למה אנשים עדיים אתאיסטים כשי שתשובות לכל השאלות וכל טענה ושאלה נגד הדת נבדקה על ידי רבנים ויש לה תשובה?

לא מסוגלים להקשיב לאמת
אנשים שרק בורא עולם יצליח להחזיר אותם לדרך הנכונה

לא לכל שאלה יש תשובה..
האמונה היא לא ניתנת להוכחה
הם מאמינים בהוכחות

כי עדיין אין הוכחה לאלוהים
וכן, היהדות מתבססת על הגיון מסויים וצריך ללכת עם אותו ההגיון אחרת אין בסיס ליהדות, לכן אין תוקף לרבנים אם לא באותו הראש

למה חשיבה של רב היא יותר טובה משלי? למה הוא בהכרח צודק?

אתה שואל אותי

למה אנשים דתיים אחרי שכל הטענות שלהם נבדקו על ידי פילוסופים כופרים?
כי לא מקבלים את ההנחות.

השאלה מצחיקה אותי, אין באמת הוכחות זה לא עובד ככה זה כמו שאני אגיד לך שאני מאמינה בחתול מעופף שברא את העולם ואתן לך תשובה להכל עדיין אתה לא תאמין לי, אלוהים הוא חתול מעופף בשבילי

כי התנך לא מוכח מדעית והיסטורית. רק ידוע לנו שהוא נכתב בערך 800 לפני הספירה אבל אף אחד לא יודע אם זה אמת או שקר

התירוץ השכלי לזה הוא כזה:
לא ניתן להוכיח כלום ב100%
גם לא את אמיתות קיומך
ברמה הפרקטית, כל אדם רציונלי מקבל החלטות לפי ההסתברות. אם יש ראיה בעלת 99% הסתברות לנכונותה האדם יבחר לבנות על גביה תודעה, להמשיך לחקור ולצמצם ספק.
כשהמחקר מגיע לאלוקים פתאום הסטנדרטים שונים:
ההוכחות וההסברים המדעיים לקיומו של אלוקים יכולים להתפרש כלא חותכים בכל מאת האחוזים, יש לדוגמה 99.9 אחוז שההוכחה היא אמיתית, אבל קיים 0.1 שלא
אדם נטול מניעים ומלא ברציונל יבחר להאמין ל99.9 שההוכחה היא אכן אמיתית, לאסוף הוכחות, לבנות תודעה שאכן אלוקים קיים ואז להשתחרר מהספקות הקטנים ולהתקדם לידיעת אלוקים
אך משום מה אדם בעל דעות קודמות אתאיסטיות יבחר להיאחז ב0.1 אחוז שמה זה לא נכון, ופשוט להשאר עם זה
הטענה היא שהבחירה מול ההוכחות האלה היא לא רציונלית, אלא מנגנון הגנה רגשי
ומסביר את ההמנעות של לא מאמינים רבים מדיון עם רבנים בעלי תיאוריות והסברים סדורים, כמו הרב זמיר כהן
פשוט הפחד מהשלכות מול מסקנה מתבקשת