אם הייתה לכן מורה לאנגלית בזום מארץ אחרת. שכל הזמן שואלת אותכם על הילדות שלכם ועל מה אתם עושים ביום יום

ואתם משתפים אותה המון המון, (יש לכם קשר קרוב) ובדר"כ היא אומרת לכם וואו איזה ילדות מדהימה הייתה לך ואתם אומרים לה כן.
אבל לאט לאט מבינים שלא הייתה ילדות כל כך נוראית שקשה לדמיין, אבא שעזב, אח שנהרג, עוני ברמה שאין מה לאכול בבית, מחלות וכו'
היא לא אוהבת לשתף הרבה על מה שהיה לה.. אבל זה מה שהבנתם ממנה..
הייתם מפסיקים לשתף אותה על הילדות הטובה שלכם? או ממשיכים.
אני משתפת אותה הרבה, כל פעם היא רוצה לשמוע, אבל פתאום אני מרגישה שיכול להיות שזה מצער אותה