19 תשובות
מתרגלים לזה נלחמים ועובדים קשה
אנונימי
שואל השאלה:
ברור שיש פה עבודה קשה ומשמעת עצמית אכזרית אבל השאלה היא איך אפשר בכלל 'להתרגל' למצב שבו המוח שלך קורס מבפנים והגוף תפוס מתשישות וחרדות. כשזה מגיע לאשפוזים פסיכיאטריים או חלילה להתאבדויות, ה'עבודה הקשה' הזו היא בדיוק מה ששוחק אותם עד דק. הם לא סתם עובדים קשה, הם נלחמים על החיים שלהם תוך כדי
ברור שיש פה עבודה קשה ומשמעת עצמית אכזרית אבל השאלה היא איך אפשר בכלל 'להתרגל' למצב שבו המוח שלך קורס מבפנים והגוף תפוס מתשישות וחרדות. כשזה מגיע לאשפוזים פסיכיאטריים או חלילה להתאבדויות, ה'עבודה הקשה' הזו היא בדיוק מה ששוחק אותם עד דק. הם לא סתם עובדים קשה, הם נלחמים על החיים שלהם תוך כדי
אני חושבת שלעיתים דווקא האומנות שלהם זה מה שעוזר להם להתמודד עם הקושי.
בסוף יש להם קהל עצום שרק מעודד אותם, במןסף לסוכנים שבין היתר שם בשבילם, והרבה מהאומנים משחררים את הרגשות שלהם בעזרת השירים - כותבים מה הם מרגישים.
וכן, לא מעט קורסים, נוטים להתמכוריות, שינויי מצב רוח קיצוניים ולעיתים התאבדויות רואים את זה בדוגמאות שהבאת בין היתר..
בסוף יש להם קהל עצום שרק מעודד אותם, במןסף לסוכנים שבין היתר שם בשבילם, והרבה מהאומנים משחררים את הרגשות שלהם בעזרת השירים - כותבים מה הם מרגישים.
וכן, לא מעט קורסים, נוטים להתמכוריות, שינויי מצב רוח קיצוניים ולעיתים התאבדויות רואים את זה בדוגמאות שהבאת בין היתר..
שואל השאלה:
בול. קלעת בדיוק למשפט האחרון שלך. זה הפרדוקס הכי כואב מצד אחד האמנות והאהבה מהקהל הן לפעמים גלגל ההצלה היחיד, אבל מצד שני, עצם העובדה ששום כמות של קהל או כסף לא מצליחה למלא את החור השחור בפנים או למנוע את הקריסה הסופית, היא מה שהכי מטלטל בסיפורים האלו
בול. קלעת בדיוק למשפט האחרון שלך. זה הפרדוקס הכי כואב מצד אחד האמנות והאהבה מהקהל הן לפעמים גלגל ההצלה היחיד, אבל מצד שני, עצם העובדה ששום כמות של קהל או כסף לא מצליחה למלא את החור השחור בפנים או למנוע את הקריסה הסופית, היא מה שהכי מטלטל בסיפורים האלו
במקרה של בריטני ספירס פשוט הכריחו אותה כי היא הרוויחה מלא כסף
הרבה גם לא מצליחים כמו נגיד איימי ווינהאוס שהמשיכו להכריח אותה להופיע עד שבהופעה האחרונה שלה היא פשוט לא יכלה לשיר והתחילה לבכות והיא מתה משהו כמו חודש אחרי
הרבה גם לא מצליחים כמו נגיד איימי ווינהאוס שהמשיכו להכריח אותה להופיע עד שבהופעה האחרונה שלה היא פשוט לא יכלה לשיר והתחילה לבכות והיא מתה משהו כמו חודש אחרי
שואל השאלה:
דוגמה מעולה. במקרה של איימי ווינהאוס זה היה פשוט לב שובר לראות את זה הקיאו אותה על הבמה, היא שכחה מילים, בכתה, וכולם ראו שהיא טובעת, אבל המנהלים והמערכת המשיכו לדחוף אותה לעוד ועוד הופעות בשביל הכסף עד שהיא מתה. זה מוכיח שלפעמים ה'תפקוד' שלהם הוא לא כי הם יכולים, אלא כי סוחבים אותם באלונקה עד שהגוף פשוט מתפרק
דוגמה מעולה. במקרה של איימי ווינהאוס זה היה פשוט לב שובר לראות את זה הקיאו אותה על הבמה, היא שכחה מילים, בכתה, וכולם ראו שהיא טובעת, אבל המנהלים והמערכת המשיכו לדחוף אותה לעוד ועוד הופעות בשביל הכסף עד שהיא מתה. זה מוכיח שלפעמים ה'תפקוד' שלהם הוא לא כי הם יכולים, אלא כי סוחבים אותם באלונקה עד שהגוף פשוט מתפרק
מסיכות כנראה
אדם יכול לצאת בבוקר ולתפקד לחייך לאנשים ולארגן דברים
ואז כשהוא חוזר הביתה... סמים אלכוהול וכו'
אדם יכול לצאת בבוקר ולתפקד לחייך לאנשים ולארגן דברים
ואז כשהוא חוזר הביתה... סמים אלכוהול וכו'
הרבה פעמים מתוך כאב אדם מקבל השראה ליצירות.
הרבה פעמים הבעיות הנפשיות משביתות את האמן, אבל זה בא בתקופות, לפחות ככה זה מהניסיון שלי.
הרבה פעמים הבעיות הנפשיות משביתות את האמן, אבל זה בא בתקופות, לפחות ככה זה מהניסיון שלי.
סמים
אני מאמינה שלפחות חצי מהאומנים בהסיטוריה (לא רק מוזיקאים) היו עם בעיות נפשיות כאלו ואחרות, הרבה פעמים הבעיות הנפשיות היו /בגלל/ ההתמודדות עם הדברים הללו, למשל במקרים של מייקל ג'קסון ובריטני ספירס.
בהרבה מקרים הקרירה נוצרה מהאומנות שהאדם עושה בגלל המצוקה הנפשית.
אני בטוחה שהיו אנשים שהבמה עזרה להם.
בגלל זה אבל הרבה מוזיקאים מתו מסמים או התאבדות
בהרבה מקרים הקרירה נוצרה מהאומנות שהאדם עושה בגלל המצוקה הנפשית.
אני בטוחה שהיו אנשים שהבמה עזרה להם.
בגלל זה אבל הרבה מוזיקאים מתו מסמים או התאבדות
כשאתה נהנה מהעבודה שלך לדעתי אתה לא שם לב אתה נהנה מזה אתה חי את זה אתה חלק מזה ויש לעבודה הזאת גם המון יתרונות
בעיקר תרופות לפי דעתי, כדי להפחית את הכאבים הנפשיים
כדורים והקריירה נותנת משמעות
שואל השאלה:
@ליה אור. בדיוק. המסכה הזו בחוץ היא לפעמים הדבר היחיד שמחזיק אותם, אבל המחיר שמשלמים בבית, כשהדלת נסגרת ואין כבר קהל שיציל אותם, הוא פשוט בלתי נתפס. עצוב לחשוב כמה בדידות יש מאחורי כל הברק הזה
@ליה אור. בדיוק. המסכה הזו בחוץ היא לפעמים הדבר היחיד שמחזיק אותם, אבל המחיר שמשלמים בבית, כשהדלת נסגרת ואין כבר קהל שיציל אותם, הוא פשוט בלתי נתפס. עצוב לחשוב כמה בדידות יש מאחורי כל הברק הזה
שואל השאלה:
@nocturne op.9 no.1 כל כך נכון. הנקודה הזו של 'תקופות' מסבירה המון כשהם במאניה, בהשראה או בתוך פרץ יצירה, הכאב הופך לדלק שאי אפשר לעצור. אבל הבעיה היא שהמחזוריות הזו, בין תקופות שיא מטורפות לבין התרסקות טוטאלית, היא בדיוק מה ששוחק את הנפש שלהם עד קצה המנוע
@nocturne op.9 no.1 כל כך נכון. הנקודה הזו של 'תקופות' מסבירה המון כשהם במאניה, בהשראה או בתוך פרץ יצירה, הכאב הופך לדלק שאי אפשר לעצור. אבל הבעיה היא שהמחזוריות הזו, בין תקופות שיא מטורפות לבין התרסקות טוטאלית, היא בדיוק מה ששוחק את הנפש שלהם עד קצה המנוע
^חד משמעית.
כל הסבבים האלה מעייפים מאוד והנפילות רק הופכות לגרועות יותר
כל הסבבים האלה מעייפים מאוד והנפילות רק הופכות לגרועות יותר
הרבה באמת לא מצליחים לתפקד ובסוף קורסים בצורה כזו או אחרת
אחרים מצליחים לתפקד בינתיים כי יש מערכת משומנת שמקיפה אותם מכל הצדדים ודואגת לכוון אותם
אחרים מצליחים לתפקד דווקא דרך האומנות, מונעים מתשוקה כלשהי או פשוט חיות במה שהקשר עם הקהל מעורר ומרים אותם
אחרים מצליחים לתפקד בינתיים כי יש מערכת משומנת שמקיפה אותם מכל הצדדים ודואגת לכוון אותם
אחרים מצליחים לתפקד דווקא דרך האומנות, מונעים מתשוקה כלשהי או פשוט חיות במה שהקשר עם הקהל מעורר ומרים אותם
אוכלים שאטגאן
אנונימי
הם סובלים מבעיות נפשיות בגלל הפרסום. זאת חלק מהעסקה שחותמים עלייה
אנונימית