שואלת עוד פעם כי לא ענו: איך לגרום לאמא שלי לרדת מזה? אני חייבת עזרה

תגידי לה שניסית ואת לא מתחברת

שואל השאלה:
אבל זו הפעם הראשונה
והיא אמרה לי שאני צריכה לתת לזה לפחות 3 חודשים

אם באמת ניסית ואת לא מצליחה להנות שם אז תגידי לה שאת בעיקר סובלת ושאת רוצה לוותר.

לדעתי לא מכירה אף אחד זו סיבה די גרועה לפרוש. את יכולה לנסות להכיר אותם. אם אחרי שתכירי עדיין לא נעים לך שם אז יהיה הגיוני לפרוש.

שואל השאלה:
אנשים בבקשה אני נואשת אני צריכה להישאר בבית ספר עוד 3 שעות היום אני לא מסוגלת די אין לי כוחות נפשיים אני על 2 שעות שינה
ולא ניסיתי עדיין זה הקטע
אבל אני שונאת דיבייט ממילא וגם הילדים שם טיפה מוזרים

תנסי
בסופו של דבר אמא שלך עושה את זה בשבילך שכנראה תדעי להביע את דעתך בצורה טובה

יקירתי את מפספסת את הפואנטה. אמא שלך לא טפשה והיא יודעת את הבעיה שלך ודווקא בגלל זה שלחה אותך לשם. הדיבייט כולל בחובו אתגר חברתי שאת חייבת ללמוד לשתף פעולה בעבודת צוות כולל עם אנשים שאת לא מכירה ודווקא איתם. זו ההזדמנות שלך ללמוד לא רק לפתח טיעונים אלא גם ללמוד לעבוד בצוות. בסוף תהיי גדולה ולא תצליחי להחזיק בעבודה אם לא תלמדי את זה. חוץ מזה, שקיבלת כבר את השוחד, זהו את מבושלת (: ואל תעשי על זה דיבייט עם אמא, היא תנצח אותך.

שמעי נראה לי ההצעה של אמא שלך מאוד הוגנת. תקופת ניסיון של 3 חודשים לחוג/מועדון שבסוף בא לטובתך ועוד קיבלת שופינג. בכל מסגרת חדשה שתיכנסי אליה יהיו אנשים שאת לא מכירה. זה פשוט חלק מהחיים וכמו תמיד תצטרכי פשוט ללמוד להכיר אותם.

להבא תנסי לישון יותר בלילה שלפני יום ארוך.

שואל השאלה:
אני מבינה ומודה על הדאגה אבל אני חייבת לעזוב בבקשה אני נואשת
אלמד דיבייט בהזדמנות אחרת
3 חודשים זה 12 מפגשים
36 שעות
זה מלא

תמיד אומרים את זה אני אלמד בפעם אחרת ובסוף זה לא קורה היא עושה את זה בשבילך
שיהיה לך יותר טוב הייתי מציעה לנסות לשנות גישה שאת מכירה אנשים חדשים ואולי אפילו תכירי חברים לחיים
שאת באה בגישה שזה של נטל זה סבל יותר שבאים בגישה אוקי באתי לחוות חוויה זה אחרת זה גם מה שאת משדרת לאחרים

לא יקירתי. לא יהיו הרבה הזדמנויות אחרות כי אין בשפע. יש באוניברסיטה אבל לא בטוח שתתקבלי. ככל שהגיל שלך יותר צעיר כך התועלת תהיה יותר גדולה.
עכשיו אני רוצה להבין יותר טוב מאיפה ההתנגדות שלך נובעת..האם פחד מדיבור מול קהל ? האם פחד מלהפסיד ? בואי אתן לך הצעה. במפגש הראשון אל תדברי, תעשי רק הכנה עם קבוצה אבל בלי לדבר. במפגש השני תבקשי מהמדריך שבאופן חריג יאפשר לך לתת רק נאום שכנוע על נושא חופשי בלי להיות חלק מהתחרות. ואז בשלישי, תיכנסי כבר למשחק. מה דעתך ?

שואל השאלה:
מעוד 3 שעות שבועיות אחרי יום עד רבע ל15:00

אם את מסתכלת על זה כנטל זה יזוז לך לאט מאוד תסתכלי על זה בגישה אחרת

שואל השאלה:
זה קשה לא להסתכל על זה כנטל
לא מכירה שם אף אחד, לא אוהבת דיבייט, וזה עוד 3 שעות
3 שעות!

לא אמרתי שזה פשוט אבל אם תנסי לשנות גישה ולראות את הדברים החיוביים זה ישנה את החוויה שלך

אבל יש הבדל בין 3 שעות ללמוד מתמטיקה לבין 3 שעות של סדנא. את לא הולכת להקשיב עכשיו לעוד 3 שעות של הרצאה על העלייה השנייה. הזמן מורגש אחרת. בסופו של דבר, זו לא חתונה קתולית. את תוכלי לפרוש אבל לא להרים ידיים מראש. מה שאני קצת קולט בין השורות שיש לך קצת חרדה חברתית, אבל את יודעת מה ? יש כזאת נוסחה פסיכולוגית שהכעס מנצח את הפחד. ואם יש מקום לשחרר קצת כעס בדרך מאוד חיובית זה בדיבייט (;