אנשים שמאובחנים עם דכאון וחרדות אתם מצליחים ללמוד לימודים אקדמיים/תואר? שואל מפחד לעתיד

כן
קשה מאוד אבל כן

שואל השאלה:
אני ממש מפחד גם מפחד לבחור את התואר הלא נכון שזה יעשה אתזה בלתי אפשרי

כן, זה פשוט נורא נורא קשה, במיוחד הקטע של הנוכחות

תבחר תואר שמעניין אותך, תואר שאתה עושה נטו כדי להתקבל לעבודה שיש בה כסף שלא מעניין אותך פשוט לא יעזור להצליח בתואר, זה יגרום לזה להיות קשה, העבודה שהתואר שלי מעניין אותי זה הסיבה היחידה שאני ממשיכה

שואל השאלה:
מה את לומדת אם אפשר לשאול? אני חושב כבר תקופה על ללמוד משפטים אני פשוט יודע שגם כל תואר זה רמת קושי אחרת לגמרי בגלל זה אני מתרחק מדברים עם מתמטיקה ומדעי המחשב כי אני מפחד להיכנס שם לחרדות בלי סוף

תואר עם מתמטיקה זה מתכון לאסון, אני לומדת פסיכולוגיה וקרימינולוגיה, הסטטיסטיקה זה בין הדברים שגורמים לי לרצוץ לפרוש זה נוראי

כן. זה מאתגר אבל אפשרי, ודורש המון חמלה עצמית כלפיי עצמך.
מה שאני אישית עושה זה כשאני בתקופה טובה אני לומדת ומתקדמת בחומר כמה שאפשר כי אני יודעת שככל הנראה בקרוב תהיה תקופה יותר מןרכבת שתקשה עליי ואני אצבור פער - אז כדי למנוע את זה אני מתקדמת בחומר מראש.
וכמו שאמרתי, זה דורש המון חמלה עצמית. כל בן אדם מתחיל עם נקודת התחלה מסויימת - אנחנו קיבלנו נקודת התחלה כזו, וזה בסדר. זה אפשרי
חייבים ללמוד את עצמנו כדי לחיות לצד זה בשלום ובצורה הנכונה

מוזמן תמיד לשתף ולהתייעץ, אתה לא לבד
יש עוד מלא כמוך ואתה לא הראשון ולא האחרון שיעשה תואר במקביל להתמודד נפשית

מבינה את הלחץ שלך
אני שנה שלישית בלימודים ומתמודדת עם חרדות ודיכאון לפרקים
קשה מאד
יש קורסים שלא עברתי רק בגלל זה
מבחנים שלא נגשתי רק בגלל חרדה
אין לי מה להציע לך מלבד פשוט חמלה עצמית, כמו שכתבה זאת שמעלי
ולקחת את הזמן, להבין שזה בסדר לחזור על קורסים
להבין שכנראה לך יקח יותר זמן לסיים את התואר
לקחת את זה בחשבון
(אני אסיים שנה אחרי כל מי שהתחילו איתי ואני מאובחנת כמחוננת...)
אבל אל תוותר על תואר, זה חשוב, זה יעזור לך בעתיד
אני לא מתחרטת לרגע שאני התחלתי את התואר

בהצלחה לך...

אפילו לא חשבתי על זה.
מאובחנת באנה דיכאון חרדה ופע

עכשיו מנסה לחזור ללימודים של תואר מקווה שאני יצליח אני מה זה מפחדת.

לגבי בחירת תואר לא נכונה- זה בדיוק מה שעשיתי, אבל קלטתי את זה רק לאחר יותר מחצי מהתואר, ומסיבות של המסלול בצבא זה כבר יהיה מסובך מדי להחליף תואר, אבל אם זה לא היה המקרה- הייתי מחליף, עוד שנה משתלמת כדי לצאת עם תואר שבאמת ילמד אותך משהו לעבודה.

לגבי דיכאון וכו', אני רוב הסמסטר לא מתפקד, בכלל, בסמסטר הראשון נכשלתי בחצי מהסמסטר, ונאלצתי גם כן להתעכב שנה נוספת בתואר בגלל זה.

אבל לאורך הזמן מצאתי לעצמי דרך ללמוד למרות שאני פשוט לא מתפקד רוב הסמסטר, אני לפני המבחנים נכנס ללחץ אטומי, בלחץ גבוה אני מצליח ללמוד בזמן קצר קורסים שלמים, והלחץ פשוט מצליח לגבור על הדיכאון, לרוב אני בכלל לומד רק ביום ובלילה שלפני המבחן כשאני לפעמים לא יודע גרוש מהחומר. אבל זה לא יעבוד לרוב הסטודנטים, במיוחד שגם המוח שלי עובד טוב כשהוא עייף.

תנסי למצוא לעצמך דרך משלך, שתוכל לעקוף את הדיכאון. ואם הוא לפרקים וכדו', תנצלי את הזמן שאין לך דיכאון למקסימום, אם הוא תמידי, תנסי למצוא סביבה או זמנים וכדו', אפילו באקראיות, שבהם את כן תצליחי ללמוד. אני לא הצלחתי למצוא כאלו ולכן אני עושה מה שאני עושה, אבל לפעמים זה אפשרי. כמו כן, לפעמים כשאני על אטנט המוח שלי מקבל את אותה תחושה כשאני לחוץ ואז אני לפעמים מצליח ללמוד למרות הדיכאון (אבל זה לא תמיד עובד, ולפעמים מחריף את הקושי).

אני מאובחנת עם gad ו ptsd וכמעט עוד מעט מסיימת תואר. נכון שזה מאוד קשה והיו לי המון לילות חסרי שינה ומלא פעמים שחשבתי פשוט לוותר אבל עם עבודה קשה בעיקר על עצמי הצלחתי להחזיק את עצמי על ממוצע די גבוה. אני יודעת שזה יעשה לי רק טוב אם אדע שהצלחתי לעשות את זה ולצאת בסוף עם מקצוע מאשר להתחרט כל החיים על זה שוויתרתי על עצמי בגלל המחלה.

אני עם דיכאון קליני מאובחן לא הצלחתי ללמוד לתואר אבל אני כן מצליחה לעשות קורסים ולא אני לא לוקחת כדורים פסיכיאטריים

לי אישית קשה...

אני לא מאובחנת בשום דבר אבל יכולה להגיד שדברים שמחייבים אותי לעשות דברים כגון מסגרות מסויימות זה הרבה פעמים הדברים שהכי שומרים על המצב הנפשי שלי בטוב.

ביפולר שזה דיכאון אבל עסקת buy one get one free עם מאניה
תרופות והרבה קפאין :)
+בת שירות, מחזיקה עבודה, לומדת לפסיכומטרי

ממש לא
בקושי אני מתפקד

לא ישנה בלילה ומתרכזת בכך שלפחות אני בחיים ויש לי חברים ולדמיין 80 אחוז מהיום

אני לא חושבת שיש מישהו במדינה הזאת כבר ש'בסדר'. בסופו של דבר כולם מצליחים ביחד.

דיכאון זו תחושה אנושית לא סימפטום שיש לאבחן
פשוט תתמודד עם זה אח תצליח

יש לי עוד דברים חוץ מדיכאון וחרדות וכן למדתי לימודים אקדמאיים.
זה היה לי כל כך קשה, ברמות לא נורמליות, אני לא מאמינה שסיימתי בכלל.
אבל אל תפחד זה אפשרי, עובדה שאני ועוד אחרים הצליחו.