ב 7.10 הייתי בן 11 הייתי שם בקרב ואמא שלי נפצעה, אני לא זוכר כל כך את זה, זה יכול להיות טראומתי?

כן אמלה חיים שלי
הפרטי פתוח

כן
לפעמים המוח מדחיק אירועים טראומטים

כן אבל זה לא מחייב שתפתח בגלל זה טראומה... כל אחד מקבל את זה אחרת

לא

תפנה לפסיכולוג עם השאלה הזו
אני סבור שהתשובה היא כן ובגדול

שואל השאלה:
^^^ שונא פסיכולוגים זה המצאה חרא

שואל השאלה:
ואין לי התקפי חרדה או משהו

תנסה להחליף פסיכולוג, יש דווקא המון טובים שיהיו שם בשבילך כשתצטרך

כן
המוח מדחיק זיכרונות טראומטיים שהוא לא רוצה לזכור
אם אתה רוצה לדבר או צריך עזרה הפרטי פתוח 3>

זה יכול להיות מאורע טראומתי עבורך שאתה מדחיק ויכול להיות שרק בהמשך התסמינים יופיעו. הם לא חייבים לבוא מייד.

יכול להיות שכן יכול להיות שלא. משפיע על כל אחד אחרת. אגב יש הבדל בין טראומה לפוסט-טראומה: טראומה זה המקרה עצמו ממש, אותו רגע. אין לו נפקא מינה כשלעצמו. פוסט-טראומה זה איך זה משפיע על החיים שזה כבר החלק הבעייתי. טראומה לא מחייבת פוסט טראומה אבל פוסט טראומה כן מחייבת טראומה

האמת שזה שאתה לא זוכר את זה מראה כמה טראומתי זה היה עבורך- המוח שלך מדחיק את זה. אתה ילד גיבור ואימא שלך גיבורה, הפרטי תמיד פתוח עבורך ❤

אחי אם ותצטרך משהו אני כאן

שלום יקר,
מהמילים שלך עולה שעברת אירוע קשה ומטלטל ב- 7.10, סוג של צונמי שמציף את הגוף והנפש, לפעמים זיכרונות עמומים ושיכחה של פרטים מסוימים יכולים להיות מנגנונים שעוזרים לנפש להכיל אירוע כל כך קשה. כמה חשוב ששיתפת כאן את המחשבות, אם ברגע כזה או אחר תרגיש צורך לפרוק, לשוחח, לשתף אנשים אחרים או גורמים מקצועיים, מומלץ לא לוותר על זה ולשמור על עצמך.

אנחנו בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) איתך, מוזמן בכל רגע שתרצה להתחבר לצ'אט ולהתכתב עם מתנדבינו על מה שעובר עליך או על כל נושא שתחליט להביא, נקשיב, נלווה וננסה להיות לצידך מכל הלב.
משאיר לך קישור לצ'אט שלנו.
שלך,
מתנדב סה"ר