סבתא שלי נפטרה לפני חודשיים ואני מתגעגע אליה, היא תמיד הייתה קוראת לי ממוקד מטרה, בגלל הכוח רצון שלי, והיה לה דמנציה, ולמרות הכל היא לא שכחה אותי ואותנו ואת הכינוי שלי ושל כולם. היא הייתה משהו מיוחד, הזיכרון שלה למישהי עם דמנציה היה משהו שלא רואים כל יום.. כמה ימים לפני שהיא נפטרה באנו לבקר אותה ואת סבא ובאתי אליה לחדר עם אחותי ושאלתי אותה איך קוראים לי והיא זכרה, וגם "סבתא, את זוכרת איך קוראת לי?" והיא אמרה "יובל המבולבל?. אמרתי לה "לא.. סבתא תנסי להיזכר.." והיא אמרה "יובל ממוקד המטרה". היא פשוט איכשהו תמיד הייתה נזכרת. ואני מתגעגע אחיה וזה כואב חי. איך מתמודדים עם זה? עם ההצפות האלה?