טיפים לפיתוח האינטליגנציה הרגשית?

תשמע אני גבר אבל אני יכול להגיד לך שאני ממש לא נכה רגשית אלא להפך אני מאוד רגיש , לפחות אצלי נולדתי עם זה

שואל השאלה:
אז אתה מוזמן לשתף בטיפים שלך

אני אישית תמיד כשאני מתכתב או מדבר עם מישהי אני חושב על הצד שלה, אם אני אומר משהו פוגע או לא פוגע, מוודא דברים, מנסה לשמוע לפי הקול, לפי סגנון הכתב, שפת גוף אם זה במציאות, פלוס מינוס לראות איך מרגישים, לפעמים לוודא גם פעמיים אם צריך.

שנית, זה המון סיטואציות שקורות על עצמך, אני אישית חוויתי מלא משברים ודאונים, דכאונות, מצבי רוח משתנים, ואני יודע איך זה מרגיש בהרבה הרבה סיטואציות אז אני יודע להנגיש את זה גם לצד השני כדי לדעת. כי בסוף אנחנו בני אדם וזה די דומה לפעמים גם לאחרים.

תמיד לשים לב לאינטרסים של הצד האחר, להבין מה עושה לו טוב ומה לא, להכיל, לא לפחד לשאול אם תדברו או תעשו משהו אם זה יפגע בהם או יכול להכאיב להם, אז לוודא את זה לפני.

בנות לרוב מונעות מרגש, הרוב זה דרך דיבור, התכתבות.

אני אישית משער לעצמי שזה דברים שלמדתי על עצמי, עם הזמן, עם הסובבים, אני מזל דגים כך שאנחנו גם קולטים ומבינים מה עובר על האחר ומה עלול לפגוע בו, וגם ספרי מוסר ביהדות שמלמדים על האדם ועל המידות..

זה באמת נושא קצת מסובך להעביר ממה שיש בתוכי שאני קולט על אחרים למישהו אחר.

שואל השאלה:
תשמע בן, קל להגיד, קשה ליישם. אני לא רובוט. מה למשל אתה עושה במצב שאתה צריך להראות אכפתיות ולוודא דברים אבל אתה מרגיש אפאתי ולא אכפת לך מכלום? מן הסתם שדבר כזה גם יוצא החוצה ופוגע במי שמולך כי בוא, קולטים.
אני גם חוויתי מלא דכאונות ואובדנות. ותשמע שהאובדנות שלי לא הייתה שפת תקשורת, באמת ראיתי את עצמי מתאבד. הייתי עובר ליד מקומות גבוהים וכבר מרגיש את המוות כאילו הוא עוד שנייה פה... עדיין, נכה רגשית.
קיצר אני קצת אובד עצות. אני מן הסתם מצליח לשפר את האינטליגנציה הרגשית שלי כי אני שם את עצמי בסיטואציות שדורשות את זה, אבל זה ממש לא בא בקלות ולא כזה מהר.

כשאני מרגיש שלא אכפת לי מכלום, או במילים אחרות "יבש" כשאותן בנות ישאלו אותי מה יש? למה אתה יבש?
אני מנסה להיפתח ולהראות רגש סוג של ולהגיד באמת מה אני מרגיש ועובר עלי.
מעבר לכך גם יש לי מצפון, קשה לי גם להראות 100% אנטי לאנשים שאני מתחבר אליהם או אכפת לי מהם, זה לא מגיע להם עם כמה שאני מרגיש שלא אכפת לי מכלום.

קשה לי להצביע על מה אתה צריך לעבוד ואיך... זה באמת נושא קצת מסובך להעביר דרך מסך, פשוט נסייה וטעייה עם בנות, להיות סבלני

תקרא פיקציה.
פרוזה.
זה באמת באמת עוזר כי אתה בעצם חושף את עצמך לחוויות, מחשבות, רגשות, ומצבים אנושיים דרך עיניים של אדם אחר שהוא שונה ממך.
יש המון מה ללמוד מזה.
תדבר עם הרבה אנשים ובאמת תקשיב ותנסה להבין למה הם פועלים כמו שהם פועלים.
תלמד לווסת את עצמך דרך מדיטציה.
תלמד להסתכל ולהקשיב מעל להראות ולדבר.
תכתוב.
כמה שאתה רק יכול.
על מה שעובר עליך, או על דמות שעוברת משהו דומה, תלמד להשתמש במילים שלך כדי ליצור משהו מהרגשות שלך.

רגשות מתבטאים קודם כל בגוף: דופק מואץ, שרירים תפוסים, בטן מתהפכת, סומק בפנים ממבוכה או בושה. שים לב לסימנים הפיזיים האלה בזמן אמת.
בזמן שמישהו/י מדברים אל תחשוב כבר על התשובה שלך ואל תנסה בהכרח ישר לפתור את הבעיה, אלא נסה להקשיב להם כדי להבין את מה שהם מרגישים ולא רק את המילים שהם אומרים.
תתעניין בעולמו של הצד השני ובמה שמניע אותו.
שים לב לשפת הגוף, רוב המסרים מאנשים סביבנו מועברים בלי מילים, תסתכל על הבעות הפנים ובטון הדיבור שלהם וכך תזהה את הרגש אצלם.
נסה לראות סיטואציות גם מהעיניים של מי שמולך, זה יכול להיות בת זוג, חבר, אח, או מישהו בעבודה.
באמצע וויכוח או ריב, דבר את הרגשות שלך, למשל:"אני מרגיש מתוסכל מזה ש.." במקום לצעוק/להאשים את הצד השני. כמובן שגם לא לקום וללכת באמצע כי זו המנעות והיא לא דבר טוב בתקשורת.
והכי חשוב, תתחבר לאנשים שמרימים לך. תקיף את עצמך באנשים שתומכים ומאפשרים מרחב לשיחה רגשית פתוחה ובריאה, כך תרגיש הרבה יותר נינוח ורגוע לבטא רגשות כשתרגיש צורך בכך ולא תפחד משפיטה.

שואל השאלה:
אחלה מיתר.
אני מסכים עם העצה של לדבר הרבה עם אנשים, אני עושה את זה כרגע.
ויסות רגשי חובה כאילו.
בנוגע ללקרוא - תשמע קצת יציאה מאזור הנוחות אבל אני אתן לזה צ'אנס. אני לא אדם שקורא בכלל למעשה. לסדרות אין את אותו אפקט? חחח

לסדרות אין את אותו האפקט כי סדרה לא מביאה את העולם הפנימי של אדם אחר לכתב.
רק דיאלוגים

שואל השאלה:
יאללה מחכה להמלצות ממך

תנסה לשים את עצמך בנעליים של אחרים, לחשוב מה הם מרגישים באותו הרגע
תלמד על רגשות בכללי, תשאל שאלות על התנהגות של אנשים ומה המניעים שלהם