דתלשים למה אתם כבר לא מאמינים בדת?

אני לא גדלתי עם משפחה דתית, אני כן מאמינה באלוהים אבל לא בדת, הסתכלתי על הערסים ברחוב שהולכים לסליחות ומתנהגים כמו ילדים חראות לכולם, הדת זה מרגיש לי כמו כת ואיבדתי חשק

כי אין הוכחות וזה נשמע שטויות

אין לי חיבור וזה לא נשמע לי שמשהו בה הגיוני

כי יש אפס ביסוס לוגי וראיתי להאמין לא נתקלתי בראיה הוככה או טיעון(בלי כשלים לוגים) שיראה לי מעל ספק סביר שיש אל כזה ואחר

גדלתי כחרדי ובתהליך של שנים בדקתי וחקרתי ומסקנתי היא שאין סיבה להניח שיש אל בכלל

אני לא אוהב את ההגדרות האלו של דתי או חילוני כולנו יהודים. יש יהודי ששומר מצוות כהלכתן ויש יהודי ששומר פחות ומתקשה עם זה אני מתקשה עם זה כי יש דברים שאני מסתכל עליהם ואומר לעצמי כאילו מה זה עוזר לעשות את המצווה הזו אם אחרי זה אני הולך ומקלל סתם או מדבר לשון הרע מאחורי הגב בשבילי דבר ראשון זה להיות בן אדם ואחר כך להתעסק במצוות

כי כשחשבתי על כל הסיבות שלי להאמין הבנתי שהן לא טובות מספיק ושזה לא הגיוני להתחיל מהמסקנה, לכן הפכתי לספקן

שואל השאלה:
מזדהה

אני בן לאבא דתלשי לדעתו הדת נהייתה שכל העיקר בה זה הרצון שלהם להשיג כמה שיותר תרומות בשביל הדת ושזה נהיה סוג של מסחרה מאנשים תמימים והוא לא סובל את העניין הזה.

אחרי מחקר ארוך הבנתי שאין הוכחות מספיקות

5^ביהדות אסור לקלל או להתנהג רע לאחרים או לפגוע בזולת ועוד ביותר חומרה ממצוות אדם למקום.
אז גם מי ששומר מצוות אך עושה את הדברים האלה כמו הערסים שאתם מתארים אז הוא מה שנקרא "נבל ברשות התורה" וזה לא אומר שכל בן אדם ששומר מצוות יתנהג ככה וזה לא סיבה לא לשמור את המצוות שה' נתן לנו

אצלי זה התחיל ממקום של התנגשות בין המציאות האישית שלי לבין מה שגדלתי עליו פלוס המון שאלות ששאלתי ושלא ענו או שענו לי תשובות מעורפלות.
בגיל שלוש עשרה אובחנתי עם דיכאון לאחר שסבא שלי נפטר והדבר הראשון שהרב שלי אמר לי לגבי הדיכאון הוא שאני בדיכאון כי אני 'לא מאמין מספיק'.

מתוך המקום הזה התחלתי להטיל ספק בכל מיני מאורעות גדולים כאלו ואחרים שמוזכרים בתנך שאין להם שום גב ארכיאולוגי כלשהו או אזכור כלשהו בדפי ההיסטוריה.

לאט לאט התחלתי לחקור על תרבויות אחרות והופתעתי לגלות שסיפורים מקבילים לאלו שמסופרים ביהדות היו מסופרים גם בתרבויות אחרות וקדומות יותר ליהדות, לדוגמה, סיפור תיבת נוח שמוזכר בעלילות גלגמש (הסיפור הכתוב העתיק ביותר שנמצא עד היום) בתור סיפור שלא קשור ליהדות או לדמות בשם נוח. דוגמה אחרת היא סיפורים אשוריים כמו הסיפור של אישתר שמקביל לסיפורים מהמיתולוגיה היוונית.

מתוך חקירה הבנתי שתרבויות "סופגות" אחת את השנייה ושלמעשה אין דבר מיוחד ביהדות. מלבד זאת, לוגית, דברים לא מסתדרים.
היהדות בימינו אנו כל-כך רחוקה ושונה משורשיה, ונשענת על המון דברים שהועברו בעל פה ועוותו בין הדורות ככל הנראה.

אני יכול להמשיך עוד, אבל נראה לי שזה מספיק.

שואל השאלה:
הלוואי שיכולתי להביא לך פרח

^מעריך, תודה :)

מאותה סיבה שאת לא מאמינה בקיום פיות.

אני לא מאמין כי הבנתי שאין לי הוכחה טובה לאלוהים, ושזה לא שווה לחיות חיים דתיים בלי זה.

אני בא מבית שומר.
יצאתי.
ממש יצאתי.
כי אמרתי,מי אמר שכך וכך זה נכון ?
אבל עם השנים למדתי וחקרתי,והבנתי שהכל כתוב.
כתוב על בוריו.
תורת ישראל היא אמת.
למרות שניסתי לברוח מכך שזו האמת.
גאה להיות יהודי כיום.






לתגובה הראשונה.
מבין מה את אומרת.

תשמעי סיפור מהשואה:
ביום כיפור אחד,רב הלך ברחוב.
הוא ראה זקן מחלל את היום הקדוש.
הוא שאל אותו:
רוצה לבוא לבית כנסת ?
הזקן ענה: סליחה כבוד הרב,אבל אני ?
הפסקתי להאמין.
הייתי ממש קרוב להשם בעבר.
הרב שאל: למה ?
הזקן סיפר:
הייתי בשואת אירופה.
הנאצים העבידו אותנו קשה כל כך,ולא היה אפשר לקיים מצווה שהיא הכי קטנה.
כל היהודים רצו לפחות רק להניח תפילין.

היה יהודי אחד,שהיה לו תפילין.
וכולם עמדו אצלו בתור להניח כל יום.
אבל היהודי הזה,לקח מכל אחד תמורה על כך.
אתה רוצה תפילין ? תביא לי פרוסת לחם.
אתה רוצה תפילין ? תביא לי תפוח אדמה.
אתה רוצה תפילין ? תביא לי צעיף.

היהודי הזה לקח דברים שבקושי נשארו ליהודים כדי להביא להם תפילין.

ראיתי את זה - והפסקתי לשמור מצוות.

הרב ענה לו:
איי איזו טעות, איי.

אתה הסתכלת על נקודה שחורה ולא על הדף הלבן.

אתה הסתכלת על יהודי רשע שמכר את התפילין שלו כל יום תמורת דבר מה,

במקום להסתכל על כל היהודים שעמדו שם לאורך התור רק כדי לזכות במצווה הזאת שנקראת:
תפילין.

מקווה שהבנת ❤❤❤

כי הבנתי שאין לי סיבה להאמין מעבר ל"כי ככה חינכו אותי".
רציתי להסתכל על זה במבט אובייקטיבי