אני חושבת שיש לי הפרעת אכילה ואני לא יודעת מה לעשות

תאכלי יותר

קודם כל, ממש טוב שכתבת את זה ושאת מנסה לבקש עזרה נשמע שבעצם ניסית היום שוב ושוב לתת לאמא שלך סימנים שמשהו לא בסדר ולקוות שהיא תשאל ותפתח איתך את השיחה, וזה בטח ממש מתסכל וכואב להרגיד שהיא לא קלטה עד כמה את באמת מנסה להגיד לה משהו.

ומה שאת מתארת כן נשמע כמו משהו שמגיע לו שיתייחסן אליו ברצינות, גם בלי לדעת כרגע אם זו הפרעת אכילה או לא. את לא צריכה לחכות שזה יהיה חמור מספיק או שמישהו ישים לב לבד כדי לבקש עזרה.

אם את מרגישה שאת מסוגלת, הייתי מנסה להגיד לאמא שלך את זה בצורה הכי ישירה שאפשר, אפילו בהודעה אם קשה להגיד פנים מול פנים: אמא, ניסיתי לרמוז לך היום אבל בעצם אני באמת מודאגת מהאכילה שליאני חושבת שאולי יש לי הפרעת אכילה ואני צריכה שתעזרי לי לפנות למישהו.

ואם את לא מצליחה לדבר איתה או שהיא לא מבינה את חומרת העניין, אל תישארי עם זה לבד. אפשר לפנות לעוד מבוגר שאת סומכת עליו, לרופאת המשפחה, ליועצת/פסיכולוגית בבית הספר או לאיש מקצוע אחר ולספר בדיוק את מה שכתבת כאן. את גם לא צריכה לדעת להסביר הכול בצורה מושלמת - מספיק להגיד אני חושבת שמשהו לא בסדר עם האכילה שלי ואני צריכה עזרה.

ובעיקר, העובדה שניסית כל כך הרבה פעמים לגרום לאמא שלך לשאול אומרת לי שאת כן רוצה שמישהו יראה מה עובר עלייך ויעזור לך. אז בבקשה אל תוותרי על הניסיון לספר רק כי היא לא הבינה את הרמזים היום ואם את רוצה, את יכולה לכתוב לי מה קורה סביב האוכל ומה גורם לך לחשוב שזו הפרעת אכילה, ואני אנסה לעזור לך להבין למי הכי נכון לפנות

שואל השאלה:
אני אשמח לדבר איתך אנונימית יקרה