האם כדאי לנו ללכת אחרי החלומות שלנו?

כשאנחנו קטנים תמיד אומרים לנו לחלום בגדול, לכוון רחוק ולנסות כמה שיותר לפגוע. לא לוותר.
אז אנחנו חולמים, מנסים להגיע הכי גבוה שאפשר.
החלומות נבנים לנו בראש, מקבלים שלד ובשר וככה אנחנו מדמיינים את המשך החיים.
אבל אז מסיימים את הלימודים והשערים כמו סוג של "נסגרים בפרצוף שלנו".
החלומות כבר לא ברי השגה, וכל מה שנותר זה לעבוד בשביל כסף וכסף בשביל לחיות.
לא לחיות כדי להנות, רק לחיות.
ואז כל החלומות שנוצרו בילדות שלנו הופכים לעבודות בלי עתיד או כסף, אכזבה אם ננסה בהם.
וככה נמצאים בלופ של סבל, של לוותר על החלום בשביל פשוט לחיות.
לא לעבוד בשביל לחיות ולהנות אלא לחיות בשביל לעבוד.
האם כדאי לנו לחלום בתור ילדים? למה מפתחים בנו את הרצון להגשים את החלומות ואז מנפצים אותם בפנים שלנו?