הבנתי שיש לי דאדי אישיוז

תוצאה מאבא שדואג בשבילי לדברים החומריים אבל לא לגמרי זמין רגשית ופיזית- לדוגמה אני מתחבקת איתו בממוצע פעם בכמה חודשים וזה חסך שיש לי. אני יודעת שהוא אוהב אותי אבל לפעמים ההרגשה שלי לא מספיקה. אולי זה גם ההסבר לבדיחות שלי באי נוחות כמוהו, המגננות, הצורך באישורים חיצוניים. אולי זה גם ההסבר לכמה שנתפסתי על אחד המורים שלי, לא בקטע רומנטי אבל. הוא מזכיר את אבא שלי בכמה מובנים והרגשתי ממנו הכרה ודאגה. ברור שאבא שלי גם דואג אבל יחסית להורה אני בקושי מקבלת את זה מאבא שלי. ויחסית למורה קיבלתי את זה יותר.
בכללי יש לי נטייה להתחבר לאנשים בוגרים יותר גם אם זה בקטע רומנטי או לא.
השאלה שלי היא איך לטפל/להתמודד עם זה. ומה לעשות למשל אם בא לי לשפר את המערכת יחסים עם אבא שלי?