אני כותב את זה אחרי מלא עדויות על היום הקשה הזה שבת שמחת תורה תשפ"ד באמת וואו זה מטלטל כלכך רק לשמוע את הזוועות האלה אבל הצד הלכאורה "טוב" פה הוא זה שמאיר בי את הניצוץ האלוקי זה שאומר לי שמע זה מטורף אנשים נרצחו רק על היותם יהודים ולכל אחד יש סיפור יותר מטלטל מהשני אחד שהצליח לברוח ואחד שהציל קבוצה של אנשים ואחד שפינה גופות פשוט הסיפורים האלה גורמים להבין יש פה משהו מעבר כאלו ההרגשה שקיבלתי באמצע היא הגיהנום האמיתי הוא פה בעולם הזה האי וודאות הזאת של חיים או מוות שלפעמים לא מרגישים את זה כי אנחנו עטופים בשקרים של העולם הזה ובטרדות של יום יום אבל זה בתכלס מסיכות כדי לא להישאב לשאלה האמיתית מה קורה אחרי המוות? עכשיו זאת שאלה שגם גוי יכול לשאול השאלה שיהודיה יכול להוסיף היא למה כלכך רוצים להרוג אותי ? כי זה לא סתם אבינתן אור שחזר מהשבי אחרי שנתיים אמר שכשהוא דיבר עם השובה שלו הוא אמר לו שגם שיהיה רק יהודי אחד בארץ ישראל גם אותו יהרגו יש פה שנאה למי שאנחנו שנובעת ממשהו עמוק ורחוק מהבנה שלנו שמסתכם בעם הנבחר כואב לחשוב על כל האבידות של היום הזה אבל אולי יותר כואב זה לחשוב עלי שאני פה בעולם הזה מעביר את הזמן ואותם קדושים שלמעלה שמחים ומחכים שכולנו נחזור בתשובה וכן אני צריך להבין שאם זה קרה כלכך קרוב אלי אולי לא פיזית אבל התיעודים והעדויות קרובים ולא סתם הגיעו אלי אז זה אומר שגם לי יש חלק שהשם מוסר לי את הסיפור הזה כן בתור כאפה כדי לחזור אליו והעולם הזה הוא באמת גיהנום אבל כשאתה אוחז בהשם אתה יכול לחיות פה גן עדן וזו השאיפה להחזיק הכי חזק בהשם ולחיות גן עדן פה