סכיזופרניה

כן ולא חושבת עלין כלום
כי בינינו יש לי דברים משלי להתמןדד איתם

אני מכיר, האקסית שלי , אממ היא כאילו בן אדם טוב אבל קצת קשה לי איתה

לצערי, או לשמחתי, אני לא מכיר

אבל הייתי רוצה ללמוד מאחרים בנידון

כי אני גם מאובחן עם כל מיני דברים נוירולוגיים כמו אוטיזם לדוגמה

כן חברה שלי, יש לה משהו דומה לסכיזופרניה אבל לא בדיוק, וכלום לא חושבת עליה כלום

הוא לא שאל דומה לסכיזופרניה הוא שאל סכיזופרניה ^

וכן אבל לא חושבת עליה כלום בתכלס

אני

לצערי לא, מאוד מעניין אותי הנושא והמחלה

אני מכירה אחד ואני שונאת אותו
מה המינוסים ימשועממים איפה אמרתי שאני שונאת אותו בגלל הסכיזופרניה שלו במקרה יצא שיש לו ואני שונאת אותו כבן אדם ימסכנים אחד אחד

כן מכירה ברור
זה מטופל אבל

כן אני מכיר את עצמי, מה אני חושב? שאנשים שלא באמת יודעים מה המחלה שופטים אותי עם דעות לא נכונות

כן (לא ממש הבנתי ממנו אם זה מאובחן או לא)
הוא ידיד טוב שלי אני חושבת שהוא אחלה בן אדם.

סבתא שלי

כן
היא חמודה

אני לא מכירה לפחות לא ממה שאני יודעת על אנשים מהסביבה שלי, אבל אני גם לא מכירה כזה הרבה אנשים.
בכללי אני לא חושבת כלום על אנשים עם סכיזופרניה, אם אני רואה מישהו שמתקשה מאוד אני עצובה בשבילו ומקווה שהוא יהיה בסדר, אם אני רואה מישהו שהמצב הנפשי שלו משתפר ונהיה יציב אני מאוד שמחה בשבילו וגאה בו כי אני יודעת שזה קשה.

אני אישית ממש לא שופטת בעיות נפשיות, או אנשים לפי הבעיות הנפשיות שלהם. יש לי דברים מורכבים שאני מתמודדת איתם בעצמי אז באמת שלא כזה אכפת לי. זה אכפת לי רק אם זה משפיע לרעה על הקשר שלי עם מישהו ופוגע בי, וכמובן שאני לא אאשים את הבן אדם ואני אנסה למצוא דרכים לתקן את זה (אלה אם כן הוא לא מנסה לשנות את זה ולא אכפת לו שהוא פוגע או שהוא עושה את זה בכוונה, אנשים עם בעיות נפשיות גם יכולים להיות אנשים רעים או טובים כי הם אנשים כמו כולם), במצב שבו הוא פוגע בי בלי כוונה אבל זה משהו שלא ניתן לשינוי אני גם לא מאשימה את הבן אדם ופשוט אתרחק מספיק כדי שזה לא יפגע בי.

לא

יש לי אח סכיזופרן לא מאובחן,
זה היה קשה בהתחלה להתמודד איתו ,
והוא היה ממש עצבני כל הזמן, ואפשר להבין אותו .
מה אני חושבת עליו:
הוא רגיל, זה היה מתוצאה של סמים זה לא שהוא דפוק או משהו.
יש לי איתו מלא שיחות וכאילו לא שמים לב, עד שהוא מתחרפן מזה ולא קורה הרבה או שהוא לא מראה
אני עברתי לפנימיה ,
והוא גם לא גר בבית הוא בדירה עם החברה שלו אז לא ממש מורגש כיום פעם זה היה בלתי נסבל.

עריכה
מה הבעיה שלכם על מה המינוס?

כן היה קשה לנהל מערכת יחסים
חשבתי שזה לא הוא בפועל הדבר הזה ניצח ואי אפשר להחלים מזה ..
נפרדנו

^^ פסיכוזה כתוצאה מסמים זה לא סכיזפורניה
סכיזופרניה זה מולד וזה בדרך כלל מתחיל אחרי גיל 20 (אבל כמובן שיש יוצאי דופן), והיא לא "הפרעת ההזיות", היא הפרעה שאחד הסימפטומים העיקריים בה זה פסיכוזה, ויש עוד הפרעות שונות שכוללות פסיכוזה והזיות.

אני מדברת על המקרה שאני מכירה אבל קחו בחשבון שזה שונה אצל כל אחד ומתבטא אחרת

אני מכירה מישהו עם סכיזופרניה (מכר דרך ידיד שלי שפעם לפני איזה שנה הוא היה בקטע שלי והזמין אותי לצאת סוג של איזה פעם וזה היה לא מוגדר) וזה בגדול שיש לו עוד קול בראש שאומר לו מה לעשות וגורם לו לפיצול אישיות המחשבות טורדניות אבל זה לא אמור להשפיע פשוט צריך להיות יותר עדינים עם חלק מהם(אבל זה לא מגדיר כי יש ספקטרום רחב לזה כמו לכל מגבלה)
בסוף זה לא עבד אבל בלי קשר ישיר לסכיזופרניה או למגבלה אחרת .
זה בכללי הרבה יותר משהו פנימי שיכול לפעמים להוביל לתגובות רגשיות מוגזמות ,התפרציות עצבים או שמנסים להשתיק את הקולות ומדברים על זה בקול, מתחרפן בסיטואציות (אני חושבת שאולי זה טיפה יותר מורכב כי הוא גם אוטיסט בתפקוד בינוני גבוה).

אמא שלי סך הכול רחמנות הם מתנהגים לא טוב אבל הם אנשים טובים שאין להם שליטה הבעיה היחידה זה שהם הורסים את החיים של אנשים אחרים הייתי מציעה להתרחק מי אנשים כאלה כמה שיותר

מה הפאקינג קשר פיצול אישיות?? פיצול אישיות זאת אבחנה בפני עצמה והקולות בראש שאומרים מה לעשות זה לא קיים אצל כל אחד וגם האפיזודות של הפסיכוזה יכולות לרדת משמעותית עם טיפול מתאים. וואי למה אנשים שלא מבינים עושים סלט של אבחנות

^ אני חושבת שהיא התכוונה שזה פשוט גורם לו להתנהג שונה בכל פעם כאילו יש לו אישיויות שונות, לא שיש לו באמת הפרעת אישיות דיסוציאטיבית "בגלל הסכיזופרניה". אולי היא פשוט פחות מודעת

^כן זה מה שהתכוונתי

הכרתי
היא הייתה בן אדם מדהים המחלה הזאת בכלל לא הגדירה אותה ואת האישיות שלה
כן היו לה התקפים חמורים של סכיזו
היא לא יכלה לסבול את זה גם הטיפולים היו לה קשים מאד היא הייתה מטופלת גם בנזעי חשמל והיא פשוט גמרה עם זה לצערי הרב :(
היא הייתה בן אדם כל כך טוב כל כך אכפתי כשהיא הייתה בהתקף זה היה מגיע למצבים מסוכנים מאד היו לה התקפים קשים ורוב הזמן אחרי טיפול היא הייתה יחסית בסדר

דודה שלי, לא יודע מה יש לחשוב
אני גאה בה שהיא מצליחה להתמודד עם זה ושהיא מטפלת בעצמה ולא מזניחה את זה

ואם אני אענה בכנות .. המערכת היחסים שהייתה לי עם הבן אדם הזה הייתה מהממת עד לזה שהוא היה חוטף סכיזופרניה והולך לסמים בשביל להרגיע את זה מה שהחמיר את זה יותר בכך שהוא נכנס ללופ שמחזק אחד ואת השני. זה הפספוס הכי גדול שיכל להיות והשאיר לי צלקת גדולה בלב. הינה אני אחרי שנה מבינה שהוא אהב אותי פשוט המצב הזה ככ קשה שהוא היה חסר ישע ובחר בלפצות על ההפרעה הזאת עד שהתמכר. ועשה דברים שהוא לא היה עושה בדיעבד אבל זה לא מצדיק כלום. שנה שלמה ששאלתי איך בן אדם שאוהב עושה לי דברים כאלו ? זה לא הוא . אמרתי לעצמי. אבל את האמת שכבר לא נשאר ממני כי כמה אפשר להכיל? אפשר להכיל עד שהלב שורף . גם אחרי ככ הרבה זמן אני מתגעגעת המון לבן אדם שהוא ויודעת שהוא לא יצליח לקום על הרגליים כמו שצריך וזה קורע לי את הנפש רק לחשוב על לנסות לשחרר אותו.

לא חושבת שהכרתי מישהו מאובחן בה.

בכל מקרה דעתי בנושא או בכלל, שאנשים נוטים יותר מידי לשפוט או לעשות מ"חולי נפש" או מאובחנים עם הפרעה בהכרח אנשים רעים/ נחותים או שלא שייכים לחברה..
למרות שגם לא תמיד אותם אנשים שמאובחנים "רואים עליהם" או יודעים מזה בכלל, חלק גם נראה שמתפקדים רגיל לגמרי.

בסוף צריך לזכור שלכולם בסוף יש בעיות ואני חושבת שאם כל אחד היה מנסה באמת לאבחן את עצמו על ידי פסיכיאטר נגיד- סביר להניח שהיה מאובחן על הפרעה כלשהי, במיוחד פה בישראל.

אני מאמינה שצריך תמיד להכיר את הבן אדם על פני השטח, ועם כמה שזה לא קל- פחות לשפוט ישר. ובסוף קורה שגם האנשים שלא ציפיתם שתתחברו אליהם אז נוצרים חיבורים.
כמובן שאם אתם מזהים סימני סכנה ברורים, אז להתרחק. אבל בכללי לבוא עם יותר רגישות כלפי אנשים והבנה שבסוף אותה מחלה היא לא מה שבהכרח מגדיר את הבן אדם.