7 תשובות
מצווה להתענג על העולם רק צריך לזכור מה העיקר באמת ולעשות את זה עם הגבלה ומינון אחרת זה לא טוב.
נזיר אחרי שהוא מתנזר צריך להביא קרבן חטאת מהסיבה הזאת.
ונכון שיש מצוות פרישות אבל זה כבר חסידות, זה לא מתאים לכל אדם ולא הנחיה לציבור הרחב, אין שום עניין שכולם יהיו פרושים זה לא דבר טוב
נזיר אחרי שהוא מתנזר צריך להביא קרבן חטאת מהסיבה הזאת.
ונכון שיש מצוות פרישות אבל זה כבר חסידות, זה לא מתאים לכל אדם ולא הנחיה לציבור הרחב, אין שום עניין שכולם יהיו פרושים זה לא דבר טוב
ממש לא בעייתי.
תראה את המצווה של עונג שבת לדוג', זה בבשר ויין בין השאר, כי זה דברים שמשמחים ועושים טוב.
האידיאל זה לא לפרוש מהכל, אלא שילוב. שכשעושים דברים לכיף זה יהיה ממקום טוב ולא העיקר בחיים.
תראה את המצווה של עונג שבת לדוג', זה בבשר ויין בין השאר, כי זה דברים שמשמחים ועושים טוב.
האידיאל זה לא לפרוש מהכל, אלא שילוב. שכשעושים דברים לכיף זה יהיה ממקום טוב ולא העיקר בחיים.
הרמב"ם בשמונה פרקים נוגע גם בנקודה הזאת. בקצרה הוא טוען שאיזון הוא המפתח לכל דבר בחיים לרבות הנאות חומריות. נטיה קלה לכיוון פרישות נעשתה לפי "מידת חסידות" בגלל הקלות שבה אפשר להישאב ולנטות חזרה אחרי הנאות חומריות. כלומר הפרישות עצמה היא לא טובה אבל היא נעשתה כדי להימנע ממצב מנהנתנות יתירה שגם היא לא טובה.
מקורות:
היהדות, בניגוד לגישות סגפניות בדתות אחרות, רואה בעונג ובתענוגות העולם הזה דבר חיובי ומבורך, כל עוד הם נעשים בקדושה, במידה ובמסגרת ההלכה. העולם הזה לא נברא כדי שנתענה בו, אלא כדי שנשתמש בו לעבודת השם מתוך שמחה.
1. ירושלמי קידושין (פרק ד, הלכה יב)
עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראתה עינו ולא אכל."
ההסבר: המקור המפורסם ביותר בגנות הסגפנות הקיצונית. התלמוד הירושלמי קובע שאלוהים ברא דברים טובים וטעימים בעולם כדי שנהנה מהם. אדם שמנוע מעצמו הנאות מותרות ללא סיבה מוצדקת, יצטרך להסביר מדוע הוא סירב ליהנות מהמתנות שבורא עולם הכין עבורו.
2. תלמוד בבלי, מסכת תענית (דף יא, עמוד א)
"כל היושב בתענית נקרא חוטא."
ההסבר: הגמרא דנה באדם שגוזר על עצמו צומות ותעניות כדי "להתקדש" או לכפר על עוונותיו מחוץ לימים הנדרשים. חז"ל קובעים שאדם כזה נקרא חוטא, מכיוון שהוא מצער את הגוף שהשם נתן לו. הגוף הוא כלי לרוח, ויש לשמור עליו ולשמח אותו.
.3. כוזרי לרבי יהודה הלוי (מאמר שני, אות נ)
"כִי אֵין הַכְּנִיעָה בְּתוֹרָתֵנוּ יוֹתֵר מִן הַשִּׂמְחָה... וְאִם תַּעֲבֹר שִׂמְחָתְךָ אֶל גְּבוּל הַדִּמְיוֹן וְהַנִּצּוּחַ, תַּזִּיק לְךָ, וְאִם תְּמַעֵט מִמֶּנָּה בַּעֲבוּר הַכְּנִיעָה וְהַפְּרִישׁוּת תֶּחְסַר מִן הַשְּׁלֵמוּת."
ההסבר: רבי יהודה הלוי מסביר בספרו "הכוזרי" שהיהדות דוגלת באיזון. השמחה וההנאה שוות בערכן לענווה ולתפילה. מי שממעיט בהנאות העולם מתוך פרישות יתר, פוגע למעשה בשלמות הרוחנית שלו.
היהדות, בניגוד לגישות סגפניות בדתות אחרות, רואה בעונג ובתענוגות העולם הזה דבר חיובי ומבורך, כל עוד הם נעשים בקדושה, במידה ובמסגרת ההלכה. העולם הזה לא נברא כדי שנתענה בו, אלא כדי שנשתמש בו לעבודת השם מתוך שמחה.
1. ירושלמי קידושין (פרק ד, הלכה יב)
עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראתה עינו ולא אכל."
ההסבר: המקור המפורסם ביותר בגנות הסגפנות הקיצונית. התלמוד הירושלמי קובע שאלוהים ברא דברים טובים וטעימים בעולם כדי שנהנה מהם. אדם שמנוע מעצמו הנאות מותרות ללא סיבה מוצדקת, יצטרך להסביר מדוע הוא סירב ליהנות מהמתנות שבורא עולם הכין עבורו.
2. תלמוד בבלי, מסכת תענית (דף יא, עמוד א)
"כל היושב בתענית נקרא חוטא."
ההסבר: הגמרא דנה באדם שגוזר על עצמו צומות ותעניות כדי "להתקדש" או לכפר על עוונותיו מחוץ לימים הנדרשים. חז"ל קובעים שאדם כזה נקרא חוטא, מכיוון שהוא מצער את הגוף שהשם נתן לו. הגוף הוא כלי לרוח, ויש לשמור עליו ולשמח אותו.
.3. כוזרי לרבי יהודה הלוי (מאמר שני, אות נ)
"כִי אֵין הַכְּנִיעָה בְּתוֹרָתֵנוּ יוֹתֵר מִן הַשִּׂמְחָה... וְאִם תַּעֲבֹר שִׂמְחָתְךָ אֶל גְּבוּל הַדִּמְיוֹן וְהַנִּצּוּחַ, תַּזִּיק לְךָ, וְאִם תְּמַעֵט מִמֶּנָּה בַּעֲבוּר הַכְּנִיעָה וְהַפְּרִישׁוּת תֶּחְסַר מִן הַשְּׁלֵמוּת."
ההסבר: רבי יהודה הלוי מסביר בספרו "הכוזרי" שהיהדות דוגלת באיזון. השמחה וההנאה שוות בערכן לענווה ולתפילה. מי שממעיט בהנאות העולם מתוך פרישות יתר, פוגע למעשה בשלמות הרוחנית שלו.
^זה העתקתי מגוגל. יש שם עוד מקורות.
שואל השאלה:
תודה גב' אדרנלין
תודה גב' אדרנלין
חח בכיף