זה הופך אותי לבן אדם רע?

אני גרה עם שותפים והשותף שלי עוזב ממש עוד מעט את הדירה אחרי שהוא גר בה 5 שנים, ואתמול הוא ארז ואני חזרתי הביתה אחרי 10 שעות שהייתי בעבודה ואז בנסיעות לסידורים והייתי גמורהה. ואז זה התחיל מזה שהוא שאל אותי אם נוכל לקחת את העגלת הובלה והרכב שיש להורים שלי ולהוביל שולחן שיש לו בחדר ואמרתי לו שזה לא אפשרי עבורי בגלל שקודם כל אני עברתי טסט לפני שלושה חודשים ומאוד קשה לי עדיין לנהוג במרכז, ועם עגלה זה פי מיליון יותר קשה, וגם יש לי עוד שבועיים פסיכומטרי ואין לי את היכולת לשרוף סופש שלם על הובלה. אז הוא שאל אם הוא יכול לקחת וניסיתי להסביר לו שזה לא עובד ככה כי קודם כל אין לו ביטוח ו-ב צריך לנסוע להורים שלי, לקחת את הרכב, להראות לו איך לחבר את העגלה להסביר לו איך לנסוע עם העגלה וזה סיפורר. הוא בן אדם טחון(הוא מהנדס תוכנה, עושה 32 אלף חודשי) הוא יכול לקנות שולחן חדש ולמכור את זה ביד 2 או להשכיר חברת הובלה. לאחר מכן התחלתי לבשל לי ארוחת ערב וראיתי שהוא יושב בחדר מאוד עצוב ופשוט לא היה לי כוח לגשת אליו ולהראות אמפתיה, הייתי גמורה וסיטואציות כאלה דורשות ממני המון אנרגיה ומחשבה של מה הדבר הנכון להגיד ולא היה לי כוחח, ולא היה לי את היכולת להיות אמפתית באותו רגע לבן אדם בן בוגר בן 30 שעובר מהדירה הזאת לבניין של טחונים בתל אביב ועוד בוכה על זה כשאני פשוט מתמודדת כרגע עם כל כך הרבה דברים ופשוט לא היה לי כוח. זה הופך אותי לבן אדם רע כל זה?