18 תשובות
פליז לא
שואל השאלה:
בטח עשית ארבע יח"ל
בטח עשית ארבע יח"ל
אנונימית
אני אישית יותר הייתי עסוקה בלבכות מאשר בלמצןא בדיחות עד שסיימתי 5 יחל
איך קוראים לפונקציה שהיא ז*נה?
פונקציה שיורדת לכל x
פונקציה שיורדת לכל x
אפילו הפרבולות כבר לא מחייכות
אנונימית
פרבולה
אני לא יודעת מה הקטע בזה פשוט שמעתי כמה חננות ב5 יחל צוחקים מזה
אני לא יודעת מה הקטע בזה פשוט שמעתי כמה חננות ב5 יחל צוחקים מזה
למה הפרבולה מחייכת?
כי ישלה נקודת מינימום בחיים
כי ישלה נקודת מינימום בחיים
אנונימית
אתה מגורש מחבורת האיברים ההפיכים כפלית במודולו n יא חתיכת אפס
אנונימי
שואל השאלה:
אני מצטערת אבל כולכם גלשתם
אלו בדיחות שעשויות להיות מתאימות גם ליחידות פחותות מ5...
אז בבקשה להשקיע
רוב תודות
אני מצטערת אבל כולכם גלשתם
אלו בדיחות שעשויות להיות מתאימות גם ליחידות פחותות מ5...
אז בבקשה להשקיע
רוב תודות
אנונימית
^רוב תודות זה ממש שפה של 5 יחל
אוקי ביקשתי מהצאט
למה \(x\) הלך למשטרה? כי כל הזמן חיפשו אותו.
למה \(x\) ו-\(y\) נפרדו? כי לא הייתה ביניהם פונקציה.
למה הפרבולה הלכה לטיפול? כי היו לה יותר מדי עליות וירידות.
למה האסימפטוטה קיבלה צו הרחקה? כי היא כל הזמן התקרבה אבל לא נגעה.
למה הנגזרת הייתה עצבנית? כי כל הזמן ניסו להוציא ממנה קיצון.
למה האינטגרל פתח משרד נדל"ן? כי הוא מומחה בשטחים.
למה המשיק לא מתחייב לקשר? כי הוא נוגע והולך.
למה המעגל חזר לאקסית? כי הוא תמיד חוזר לאותה נקודה.
למה הזווית נפגעה? כי אמרו לה שהיא קהה.
למה המשולש היה לחוץ? כי סגרו עליו מכל הצדדים.
למה המרובע הרגיש מיוחד? כי היו לו ארבע נקודות מבט.
למה הישר היה משעמם? כי לא היו לו שום עליות וירידות.
למה הגרף הבריז? כי הוא יצא מהתחום.
למה השבר נפרד? כי הקשר הגיע למכנה משותף נמוך מדי.
למה השורש לא יצא למסיבה? כי כולם שם היו אי־רציונליים.
למה המספר השלילי היה בדיכאון? כי כל הזמן הורידו ממנו.
למה האפס הרגיש חסר משמעות? כי כל מה שהכפילו בו נעלם.
למה האינסוף לא הגיע? כי הדרך הייתה ארוכה מדי.
למה המספר הראשוני היה רווק? כי הוא התחלק רק בעצמו.
למה \(2\) התחתן עם \(4\)? כי הם התחלקו יפה.
למה \(6\) מפחד מ-\(7\)? כי \(7,8,9\)
למה פאי לא מסיים משפטים? כי הוא אף פעם לא נגמר.
למה פאי לא התקבל לעבודה? כי קורות החיים שלו היו אינסופיים.
למה הלוגריתם הגיע עם המשפחה? כי הוא לא יוצא בלי הבסיס.
למה החזקה עפה על עצמה? כי תמיד מעלים אותה.
למה הסוגריים רבו? כי כל אחד טען שהשני מגביל אותו.
למה הסינוס חזר על אותה בדיחה? כי הוא מחזורי.
למה הקוסינוס איחר? כי הוא היה בפאזה אחרת.
למה הטנגנס התעצבן? כי אף אחד לא הבין את הזווית שלו.
למה הווקטור ידע לאן ללכת? כי היה לו כיוון.
למה הסקלר נשאר בבית? כי לא היה לו כיוון בחיים.
למה הסדרה החשבונית צפויה? כי היא תמיד מתקדמת באותו הפרש.
למה הסדרה ההנדסית נהייתה עשירה? כי הכסף שלה גדל במנה קבועה.
למה ההסתברות לא הבטיחה כלום? כי הכול היה רק סיכוי.
למה הסטטיסטיקאי טבע בבריכה? כי בממוצע היא הייתה רדודה.
למה הממוצע היה אהוב? כי הוא תמיד באמצע של כולם.
למה החציון לא רב? כי הוא נשאר באמצע.
למה השכיח היה מפורסם? כי הוא הופיע הכי הרבה.
למה נקודת הקיצון הייתה דרמטית? כי מבחינתה הכול או מקסימום או מינימום.
עוד בסגנון של תלמידים:
המורה: "תמצאו את \(x\)."
אני: "אולי הוא פשוט לא רוצה שימצאו אותו?"
המורה: "תגזרי את הפונקציה."
אני: "אבל היא רק עכשיו ילדה."
המורה: "תעלי בריבוע."
אני: "אין מדרגות?"
המורה: "תפתחי סוגריים."
אני: "למה, הם סגורים בכוונה."
המורה: "תצמצמי."
אני: "כבר צמצמתי ציפיות."
המורה: "תעבירי אגף."
אני: "לאיזה בית חולים?"
המורה: "תוציאי גורם משותף."
אני: "הגורם המשותף לכל הטעויות הוא אני."
המורה: "מה תחום ההגדרה?"
אני: "אני עדיין מנסה להגדיר מה אני עושה פה."
המורה: "איפה נקודת החיתוך?"
אני: "בין הרצון להצליח לרצון לפרוש."
המורה: "תציבי את הנתונים."
אני: "איפה להציב אותם? ליד הדלת?"
המורה: "הפתרון מול העיניים שלך."
אני: "גם הלוח, ואני לא מבינה אף אחד מהם."
המורה: "זה תרגיל של שתי דקות."
אני אחרי שעה: "לפי איזה אזור זמן?"
המורה: "זה חומר משנה שעברה."
אני: "גם אני הייתי פה בשנה שעברה, לא אומר שאני זוכרת."
המורה: "מי שלא הבין שירים יד."
אני: "אפשר להרים את כל הגוף?"
המורה: "יש שאלות?"
אני: "כן, למה?"
המורה: "התשובה יוצאת יפה."
התשובה שלי: \(\frac{-17\sqrt{83}}{246}\)
המורה: "אין צורך במחשבון."
אני: "גם אין צורך שאעבור?"
המורה: "תבדקי את עצמך."
אני: "בדקתי אני לא בסדר."
המורה: "תשתמשי במה שמצאת בסעיף א'."
אני: "אבל מצאתי טעות."
סעיף א': הוכח.
אני: "לא השתכנעתי."
סעיף ב': לפי סעיף א'
אני: "אז זה נגמר עוד לפני שהתחיל."
סעיף ג': הסבר.
אני: "בשמחה, ברגע שמישהו יסביר לי."
כשבסוף התרגיל כתוב "נמק" אחי, קודם תן לי תשובה ואז נדבר על מניעים.
כשכתוב "ללא מחשבון" כאילו שהמחשבון הוא זה שיודע מה לעשות.
כשכתוב "שרטט סקיצה" סוף סוף משהו שמתאים לכישרונות שלי, ציור.
כשכתוב "פתור בדרך נוספת" לא מצאתי אפילו דרך ראשונה.
כשכתוב "מכאן נובע" לי מכאן נובע רק בכי.
כשכתוב "קל לראות כי" קל למי בדיוק?
התחלתי לפתור עם \(x\), סיימתי עם שלוש אותיות יווניות וטראומה.
עשיתי טעות בסימן בשורה הראשונה, אבל המשכתי עוד שני עמודים מתוך כבוד לטעות.
אין דבר מלחיץ יותר מתשובה שיוצאת \(0\). זה נכון או שהרסתי הכול?
אם התשובה יצאה מספר שלם, אני מתחילה לחשוד שהתרגיל ריחם עליי.
אם התשובה תואמת לספר אני לא שמחה, אני בודקת אם הסתכלתי בטעות על השאלה הלא נכונה.
פתרתי הכול נכון ואז גיליתי שהתבקשתי למצוא את \(y\), לא את \(x\).
הרגע הכי כואב: כשאת מגלה שהמינוס שהיה חסר נמצא בשורה הראשונה.
חמש יחידות זה לקרוא "נתון" ולהרגיש שמאיימים עלייך.
התרגיל ביקש למצוא נקודת מקסימום. המקסימום שמצאתי הוא רמת העצבים שלי.
מצאתי תחום עלייה: הדופק שלי מהרגע שפתחתי את המבחן.
מצאתי תחום ירידה: הביטחון העצמי שלי מסעיף לסעיף.
נקודת האפס היחידה בתרגיל היא כמות הסיכויים שלי להבין אותו.
הפונקציה חיובית בכל התחום, בניגוד אליי.
הגרף עולה ושואף לאינסוף בדיוק כמו רמת הקושי.
"הוכח שהמשולשים דומים" הם אפילו לא נראים קשורים משפחתית.
בגיאומטריה מוסיפים קו עזר. אני צריכה צוות עזר.
"בניית עזר" בניתי, עכשיו מי יעזור?
נתון מעגל. למה הוא ניתן? מי ביקש אותו?
"העבר רדיוס לנקודת ההשקה" אני בקושי מעבירה את עצמי את המבחן.
הסתברות שלמדתי למבחן: \(1\).
הסתברות שאני זוכרת משהו: \(0\).
אחרי ארבע שעות לימוד הבנתי דבר אחד: הייתי צריכה להתחיל לפני ארבעה חודשים.
אני לא מנחשת במתמטיקה אני משתמשת באינטואיציה חסרת בסיס.
הקשר הכי ארוך שלי הוא עם תרגיל שלא הצלחתי לפתור.
החיים הם כמו שאלה ב־5 יח"ל: מלא נתונים, אבל לא ברור מה רוצים ממך.
כל תלמידת 5 יח"ל יודעת: אם יצא לך נכון אל תיגעי יותר בכלום ואל תשאלי שאלות.
למה \(x\) הלך למשטרה? כי כל הזמן חיפשו אותו.
למה \(x\) ו-\(y\) נפרדו? כי לא הייתה ביניהם פונקציה.
למה הפרבולה הלכה לטיפול? כי היו לה יותר מדי עליות וירידות.
למה האסימפטוטה קיבלה צו הרחקה? כי היא כל הזמן התקרבה אבל לא נגעה.
למה הנגזרת הייתה עצבנית? כי כל הזמן ניסו להוציא ממנה קיצון.
למה האינטגרל פתח משרד נדל"ן? כי הוא מומחה בשטחים.
למה המשיק לא מתחייב לקשר? כי הוא נוגע והולך.
למה המעגל חזר לאקסית? כי הוא תמיד חוזר לאותה נקודה.
למה הזווית נפגעה? כי אמרו לה שהיא קהה.
למה המשולש היה לחוץ? כי סגרו עליו מכל הצדדים.
למה המרובע הרגיש מיוחד? כי היו לו ארבע נקודות מבט.
למה הישר היה משעמם? כי לא היו לו שום עליות וירידות.
למה הגרף הבריז? כי הוא יצא מהתחום.
למה השבר נפרד? כי הקשר הגיע למכנה משותף נמוך מדי.
למה השורש לא יצא למסיבה? כי כולם שם היו אי־רציונליים.
למה המספר השלילי היה בדיכאון? כי כל הזמן הורידו ממנו.
למה האפס הרגיש חסר משמעות? כי כל מה שהכפילו בו נעלם.
למה האינסוף לא הגיע? כי הדרך הייתה ארוכה מדי.
למה המספר הראשוני היה רווק? כי הוא התחלק רק בעצמו.
למה \(2\) התחתן עם \(4\)? כי הם התחלקו יפה.
למה \(6\) מפחד מ-\(7\)? כי \(7,8,9\)
למה פאי לא מסיים משפטים? כי הוא אף פעם לא נגמר.
למה פאי לא התקבל לעבודה? כי קורות החיים שלו היו אינסופיים.
למה הלוגריתם הגיע עם המשפחה? כי הוא לא יוצא בלי הבסיס.
למה החזקה עפה על עצמה? כי תמיד מעלים אותה.
למה הסוגריים רבו? כי כל אחד טען שהשני מגביל אותו.
למה הסינוס חזר על אותה בדיחה? כי הוא מחזורי.
למה הקוסינוס איחר? כי הוא היה בפאזה אחרת.
למה הטנגנס התעצבן? כי אף אחד לא הבין את הזווית שלו.
למה הווקטור ידע לאן ללכת? כי היה לו כיוון.
למה הסקלר נשאר בבית? כי לא היה לו כיוון בחיים.
למה הסדרה החשבונית צפויה? כי היא תמיד מתקדמת באותו הפרש.
למה הסדרה ההנדסית נהייתה עשירה? כי הכסף שלה גדל במנה קבועה.
למה ההסתברות לא הבטיחה כלום? כי הכול היה רק סיכוי.
למה הסטטיסטיקאי טבע בבריכה? כי בממוצע היא הייתה רדודה.
למה הממוצע היה אהוב? כי הוא תמיד באמצע של כולם.
למה החציון לא רב? כי הוא נשאר באמצע.
למה השכיח היה מפורסם? כי הוא הופיע הכי הרבה.
למה נקודת הקיצון הייתה דרמטית? כי מבחינתה הכול או מקסימום או מינימום.
עוד בסגנון של תלמידים:
המורה: "תמצאו את \(x\)."
אני: "אולי הוא פשוט לא רוצה שימצאו אותו?"
המורה: "תגזרי את הפונקציה."
אני: "אבל היא רק עכשיו ילדה."
המורה: "תעלי בריבוע."
אני: "אין מדרגות?"
המורה: "תפתחי סוגריים."
אני: "למה, הם סגורים בכוונה."
המורה: "תצמצמי."
אני: "כבר צמצמתי ציפיות."
המורה: "תעבירי אגף."
אני: "לאיזה בית חולים?"
המורה: "תוציאי גורם משותף."
אני: "הגורם המשותף לכל הטעויות הוא אני."
המורה: "מה תחום ההגדרה?"
אני: "אני עדיין מנסה להגדיר מה אני עושה פה."
המורה: "איפה נקודת החיתוך?"
אני: "בין הרצון להצליח לרצון לפרוש."
המורה: "תציבי את הנתונים."
אני: "איפה להציב אותם? ליד הדלת?"
המורה: "הפתרון מול העיניים שלך."
אני: "גם הלוח, ואני לא מבינה אף אחד מהם."
המורה: "זה תרגיל של שתי דקות."
אני אחרי שעה: "לפי איזה אזור זמן?"
המורה: "זה חומר משנה שעברה."
אני: "גם אני הייתי פה בשנה שעברה, לא אומר שאני זוכרת."
המורה: "מי שלא הבין שירים יד."
אני: "אפשר להרים את כל הגוף?"
המורה: "יש שאלות?"
אני: "כן, למה?"
המורה: "התשובה יוצאת יפה."
התשובה שלי: \(\frac{-17\sqrt{83}}{246}\)
המורה: "אין צורך במחשבון."
אני: "גם אין צורך שאעבור?"
המורה: "תבדקי את עצמך."
אני: "בדקתי אני לא בסדר."
המורה: "תשתמשי במה שמצאת בסעיף א'."
אני: "אבל מצאתי טעות."
סעיף א': הוכח.
אני: "לא השתכנעתי."
סעיף ב': לפי סעיף א'
אני: "אז זה נגמר עוד לפני שהתחיל."
סעיף ג': הסבר.
אני: "בשמחה, ברגע שמישהו יסביר לי."
כשבסוף התרגיל כתוב "נמק" אחי, קודם תן לי תשובה ואז נדבר על מניעים.
כשכתוב "ללא מחשבון" כאילו שהמחשבון הוא זה שיודע מה לעשות.
כשכתוב "שרטט סקיצה" סוף סוף משהו שמתאים לכישרונות שלי, ציור.
כשכתוב "פתור בדרך נוספת" לא מצאתי אפילו דרך ראשונה.
כשכתוב "מכאן נובע" לי מכאן נובע רק בכי.
כשכתוב "קל לראות כי" קל למי בדיוק?
התחלתי לפתור עם \(x\), סיימתי עם שלוש אותיות יווניות וטראומה.
עשיתי טעות בסימן בשורה הראשונה, אבל המשכתי עוד שני עמודים מתוך כבוד לטעות.
אין דבר מלחיץ יותר מתשובה שיוצאת \(0\). זה נכון או שהרסתי הכול?
אם התשובה יצאה מספר שלם, אני מתחילה לחשוד שהתרגיל ריחם עליי.
אם התשובה תואמת לספר אני לא שמחה, אני בודקת אם הסתכלתי בטעות על השאלה הלא נכונה.
פתרתי הכול נכון ואז גיליתי שהתבקשתי למצוא את \(y\), לא את \(x\).
הרגע הכי כואב: כשאת מגלה שהמינוס שהיה חסר נמצא בשורה הראשונה.
חמש יחידות זה לקרוא "נתון" ולהרגיש שמאיימים עלייך.
התרגיל ביקש למצוא נקודת מקסימום. המקסימום שמצאתי הוא רמת העצבים שלי.
מצאתי תחום עלייה: הדופק שלי מהרגע שפתחתי את המבחן.
מצאתי תחום ירידה: הביטחון העצמי שלי מסעיף לסעיף.
נקודת האפס היחידה בתרגיל היא כמות הסיכויים שלי להבין אותו.
הפונקציה חיובית בכל התחום, בניגוד אליי.
הגרף עולה ושואף לאינסוף בדיוק כמו רמת הקושי.
"הוכח שהמשולשים דומים" הם אפילו לא נראים קשורים משפחתית.
בגיאומטריה מוסיפים קו עזר. אני צריכה צוות עזר.
"בניית עזר" בניתי, עכשיו מי יעזור?
נתון מעגל. למה הוא ניתן? מי ביקש אותו?
"העבר רדיוס לנקודת ההשקה" אני בקושי מעבירה את עצמי את המבחן.
הסתברות שלמדתי למבחן: \(1\).
הסתברות שאני זוכרת משהו: \(0\).
אחרי ארבע שעות לימוד הבנתי דבר אחד: הייתי צריכה להתחיל לפני ארבעה חודשים.
אני לא מנחשת במתמטיקה אני משתמשת באינטואיציה חסרת בסיס.
הקשר הכי ארוך שלי הוא עם תרגיל שלא הצלחתי לפתור.
החיים הם כמו שאלה ב־5 יח"ל: מלא נתונים, אבל לא ברור מה רוצים ממך.
כל תלמידת 5 יח"ל יודעת: אם יצא לך נכון אל תיגעי יותר בכלום ואל תשאלי שאלות.
שואל השאלה:
לא אהבתי בכלל!
בדיחות כאלו חרושות...
בכל מקרה לא אוהבת את הצ'אט הזה, הוא כל כך לא אותנטי
לא אהבתי בכלל!
בדיחות כאלו חרושות...
בכל מקרה לא אוהבת את הצ'אט הזה, הוא כל כך לא אותנטי
אנונימית
^ ואי תקישבי יש לך שפה של 5 יחל מתמטיקה כאילו את עושה גם ביחד עם פיזיקה בתור הגברה וזה כייף לך ואת נהנת מכל רגע שם
נא לדבר יפה על חמש יחל מתמטיקה פיזיקה
^אני לא אמרתי כלום על 5 יחל מתמטיקה פיזיקה פשוט שזה נשמע כאילו היא נהנת שם וזה נשמע כאילו את גם
שואל השאלה:
בטח את מרחיבה גיאוגרפיה
בטח את מרחיבה גיאוגרפיה
אנונימית
^תאמת לא אני לצערי אחת החננות של 10 יחל אלקטרוניקה שם אני שמעתי את הצחוקים על הפרבולה מהחננות שם שהם 5 יחל
שואל השאלה:
queen
queen
אנונימית