תשובה אחת
שואל השאלה:
יום שני 12.10
חלום:
-צילמתי את הירח מכל מיני זוויות. התמונות היו פנטסטיות, פשוט מדהימות. העומק הוא פסיכי והגוונים של אפור.. צילמתי גם את נפטון. ראיתי כל מיני קשתות בענן דהויות ואז הסתכלתי על נפטון והקיפה אותו קשת בענן, והייתי חייבת לצלם את זה, זה היה פשוט אדיר. צילמתי את זה, אבל הייתי די רחוקה ואמנם ראיתי את הקשת בענן עם העיניים, אבל העדשה של המצלמה הצליחה לתפוס את זה בצורה פחות חדה, וזה היה נראה כמו סופרנובה.. פיצוץ מטורף..
אני מצלמת את זה ואורן עושה ממני צחוק ביחד עם קרן. זה ממש ממש הכעיס אותי. לא העליב, אבל הרגשתי שמה שהוא מפספס ובספק בו, הוא פשוט פסיכי. גם קרן הייתה שם, והוא היה יותר עסוק בה מאשר בי ובמה שהראתי.
עוד חלום:
- אבא מנסה להעיר אותי והשעון לא עובד והוא כועס שאמרתי שאני מתעוררת למרות שאני לא. מאשים אותי שאני שקרנית ושאני מאחרת לטיפול יום, וזה כאילו חוזר על עצמו כמה פעמים ואז התעוררתי והשעה הייתה 0530 וכתבתי את זה.
עוד חלום:
- לא יודעת איך הגעתי לשם, אבל אני אורן ואורי מהטיפול יום היינו במעין חנות ישנה, כנראה בת לפחות 15 שנים.
היה שם עץ שהענפים שלו יצרו צורות של מסיכות מוזרות. חלקן היו ממתכת, ככל הנראה אלומיניום כי הן היו מאוד מאוד רכות למגע. אספתי אותן, וחיפשתי את המסיכה שתתאים לאנטומיה של הפנים שלי, אבל כולן היו גדולות, מעוותות ולא נוחות, אבל יפות ללא ספק. אני קטפתי אותן וגם מצאתי באחד המדפים מכשיר mp3 ישן שההגדרות שלו בעברית. חשבתי לרגע שבערבית, אבל אז זה היה עברית. הוא היה מעט גדול יותר ממה שיש לי והמסך היה מסך מגע, הוא היה יותר חדשני. היה עליו את השעה 16:20. זה מה שאני זוכרת. אני התלהבתי ממש, גם אורי. מצאנו גם ממתקים ישנים והם היו ממש מגניבים. גדולים ממה שיש בחנויות.של היום וגם נראים מיוחדים בתוך קופסאות מגניבות. צבעוניים, מגרים, מיוחדים, אבל פגי תוקף כולם. ראיתי אותם וחשבתי על כמה עלובים הממתקים בזמן שלנו.
היא ואני לקחנו את המסיכות והמכשיר ושמנו אותם אצל אמא באותו. בשלב הזה אורי כבר לא הייתה בחלום.
המשכתי להסתכל בחנות וניסיתי להבין לפי התאריכים באיזה שנה החנות הייתה ונינטשה. מצאתי תאריך תפוגה ב2020, אבל היה לי ברור שאותו מוצר פשוט היה ישן והחזיק הרבה זמן.
אני התחלתי להסתובב במקום וזה הפך מחנות לבית, לווילה די גדולה.
לא זוכרת מה היה, אבל אורן היה איתי בשלב מסוים, כל אחד התעסק במה שעניין אותו.
הפכנו ממעין תיירים בקפסולת זמן לגנבים, בעלי תאווה לכל מה שחשקנו. עמדנו על כמה רהיטים שהיו בערימות אחד על השני ומצאתי לידי קן ציור כהה, דומה לקן ציור שיש לי בבית, אבל היו לו גלגלים וגם מדרגה לרגליים והוא היה ממש ממש טוב והייתי חייבת אותו. אורן גם התעסק בכל מיני דברים שראה.
אחרי עוד טיולים במקום הבנתי שהחנות/בית ננטש בסביבות 2009 או קצת לפני.
אני לא יודעת מתי זה קרה, אבל בבית היו דיירים, הדיירים הקודמים של המקום. הם הופיעו כמעין שחזור היסטורי. היו שם שתי נשים מבוגרות ועוד אנשים שאני לא זוכרת באופן ספציפי. הם היו בסלון, דיברו, ישבו על הספה.. לא עשו משהו מיוחד. אני ואורן הסתובבנו שם והם לא ראו אותנו מכיוון שהם סוג של שחזור, הם לא אמיתיים למרות שכל הזיכרונות האלה אמיתיים.
המשכנו לטייל, ללכת בין הדיירים, לחקור אותם קצת והמשכנו להסתובב בבית כבלתי נראים.
הייתי עם אורן ונכנסנו לכל מיני חדרים ופינות. הכל היה מורכב מעץ ומגבס לבן ברשלנות.
עלינו למעלה למקום עם קירות אפורים מכוערים וגנריים. כל פעם עוד קומה. היו מים על הרצפה, בגובה של כמה סנטימטרים. לאורן זה לא הפריע בכלל. רצינו להגיע למעלה מאוד, ככל הנראה כחלק מהרצון העז והכפייתי למצוא עוד דברים. הגענו למצב שהמים מפריעים לנו אז אורן גרף אותם עם מטאטא או מגב. הייתי מאחוריו והוא היה חדור מטרה למשיך לעלות לא משנה מה. אני חושבת שלא הגענו לשום מקום.
התחלתי להרגיש אשמה על התאווה שלי, על החמדנות..
מתישהו גם המשכנו לטייל, להתעמק בבית, להבין מה קרה בו שנטשו אותו. אורן אמר שבעלת הבית תספר לו מה קרה, אבל זה לא קרה בסוף בחלום. אנחנו חזרנו לסלון ואחת מהנשים המבוגרות שישבו על הסלון התפגרה. היה לה שיער בהיר, עיניים גדולות ובהירות ותווי פנים מעוותים וזקנים. היא ישבה בצורה מרושלת. היא הייתה שמנה, והעיניים שלה נשארו פתוחות והתקבעו. היא מתה.
אני לא זוכרת מה האחרים עשו, אם בכלל עשו משהו. נראה לי שהכל המשיך כרגיל.
נראה לי שהחלום הסתיים כשאני ואורן מנסים ליצור קשר עם בעלת הבית בקוצר רוח והתעוררתי ללא ידיעה מה קרה בבית ולמה הוא ננטש.
יום שני 12.10
חלום:
-צילמתי את הירח מכל מיני זוויות. התמונות היו פנטסטיות, פשוט מדהימות. העומק הוא פסיכי והגוונים של אפור.. צילמתי גם את נפטון. ראיתי כל מיני קשתות בענן דהויות ואז הסתכלתי על נפטון והקיפה אותו קשת בענן, והייתי חייבת לצלם את זה, זה היה פשוט אדיר. צילמתי את זה, אבל הייתי די רחוקה ואמנם ראיתי את הקשת בענן עם העיניים, אבל העדשה של המצלמה הצליחה לתפוס את זה בצורה פחות חדה, וזה היה נראה כמו סופרנובה.. פיצוץ מטורף..
אני מצלמת את זה ואורן עושה ממני צחוק ביחד עם קרן. זה ממש ממש הכעיס אותי. לא העליב, אבל הרגשתי שמה שהוא מפספס ובספק בו, הוא פשוט פסיכי. גם קרן הייתה שם, והוא היה יותר עסוק בה מאשר בי ובמה שהראתי.
עוד חלום:
- אבא מנסה להעיר אותי והשעון לא עובד והוא כועס שאמרתי שאני מתעוררת למרות שאני לא. מאשים אותי שאני שקרנית ושאני מאחרת לטיפול יום, וזה כאילו חוזר על עצמו כמה פעמים ואז התעוררתי והשעה הייתה 0530 וכתבתי את זה.
עוד חלום:
- לא יודעת איך הגעתי לשם, אבל אני אורן ואורי מהטיפול יום היינו במעין חנות ישנה, כנראה בת לפחות 15 שנים.
היה שם עץ שהענפים שלו יצרו צורות של מסיכות מוזרות. חלקן היו ממתכת, ככל הנראה אלומיניום כי הן היו מאוד מאוד רכות למגע. אספתי אותן, וחיפשתי את המסיכה שתתאים לאנטומיה של הפנים שלי, אבל כולן היו גדולות, מעוותות ולא נוחות, אבל יפות ללא ספק. אני קטפתי אותן וגם מצאתי באחד המדפים מכשיר mp3 ישן שההגדרות שלו בעברית. חשבתי לרגע שבערבית, אבל אז זה היה עברית. הוא היה מעט גדול יותר ממה שיש לי והמסך היה מסך מגע, הוא היה יותר חדשני. היה עליו את השעה 16:20. זה מה שאני זוכרת. אני התלהבתי ממש, גם אורי. מצאנו גם ממתקים ישנים והם היו ממש מגניבים. גדולים ממה שיש בחנויות.של היום וגם נראים מיוחדים בתוך קופסאות מגניבות. צבעוניים, מגרים, מיוחדים, אבל פגי תוקף כולם. ראיתי אותם וחשבתי על כמה עלובים הממתקים בזמן שלנו.
היא ואני לקחנו את המסיכות והמכשיר ושמנו אותם אצל אמא באותו. בשלב הזה אורי כבר לא הייתה בחלום.
המשכתי להסתכל בחנות וניסיתי להבין לפי התאריכים באיזה שנה החנות הייתה ונינטשה. מצאתי תאריך תפוגה ב2020, אבל היה לי ברור שאותו מוצר פשוט היה ישן והחזיק הרבה זמן.
אני התחלתי להסתובב במקום וזה הפך מחנות לבית, לווילה די גדולה.
לא זוכרת מה היה, אבל אורן היה איתי בשלב מסוים, כל אחד התעסק במה שעניין אותו.
הפכנו ממעין תיירים בקפסולת זמן לגנבים, בעלי תאווה לכל מה שחשקנו. עמדנו על כמה רהיטים שהיו בערימות אחד על השני ומצאתי לידי קן ציור כהה, דומה לקן ציור שיש לי בבית, אבל היו לו גלגלים וגם מדרגה לרגליים והוא היה ממש ממש טוב והייתי חייבת אותו. אורן גם התעסק בכל מיני דברים שראה.
אחרי עוד טיולים במקום הבנתי שהחנות/בית ננטש בסביבות 2009 או קצת לפני.
אני לא יודעת מתי זה קרה, אבל בבית היו דיירים, הדיירים הקודמים של המקום. הם הופיעו כמעין שחזור היסטורי. היו שם שתי נשים מבוגרות ועוד אנשים שאני לא זוכרת באופן ספציפי. הם היו בסלון, דיברו, ישבו על הספה.. לא עשו משהו מיוחד. אני ואורן הסתובבנו שם והם לא ראו אותנו מכיוון שהם סוג של שחזור, הם לא אמיתיים למרות שכל הזיכרונות האלה אמיתיים.
המשכנו לטייל, ללכת בין הדיירים, לחקור אותם קצת והמשכנו להסתובב בבית כבלתי נראים.
הייתי עם אורן ונכנסנו לכל מיני חדרים ופינות. הכל היה מורכב מעץ ומגבס לבן ברשלנות.
עלינו למעלה למקום עם קירות אפורים מכוערים וגנריים. כל פעם עוד קומה. היו מים על הרצפה, בגובה של כמה סנטימטרים. לאורן זה לא הפריע בכלל. רצינו להגיע למעלה מאוד, ככל הנראה כחלק מהרצון העז והכפייתי למצוא עוד דברים. הגענו למצב שהמים מפריעים לנו אז אורן גרף אותם עם מטאטא או מגב. הייתי מאחוריו והוא היה חדור מטרה למשיך לעלות לא משנה מה. אני חושבת שלא הגענו לשום מקום.
התחלתי להרגיש אשמה על התאווה שלי, על החמדנות..
מתישהו גם המשכנו לטייל, להתעמק בבית, להבין מה קרה בו שנטשו אותו. אורן אמר שבעלת הבית תספר לו מה קרה, אבל זה לא קרה בסוף בחלום. אנחנו חזרנו לסלון ואחת מהנשים המבוגרות שישבו על הסלון התפגרה. היה לה שיער בהיר, עיניים גדולות ובהירות ותווי פנים מעוותים וזקנים. היא ישבה בצורה מרושלת. היא הייתה שמנה, והעיניים שלה נשארו פתוחות והתקבעו. היא מתה.
אני לא זוכרת מה האחרים עשו, אם בכלל עשו משהו. נראה לי שהכל המשיך כרגיל.
נראה לי שהחלום הסתיים כשאני ואורן מנסים ליצור קשר עם בעלת הבית בקוצר רוח והתעוררתי ללא ידיעה מה קרה בבית ולמה הוא ננטש.
אנונימית
באותו הנושא: