מה הייתם עושים במקומי?

מה את רוצה שהיא תעשה תשים זין על המפקדים שלה ותתכתב איתך? אני מבין שזה קשה אבל הצבא זה באמת מסגרת שלא מאפשרת דברים כאלו לפעמים

מבינה שזה קשה אבל באמת שמעטים האנשים שאת אמורה לצפות מהם שיהיו שם בשבילך, וגם האנשים האלה הם לרוב משפחה. בעיניי אין לך כל כך מה לעשות עם זה, לכל אחד בחיים יש את השיט שהוא עובר והבעיות שלו אז אין לך מה לחשוב על זה ולהתבאס שהיא לא מתעניינת כי אני בטוחה שזה לא ממקום רע או אדיש

יותר מידי ילדותי ותמיד אפשר לעשות מאמצים, במיוחד לאור קשר כזה^^.

לשאלתך? אם אי אפשר להבליג עוד וזה מוסיף ללחץ הנפשי ולמתח בחיים שלך בנוסף למצב הבריאותי של אמא(שתהיה בריאה), הייתי משיג בכוח את חברה שלך(כן, בודק כמה פעמים מתי היא יוצאת שבת וכו) ומגיע לנקודה שאני מדיין איתה על זה כמו שצריך.
אם היא מסבירה בכנות שנשמעת לי סבירה? אחלה אם לא אז לא.
אם היא לא טייסת או שייטת או משהו כזה, מאוד קשה לתרץ את צהל בתור חוסר מענה כזה ארוך וברוטאלי.

נשמע שקשה לך שאין אף אחד שם בשבילך, יותר ממה שקשה לך שחברה שלך לא שם. אז קודם כל שתדעי שאני כאן.
לגבי החברה קודם כל חשוב לדון לכף זכות, כי אנחנו לא יודעים מה עובר עליה ואולי גם היא בתקופה קשה ואין לה כרגע את הכוחות בשביל להיות שם בשבילך. האם היא מודעת למצבה הרפואי של אמא שלך? האם היא מודעת למצבך? זה הדבר הראשון שעלינו לשאול
אם כן, אולי שווה להעלות בפניה את הנושא ולהגיד לה בכנות שאת לא מרגישה מספיק תמיכה מצידה. יכול להיות שהיא מבחינתה תומכת בך, ולך זב פשוט לא מספיק ויכול להיות שהיא לא רוצה לתמוך בך או לא יכולה, שזה קצת כבד עליה כרגע. הכי חשוב שתמצאי בעצמך את הכוחות לקום ולהתגבר ומאחלת לאמא שלך רפואה שלמה.

שואל השאלה:
קודם כל תודה ❤
ודווקא יש לי אנשים שיהיו שם בשבילי ויקשיבו לי שעות
פשוט בגלל שזאת חברה ככ טובה שלי כבר שנים
זה מסריט אותי איך זה שהיא לא יודעת מה עובר עליי בכלל בכלל
וגם כשהיא חוזרת מהבסיס ואנחנו יושבות אני כבר לא מרגישה פתוחה איתה לגבי הנושא
עדיין יש את הצחוקים והכל אבל אני כבר לא פתוחה איתה

וכן זה יותר בעיה שלי אני יודעת