איך מבדילים בין מי שאני באמת לבין מי שלמדתי להיות כדי שיאהבו אותי?

אני מרגישה שאני כל הזמן משנה את עצמי, את הדעות שלי, את הדרך שבה אני רואה את עצמי ואפילו את מה שאני רוצה. לפעמים אני בטוחה שאני מכירה את עצמי ואז משהו משתנה ואני מתחילה לשאול את עצמי אם זאת באמת אני, או שפשוט התרגלתי להיות ככה כי זה מה שקיבל ממני אהבה, אישור או תחושת שייכות.

אני גם תוהה אם בכלל אפשר לדעת מי אנחנו בלי קשר לאנשים שמסביבנו. כמה מהאופי שלנו הוא באמת שלנו, וכמה ממנו נבנה מתוך מה שאמרו לנו, איך שהתייחסו אלינו ומה שהרגשנו שאנחנו צריכים להיות כדי שיאהבו אותנו?

ואולי הכי מתסכל אותי זה שאני רוצה פשוט להרגיש שאני אני, בלי לבדוק כל הזמן אם אני עושה נכון, חושבת נכון או מרגישה נכון.

איך בכלל מתחילים להבין דבר כזה?