רוצה לפרוק משהו מהלב

אני מאובחן מגיל 15 עם חרדות בגלל אירועים שעברתי בחטיבה ומאז אני לוקח כדור עד היום. אני מודה שבתקופה הזאת ועד לפני משהו כמו שנה וקצת זה היה רלוונטי להגדיר את זה כחרדה וזה לא היה קל הדברים שעברתי. אבל אני עכשיו סיימתי תיכון, אני מתגייס תכף (מתנדב על רקע נפשי) ואני מרגיש כבר בערך שנה וחצי ש"הרקע הנפשי" ו"החרדות" אלה דברים שלא קשורים אליי ואני מרגיש את הדרך שעברתי ושיפור משמעותי שעשיתי עם הזמן במשך השנים. אני מרגיש שהחרדה ירדה לרגעים קטנים של לחץ במקרים ספציפיים ומסוימים לעתים לא מאוד קרובות ואני מתמודד איתם כמו גבר. אני עשיתי את השיחה הזאת שוב ושוב עם ההורים שלי והם אומרים שהסיבה שאני מרגיש ככה זה בגלל שהכדור עושה את העבודה, הכל יכול להיות ואני לא שולל את הדעה שלהם, אבל אני מרגיש שהשינוי בא ממני ומהעבודה שלי עם עצמי. ההורים אומרים לי שאפשר לחשוב בכלל על האפשרות לדבר עם הפסיכיאטר על מינון זה רק אחרי הצבא. אבל אני חולק עליהם בקטע הזה. מישהו רוצה לייעץ לי מה הוא חושב? מה הייתם עושים אחרת?