות

חד משמעית מזדהה... גם אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים סופרת את הזמן ומחכה שיעבור, במקום פשוט לחיות את החיים ולהנות מהרגע. וזה לא משנה אם זה קיץ או חורף.

זה תמיד מחזיר אותי לדייגו גבריאל הרסאג ז"ל, שהיה איתי בבית ספר ולמד איתי בחינוך מיוחד. זה לא רק שהוא שירת על מדים הוא חלם להגיע לקרבי ונלחם על זה בכל הכוח. מהילד החי והשמח שראיתי, שאהב את החיים והגשים את החלום שלו, ועד המעבר המטלטל הזה לראות את הקבר שלו. זה גורם לחשוב כמה חשוב לא רק לחכות שהזמן יעבור, אלא באמת להעריך את החיים ולחיות כל רגע.